ויקיפדיה

מתי שמואלוף

משורר, סופר, עורך ופובליציסט ישראלי

מתי שמואלוף (נולד ב-11 ביולי 1972) הוא משורר, סופר, עורך ופובליציסט ישראלי תושב גרמניה.

מתי שמואלוף
לידה 11 ביולי 1972 (בן 51)
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משורר, סופר, עורך ופובליציסט ישראלי
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת חיפה, האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה פרוזה, שירה
נושאי כתיבה חברתי, פוליטי
יצירות בולטות "בגדד חיפה ברלין"
תקופת הפעילות מ-2001
פרסים והוקרה בשנת 2021 זכה במענק מהסנט של ברלין לפסטיבל "האיחוד המזרח תיכוני"
האתר של מתי שמואלוף
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

שמואלוף נולד וגדל בחיפה, נצר למשפחה עיראקית, כורדית, פרסית וסורית. סיים לימודי תואר ראשון בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב ולימודי תואר שני בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת חיפה[1]. החל לימודים לתואר דוקטור במחלקה לספרות משווה באוניברסיטה העברית בירושלים אך פרש לפני סיום התואר. השתתף בפורום חוקרים צעירים בנושא זהות ומעמד במכון ון ליר וכעמית ב"ממזרח שמש" - מרכז למנהיגות יהודית חברתית.

לימד במכללת "מנשר לאמנות" בתל אביב ובשנת 2006 לימד כתיבה יוצרת במרכז רון ורדי לטיפוח ילדים מחוננים בראשון לציון. חבר בקשת הדמוקרטית המזרחית; נמנה עם מייסדי הסניף החיפאי של סלון מזל בשנת 2004. ייסד את תנועת גרילה תרבות; התנועה ערכה ופרסמה את שתי האסופות של "ערס פואטיקה" ואת ספרה הראשון של המשוררת עדי קיסר. נמנה גם עם מייסדי איגוד המשוררים.

בשנת 2013 היגר לברלין; על שהותו שם אמר "אני ישראלי, עם דרכון ישראלי ואני חי על הקו שבין ישראל לגרמניה. מבקש לא לבחור בין מקום אחד למשנהו. [...] אני מעדיף לחיות על הציר הזה, מאשר לבחור את אחד מקצותיו."[2] שמואלוף מלמד כתיבה יוצרת בברלין, הוא ייסד את "חאפלה פואטית", קבוצת שירה בינלאומית, ואת "אנו", קבוצה ספרותית שמפגישה בין יהודים לערבים.

שמואלוף נשוי ואב לילדה[3].

יצירתו עריכה

כמשורר עריכה

בשנת 2006 שיריו של שמואלוף התפרסמו לראשונה בכתבי העת "הליקון", "עיתון 77", "הכיוון מזרח", "דקה", "מעין", "משיב הרוח" ואחרים. בשנת 2009 תורגמו מספר שירים של שמואלוף לערבית על ידי נאאל אלטוח'י ופורסמו בכתב העת המקוון Elaph[4].

בספרו "שירה בין חזז לבין שמואלוף", מגבש שמואלוף את זהותו המזרחית. הקובץ זכה במקום שלישי בתחרות של קרן תרבות חיפה. ספרו "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים", מאגד שירים שנכתבו בין השנים 2007–2010. שיר בנושא הגירה נכנס לתוכנית הלימודים. ספרו "האסון מתחיל בארוחת העסקים", מכיל שירי מחאה חברתיים והוא זכה למענק יצירה מאקו"ם וקרן רבינוביץ. שיר מתוכו נכלל באסופת מחאה של אילן ברקוביץ' שפורסמה באתר "הארץ"[5]. ספרו "פרידה בברלין" נכתב בברלין ויצא במהדורה דיגיטלית. בספרו "עברית מחוץ לאיבריה המתוקים" שמואלוף כותב כמהגר בעצמו ולא כדור שלישי להגירה. על ספרו "בגדד | חיפה | ברלין", כתב מבקר השירה של "הארץ" יותם ראובני, "השירים מצטברים לספרו העמוק והרציני ביותר של המשורר"[6]. בשנת 2023 השתתף בספוקן וורד כחלק מהפרויקט האמנותי של האמן גיא ברילר, "הוי שררה" כנגד ההפיכה השלטונית.

כסופר עריכה

שמואלוף פרסם בשנת 2007 את "קרחוני הזיכרון", סיפור אוטוביוגרפי קצר העוסק בצעיר הפוגש את אביו המת, במהלך נסיעת רכבת מתל אביב לחיפה. הסיפור פורסם בקובץ "תהודות זהות - הדור השלישי כותב מזרחית" שהגדיר לראשונה את החיים של דור מזרחי שנולד בשנות ה-70 וה-80. ספרו "מקלחת של חושך, וסיפורים נוספים" פורסם בשנת 2014 ומכיל 31 סיפורים קצרים. הספר נבחר לאחד מחמשת הספרים המעניינים של הקיץ במדור הספרים של לי פלר בTime Out ונבחר לספר השנה באתר "יקום תרבות" על ידי המבקר ניסים כ"ץ. בשנת 2021 יצא לאור הרומן הראשון שלו "הפרס" בעריכת ורד זינגר בהוצאת פרדס.

כתביו הופיעו בספרי מחקר אודות המשוררים ברכה סרי, מירי בן שמחון וארז ביטון ובקטלוגים של האמנים אבי גנור ואיתמר שמשוני. כמו כן, מאמריו פורסמו בכתב העת "פרוטוקולים, זיכרון והיסטוריה" של בצלאל. בשנת 2020 הוא קיבל את מלגת מפעל הפיס, קרן רבינוביץ ומענק אקו"ם, כדי לפרסם את ספר המאמרים המכנס את כל מסותיו "ממזרח יתפרץ הר געש" בהוצאת "עיתון 77". על הספר כתבו החוקרים יובל עברי אלמוג בהר אחרית דבר שפורסמה במדור תרבות וספרות של עיתון "הארץ": "שמואלוף מרבה לחשוף את יחסי הכוח העומדים בבסיס השדה הספרותי והתרבותי בישראל. כך למשל הוא חושף את שומרי הסף השולטים על מנגנוני הביקורת, הפרסום והפרסים (המבקרים, חוקרי הספרות, העורכים, המוציאים לאור)."[7]

ד"ר לינה ברוך כתבה על הרומן שלו[8] "הפרס" במדור "תרבות וספרות" בעיתון הארץ שהשפות השבורות של המהגר הן הגיבורות בספרותו כמו גם בשיריו: "שמואלוף בורא עלילה רועשת וגועשת המאירה את גיבוריה הראשיים והמשניים לעיתים באור מגחיך, לעיתים באור חומל, ויחד עם זאת עושה מאמץ רב לעמוד על הדקויות של הלשון והמקום, שהם לטעמי גיבורי הרומן: גם העברית וגם הגרמנית ברומן שבורות, והוא מעניק דרך חזי והלנה ודמויות המשנה הצצה לכוחות ההרס והתיקון הקיימים בשפה. הרומן חוגג את העושר הלשוני המדבר אלינו מבעד לסדקים של השפה, אך גם מקונן על עולם ספרותי שהיצירה בו נעלמת מאחורי יחסי הציבור, פרסים וקרנות."

כעיתונאי עריכה

ביקורות ספרים, ספרות ושירה של שמואלוף התפרסמו במספר כתבי עת: "עיתון 77", מאזנים, וואלה,‏ ynet ו-nrg. בין השנים 2007–2010 כתב במדור הדעות בישראל היום; בין השנים 2011–2014 כתב במדור "תרבות וספרות". בשנת 2009, בתגובה לנאום ברק אובמה באוניברסיטת קהיר, היה שותף לפרסום מניפסט "רוח חדשה" ביחד עם אלמוג בהר, יחזקאל רחמים, קובי אוז, סיגלית בנאי ורבים אחרים[9]. בין השנים 2011–2013 כתב את הבלוג "דיבור ישיר" באתר מאקו[10] ובין השנים 2014–2018 את הבלוג "ישראלי בברלין" בעיתון הארץ[11].

בשנת 2018 החל לכתוב טורים בעיתון האוסטרלי-יהודי Plus61J[12]. עם המעבר לברלין החל לפרסם בשפה האנגלית כתבות במגזינים שונים כמו +972, Mondoweiss, Berliner Zeitung ועוד.

כעורך עריכה

שמואלוף ערך כתבי עת ספרותיים ואסופות רבות: בין השנים 2006–2008 ערך ביחד עם בת שחר גורפינקל את הכיוון מזרח. בשנת 2007 ערך ביחד עם יערה שחורי, ואחרים את "אדומה: אנתולוגיה שירה מעמדית"; ערך את "תהודות זהות: הדור השלישי כותב מזרחית" ביחד עם נפתלי שם-טוב וניר ברעם. בשנת 2009 ערך את האסופה "לצאת: אסופה נגד המלחמה בעזה!"[13] אשר יצאה לאור ביום השלישי למבצע עופרת יצוקה. האסופה תורגמה לערבית על ידי נאאל אלטוח'י ופורסמה במצרים ובלבנון. בשנת 2011 ערך את "לא נעזוב: צילום ושירים משייח ג'ארח". בשנת 2010 ערך במשותף, לצד העורך הראשי חנן חבר, את "אל תגידו בגת: הנכבה הפלסטינית בשירה העברית 1948-1958". בשנת 2012 ערך במשותף כתבי עת מקוונים של גרילה תרבות. בשנת 2022 שימש עורך אמנותי לאסופה "מגוונים את מגדל השן: דור ראשון להשכלה אקדמית" שראתה אור בהוצאת פרדס.

כמחזאי עריכה

ב-2003 כתב והפיק את המחזה "מה נולד מטקס יום הזיכרון" בו גם שיחק, במסגרת פסטיבל Smallבמה. בשנת 2011 היה שותף לעריכה והפקת המחזה "אנרגיות טובות", שהוצג בתיאטרון בירוביגן ובפסטיבל מתחת להר: עונת התרבות המתחדשת בירושלים. ב-2018 העלה תסכית רדיו בערוץ WDR הגרמני[14].

ספריו עריכה

  • 2023 - "Das kleine Boot in meiner Hand nenn ich Narbe: Gedichte. Parasitenpresse, ISBN 978-3-98805-012-0

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא מתי שמואלוף בוויקישיתוף
ראיונות
טורים
על כתביו

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מתי שמואלוף, באתר לקסיקון הספרות העברית החדשה, ‏6 במאי 2017
  2. ^ "העשייה החברתית רוקנה אותי לגמרי", באתר מעמול, ‏17 בנובמבר 2014
  3. ^ גדי גולדברג, בגרמניה, נשוי ואב לילדה, מתי שמואלוף כבר לא על הבריקדות: ״זה בסדר גם לדעת מתי לזוז הצידה״, באתר שפיץ, ‏נובמבר 2017
  4. ^ מתי שמואלוף, שיריו של מתי שמואלוף בתרגום לערבית, באתר Elaph, ‏2009 (בערבית)
  5. ^   הארץ, שירי מחאה לאחד במאי, באתר הארץ, 2 במאי 2013,1 במאי 2013
  6. ^   יותם ראובני, בגדאד - חיפה - ברלין | "עדייו מחפש להיטמע, איזה טמאע", באתר הארץ, 20 בפברואר 2020
  7. ^   יובל עברי ואלמוג בהר, מסע אל תוך בטנה של הגנבת הגדולה מכל — הציונות, באתר הארץ, 31 במרץ 2020
  8. ^   לינה ברוך, אִיש שְרַיְבֶּה הֶבְּרֵאִיש / אִישׁ כּוֹתֵב עִבְרִית, באתר הארץ, 14 בפברואר 2022
  9. ^ מניפסט רוח חדשה, ‏13 ביוני 2009
  10. ^ מתי שמואלוף, דיבור ישיר - הבלוג של מתי שמואלוף, באתר מאקו, ‏2011-2013
  11. ^   מתי שמואלוף, ישראלי בברלין - הבלוג של מתי שמואלוף, באתר הארץ, 6 בפברואר 2022
  12. ^ מתי שמואלוף, כתבות של מתי שמואלוף ב-Plus61J, באתר Plus61J, ‏2018 (באנגלית)
  13. ^ אסופה נגד המלחמה בעזה, באתר בלוג של האסופה, ‏3 בינואר 2009
  14. ^ תסכית רדיו של מתי שמואלוף בערוץ WDR הגרמני
  15. ^ מתי שמואלוף, פרק מתוך הספר "הפרס", באתר הארץ, 22 באפריל 2021
  16. ^   לינה ברוך, גיבורת הרומן הפרודי של מתי שמואלוף היא הגרמנית השבורה, באתר הארץ, 14 בפברואר 2022
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מתי_שמואלוף&oldid=38281680"