נבחרת צרפת בכדורגל נשים
נבחרת צרפת בכדורגל נשים מייצגת את צרפת בתחרויות כדורגל נשים בינלאומיות ומנוהלת על ידי התאחדות הכדורגל הצרפתית. כיום נחשבת הנבחרת לאחת מנבחרות הנשים הטובות בעולם, והישג השיא שלה הוא ההגעה למקום הרביעי במונדיאל 2011. הדירוג הנוכחי של נבחרת צרפת ברשימת הדירוג של פיפ"א, הוא המקום ה-3 בעולם, נכון ל-15 במרץ 2024, ללא שינוי לעומת ניקוד קודם.[1] דירוג השיא 3 נמדד לראשונה[2] בדצמבר 2014, והדירוג הכי נמוך 10 נמדד לראשונה[2] בספטמבר 2009.
 | |||
| מידע כללי | |||
|---|---|---|---|
| כינוי | הכחולות | ||
| התאחדות | התאחדות הכדורגל הצרפתית | ||
| השתייכות | UEFA | ||
|
דירוג פיפ"א (15 במרץ 2024) |
3  | ||
| - ניקוד פיפ"א | 2,018.81 | ||
| - דירוג שיא | 3 (נמדד בדצמבר 2014) | ||
| - דירוג שפל | 10 (נמדד בספטמבר 2009) | ||
| מאמן | ברונו ביני, (2007-עד היום) | ||
| קפטן |
וונדי רנאר  | ||
| מירב השערים | מרינט פישון (81) | ||
| מירב ההופעות | סנדרין סובריינד (175) | ||
| האתר הרשמי | |||
| תלבושת | |||
| |||
| משחק בינלאומי ראשון | |||
 צרפת 4 - 0  הולנד(הזברוק, צרפת; 17 באפריל 1971) | |||
| הניצחון הכי גדול | |||
צרפת 14 - 0  אלג'יריה(ססון סבינה, צרפת; 14 במאי 1998) | |||
| ההפסד הכי גדול | |||
 ארצות הברית 8 - 0 צרפת(אינדיאנפוליס, ארצות הברית; 29 באפריל 1996) | |||
| גביע העולם בכדורגל | |||
| הופעות | 3 (הראשונה ב-2003) | ||
| ההישג הטוב | מקום רביעי, 2011 | ||
| המשחקים האולימפיים | |||
| הופעות | 2 (הראשונה ב-2012) | ||
| ההישג הטוב | מקום רביעי, 2012 | ||
| אליפות אירופה | |||
| הופעות | 6 (הראשונה ב-1997) | ||
| ההישג הטוב | רבע גמר, 2009 ו2017 | ||
  | |||
למרות עליונותה כיום, בעבר נחשבה הנבחרת לבינונית וחסרת יכולת השפעה על הנבחרות הגדולות בעולם. הוכחה לכך היא הכישלון בהעפלה לשלושת גביעי העולם הראשונים ולשש אליפויות אירופה הראשונות. השינוי הגיע עם תחילת המאה החדשה, כשבתחילתה צרפת זכתה להעפיל בפעם הראשונה לגביע העולם. בנוסף, מאז שנת 2000, צרפת העפילה לרבע גמר אליפות אירופה בשניים משלושת הטורנירים האחרונים. בשנים 2012 ו-2014, זכתה צרפת בגביע קפריסין - אחד מטורנירי הנשים הנחשבים בעולם.
הקפטנית הנוכחית של הנבחרת היא הקשרית, סנדרין סובריינד. ב-29 באוקטובר 2009, ערכה סובריינד את הופעתה ה-143 בנבחרת, ובכך שברה את שיאו של ליליאן תוראם כשחקן הצרפתי בעל מספר ההופעות הרב ביותר בנבחרת הלאומית.
היסטוריה עריכה
השנים הראשונות עריכה
ב-1919, החליטה התאחדות כדורגל הנשים הצרפתית (ה-FSFSF) על ייסוד אליפות כדורגל בינלאומית ראשונה מסוגה. ב-29 באפריל 1920, הנבחרת הצרפתית בהנהגתה של אליס מיליאט נסעה לאנגליה, על מנת לקיים את משחק כדורגל הנשים הבינלאומי הראשון אי פעם. המשחק נערך בפרסטון אל מול קהל של 25,000 צופים, והפגיש את הצרפתיות עם קבוצת דיק, קר'ס ליידיס ששימשה כמעין "נבחרת אנגליה". צרפת ניצחה במשחק 0-2, וסיימה את הטורניר עם שני ניצחונות, תיקו אחד והפסד אחד. בשנה שאחריה, קיימה נבחרת צרפת מספר משחקים עם קבוצות אנגליות, כשהיריבה העיקרית הייתה דיק, קר'ס ליידיס. המשחקים נערכו בשתי המדינות, והיוו נקודת ציון חדשה ביחסי צרפת-אנגליה.
למרות החרם שהטילה התאחדות הכדורגל האנגלית בדצמבר 1921 על משחקי הנשים, המשיכה הנבחרת הצרפתית לנסוע לאנגליה למשחקי ידידות עם הקבוצות המקומיות. ב-1932, משחקי הנשים בוטלו גם בצרפת, וליגת הכדורגל שהוקמה ב-1919 על ידי ה-FSFSF, פורקה. המשחק הבינלאומי האחרון שנערך באותה תקופה היה ב-3 באפריל 1932, בו סיימה הנבחרת הצרפתית בתיקו מול נבחרת בלגיה.
לקראת סוף שנות ה-60, בעיקר בעיר ריימס, החלו מספר קבוצות מקומיות במאבק להחזרת כדורגל הנשים לתודעה הציבורית. ב-1970, החליטה התאחדות הכדורגל הצרפתית להחזיר את כדורגל הנשים למצב בו היה שרוי בשנות ה-20, ובאפריל 1971, ערכה צרפת את המשחק הבינלאומי הרשמי הראשון שלה. באותה שנה השתתפה צרפת בגביע העולם הלא-רשמי שנערך במקסיקו, והמשיכה לשחק בטורנירים הלא-רשמיים עד 1991 - השנה בה ייסדה פיפ"א את טורניר גביע העולם הרשמי הראשון.
תחיית הנבחרת עריכה
ב-1975, הוקמה מחדש ליגת הכדורגל לנשים, הפעם בתמיכה של ההתאחדות הצרפתית. סטאד ריימס נחשבה לקבוצה הטובה במדינה במהלך שנות ה-70 וה-80, ושחקניות הקבוצה היוו את הרוב בנבחרת צרפת. לגביע העולם הלא-רשמי שנערך ב-1978 בטאיוואן, הוזמנו לסגל הנבחרת כל שחקניות הקבוצה. בשנות ה-80, נכשלה הנבחרת בהעפלה לאליפויות אירופה שנערכו ב-1984 וב-1987, בעקבות הפסדים כבר בסיבוב הראשון. במוקדמות אליפות אירופה 1989, הצליחה הנבחרת לעבור את הסיבוב הראשון, אך הפסידה לנבחרת איטליה ברבע הגמר ולא העפילה לטורניר הגמר שנערך במערב גרמניה. ב-1997, אחרי כמעט עשור של כישלונות וחוסר הגעה לטורניר גדול, החליט מאמן הנבחרת, איימה מיגנו להתפטר, ובמקומו מונתה שחקנית הנבחרת בעבר, אליזבט לוייזל.
בהנהגתה של לוייזל, ובעזרתו של מאמן נבחרת הגברים - איימה ז'אקה, עברה נבחרת הנשים למתקן האימונים קליירפונטיין, שם זכו השחקניות למתקני אימון ברמה הגבוהה ביותר. בעקבות המעבר לקליירפונטיין, עוד ועוד נשים החלו לשחק ולהתעניין בכדורגל, והתוצאות לא איחרו לבוא. ב-2003, העפילה הנבחרת בפעם הראשונה בתולדותיה לגביע העולם, אחרי ניצחון כפול על נבחרת אנגליה במשחקי המוקדמות. בגביע העולם עצמו, הודחה צרפת כבר בשלב הבתים, כשבמאזנה ניצחון אחד, תיקו אחד והפסד אחד. שנתיים לאחר מכן, העפילה הנבחרת לאליפות אירופה שנערכה באנגליה, אך גם שם הודחה בשלב הבתים. ב-2007, התפטרה לוייזל בעקבות חוסר העפלת הנבחרת לגביע העולם.
הנבחרת תחת ברונו ביני עריכה
את משרת מאמן הנבחרת תפס שחקן העבר, ברונו ביני. לפני שהחל לאמן את הנבחרת הבוגרת, אימן ביני את נבחרות הנשים של צרפת לגילאי 16, 18, 19 ו-20. שנתיים לאחר הגעתו, העפילה צרפת לאליפות אירופה, כשבשלב המוקדמות היא ספגה רק שני שערים. באליפות עצמה, שובצה צרפת ל"בית המוות" ביחד עם אלופת העולם, נבחרת גרמניה וביחד עם הסקנדינביות, נורווגיה ואיסלנד. למרות התחזיות המוקדמות, העפילה צרפת בפעם הראשונה בתולדותיה לרבע הגמר, שם הפסידה בדו-קרב פנדלים להולנד.
משימתו הבאה של ביני הייתה העפלה לגביע העולם 2011 שנערך בגרמניה. בבית המוקדמות הראשון כבשה הנבחרת 50 שערים ולא ספגה אפילו שער אחד. בפלייאוף ההעפלה, ניצחה צרפת 2-3 את איטליה, והעפילה לגביע העולם בפעם השנייה בתולדותיה. בטורניר עצמו, שובצה צרפת לבית עם גרמניה, ניגריה וקנדה. היא ניצחה את שתי האחרונות, הפסידה לגרמניה, והעפילה לרבע הגמר מהמקום השני בבית. ברבע הגמר ניצחה צרפת את יריבתה הנצחית, אנגליה, אך נעצרה בחצי הגמר על ידי ארצות הברית. שלוש משחקניות הנבחרת נבחרו לקבוצה המצטיינת של הטורניר: סוניה בומפסטור, לורה ג'ורג' ולואיזה נסיב. בעקבות תוצאותיה הגבוהות בגביע העולם, העפילה הנבחרת אוטומטית לטורניר הכדורגל של אולימפיאדת לונדון 2012.
כל גביעי העולם עריכה
כל אליפויות אירופה עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של נבחרת צרפת בכדורגל נשים (בצרפתית)
הערות שוליים עריכה
- ^ דירוג לנבחרות לאומיות נשים באתר פיפ"א
- ^ 1 2 החל מיולי 2003 - אז החל דירוג פיפ"א לנבחרות נשים בכלל