נבוכדנצר השני

המונח "נבוכדנצר" מפנה לכאן. לערך העוסק בנבוכדנצר השני מלך בבל, ראו: "נבוכדנצר (פירושונים)".

נבוכדנצר השני (630–562 לפנה"ס לערך) היה מלך בבל שהחריב את בית המקדש הראשון, בנו של המלך נבופלאסר.

משמעות שמו האכדי – נבו-כודורי-אוצור (Nabú-kudurri-uszur) – היא "נבו, שמור את בכורי" ["נבו" הינו אל החכמה הבבלי; כודורי משמעו 'בן בכור' (וכן 'אבן גבול', מה שגרם להבנה שגויה של השם, להלן) אוצור, ליתר דיוק או(נ)צור, כאשר ה'נ' נשמטה, משמעו - שמור! או (כמו בעברית: נצור!)]. בעבר פורש שמו כ"נבו שומר הגבול". על פי פירוש אחר, פירוש שמו הוא "נבו, נסיך אשור". הן התחילית "נבו" הן הסיומת "-אצר" מקובלות בקרב מלכים בבליים (לדוגמה נריגליסר, נבופלאסר, נבונצר ואחרים).

השם מופיע בתנ"ך במספר צורות איות שונות: נְבוּכַדְנֶצַּר (בספרים דניאל, עזרא ונחמיה), נְבוּכַדְנֶאצַּר (בספרים מלכים ב', ירמיהו, דברי הימים ודניאל) ונְבוּכַדְרֶאצַּר (בספר ירמיהו).

על פי המסופר באלפא ביתא דבן סירא, נבוכדנצר השני נולד מצאצאי שלמה המלך ומלכת שבא.^[1].

נבוכדנצר השני כבש את סוריה ואת ממלכת יהודה, החריב את ערי הפלשתים ב־604 לפנה"ס והגלה את המלך יהויכין לבבל בשנת 597 לפנה"ס. בהמשך ערך מצור נוסף על ירושלים, בשנת 586 לפנה"ס, שבסופו נהרסה העיר, נחרב בית המקדש, והחלה למעשה גלות בבל.

למרות שכיבושי נבוכדנצר השני הגדילו את כוחה של בבל ואת השפעתה, הממלכה קרסה פחות מרבע מאה לאחר מותו.

לנבוכדנצר מיוחסת גם בניית הגנים התלויים בבבל, שעל פי האגדה נבנו בשביל אשתו, שהתגעגעה לנוף ההרים בו גדלה.

נבוכדנצר באמנות

נבוכדנצר מופיע כדמות הראשית באופרה של ורדי, "נבוקו". באופרה זו, לאחר שנבוכדנצר כובש את ירושלים ומגלה את היהודים, הוא מתחרט, מבקש את סליחת האלוהים, ומאפשר ליהודים את שיבת ציון. בכך חורג הסיפור מהמציאות ההיסטורית, ומייחס לנבוכדנצר מעשים שנעשו למעשה על ידי כורש, זמן רב לאחר מותו של נבוכדנצר.

קישורים חיצוניים

• נבוכדנצר השני, באנציקלופדיה ynet

הערות שוליים