נגיף מרבורג

נגיף מרבורג הוא הנגיף המחולל את קדחת מרבורג הדימומית. הן המחלה והן הנגיף קשורים לאבולה והמקור שלהם הוא ככל הנראה באוגנדה ומזרח קונגו. הפונדקאי המקורי של הנגיף לא ידוע, אך יש המשערים כי מדובר בעטלף פירות מצוי.

נגיף מרבורג
מיון מדעי
ממלכה:	Orthornavirae
מערכה:	Negarnaviricota
קבוצה:	קבוצה V (נגיפי RNA חד-גדילי שלילי)
מחלקה:	Monjiviricetes
סדרה:	Mononegavirales
משפחה:	Filoviridae
סוג:	Marburgvirus
מין:	Lake Victoria Marburgvirus
שם מדעי
Lake Victoria Marburgvirus

באביב 2005 הנגיף גרם למגפה באנגולה שעוררה התעניינות עולמית.

בספטמבר 2007 דווח במגזין ניו סיינטיסט שהנגיף נמצא בעטלפי פירות שחיים במערה בגבון, והייתה זו הפעם הראשונה שהנגיף נמצא מחוץ לבני אדם ופרימטים. קבוצת מחקר באוגנדה בודקת עטלפים במכרה לאחר ששני כורים לקו במחלה באוגוסט 2007. גנים של אבולה (נגיף קרוב מבחינה גנטית למרבורג) נמצאו בשלושה מינים של עטלפי פירות ב-2005. השיטות שבהן השתמשו על מנת לזהות את הגנים הללו שימשו גם בזיהוי הגנים של נגיף המרבורג שנמצאו בעטלפי פירות מצויים (Rousettus aegyptiacus). עד כה נמצאו נוגדני מרבורג בעטלפי פירות בריאים, דבר המרמז על כך שהם נדבקו בעבר. אף על פי שעדיין לא הצליחו לבודד נגיף פעיל וחי קבוצת המחקר טוענת "אנו חושבים שרוב הסיכויים כי עטלפי הפירות הם המאגר של נגיפי המרבורג".

הנגיף

המבנה של הנגיף דומה לזה של שאר הנגיפים במשפחה Filoviridae, כאשר על מעטפת הנגיף יש חלקיקים בעלי קוטר קבוע אך אורך משתנה הנע בין 800nm ל-14,000nm, כאשר הפעילות הנגיפית המרבית מתרחשת באורך 790nm. הוויריונים (חלקיקי נגיף) מכילים שבעה חלבוני מבנה ידועים. אמנם המרבורג דומה מאוד לנגיף האבולה מבחינת מבנה, הוא שונה ממנו מבחינה אנטיגנית, כלומר נגיף מרבורג גורם להפעלת נוגדנים שונים באורגניזם. נגיף מרבורג היה הראשון מהמשפחה Filoviridae שזוהה. הנגיף תואר בקצרה בספר The Hot Zone (האזור החם) שנכתב על ידי ריצ'רד פרסטון.

הדבקה

כיוון שרוב הסימנים והתסמינים של קדחת מרבורג דומים לאלה של מחלות מידבקות אחרות, כגון מלריה או טיפוס הבהרות, האבחון של המחלה בעייתי, בייחוד אם מדובר בחולה יחיד.

המחלה מתפשטת באמצעות נוזלי גוף, כולל דם, הפרשות, רוק, וקיא. התסמינים המוקדמים הם בדרך כלל לא-יחודיים, ובדרך כלל מדובר בחום, כאב ראש וכאב שרירים המופיעים לאחר שלושה עד תשעה ימים של דגירת הנגיף בגוף. לאחר חמישה ימים מופיעה פריחה. השלב המאוחר יותר בהדבקה בנגיף הוא חמור יותר ובו מופיעים צהבת, דלקת הלבלב, אובדן מסה, הזיות ותסמינים נוירופסיכיאטריים, דימומים, הלם הנובע מירידה בכמות הדם וכשל מערכות, כאשר כשל בכבד הוא הנפוץ ביותר. הדיווחים על דימומים מפתחי הגוף מתגברים, אך תופעה זו נחשבת לנדירה באופן יחסי. מסגרת הזמן של ההדבקה משתנה, אך התסמינים נמשכים בדרך כלל עד שלושה שבועות או עד למותו של החולה. שיעור התמותה מהמחלה נע בין 23 ל-90%.

אם החולה מצליח לשרוד, ההחלמה היא בדרך כלל מהירה ושלמה. במהלך ההחלמה עלולים להופיע תסמינים כגון דלקת או הדבקה משנית של מספר איברים, כולל: כאב באשכים, דלקת כבד, מייליטיס רוחבי (עמוד השדרה), דלקת הענבייה (עיניים), או דלקת בלוטות הרוק.

טיפול ומניעה

לא קיים טיפול אנטי-נגיפי ייחודי המיועד עבור נגיף מרבורג, ואופיו של הטיפול בבית החולים הוא בעיקר תמיכתי. תת-לחץ דם והלם עלולים לגרום לצורך מוקדם בהזרקת ואזופרסורים (חומרים המשנים את לחץ הדם) ופיקוח המודינמי שבו מנטרים באופן קבוע את איזון הנוזלים והאלקטרוליטים, נפח הדם הכולל בגוף ולחץ הדם. חולים בקדחת דימומית נגיפית נוטים להגיב בצורה לא טובה לעירויי נוזלים ולפתח בצקת ריאות.

נותני הטיפול בבתי החולים נושאים על עצמם אמצעי מניעה ובקרה כולל כפפות כפולות, חלוקים בלתי חדירים, מגני פנים, מגני עיניים, וכיסויים לרגליים והנעליים.

מספר קבוצות מחקר עובדות על פיתוח חיסונים ותרופות נגד המרבורג. ב-1998 פרסמה קבוצה ממכון המחקר הרפואי של צבא ארצות הברית (USAMRIID) מאמר סקירה ראשון המתאר את פיתוח החיסון הניסיוני הראשון נגד המרבורג, שהצליח להגן באופן מלא על בעלי חיים מפני הדבקה בנגיף. ב-2002, בעקבות הניסוי הזה, הודיעה חברת גנפאר, העובדת עבור תוכנית ההגנה הביולוגית של צבא ארצות הברית, כי במסגרת ניסוי שהיא ערכה הושגה הצלחה בהגנה על בעלי חיים מפני הדבקה בכמות מרוכזת של הנגיף. הבדיקות בניסוי זה בוצעו על ידי USAMRIID. לפי החברה, כל בעלי החיים בקבוצת הבקרה מתו בתוך מספר ימים, ואילו בעלי החיים שקיבלו את המינון הרגיל של החיסון היו מחוסנים לחלוטין. החברה מצויה בשלב הניסויים בפרימטים שאינם בני אדם. בשלהי 2003 העניקה ממשלת ארצות הברית לחברה מענק נוסף של 8.4 מיליון דולר עבור פיתוח חיסון משולב למרבורג ואבולה.

ביוני 2005 הודיעו מדענים מהמעבדה המיקרוביולוגית הלאומית של קנדה שגם הם הצליחו לפתח חיסון עבור אבולה ומרבורג, כאשר תוצאות הניסוי טובות. ממחקרים שנעשו על עכברים התברר שהחיסון עשוי להיות יעיל גם אם הוא ניתן זמן קצר לאחר ההדבקה. על מנת להכין את החיסונים המדענים המיסו חלבון פני שטח מנגיפים דומים למרבורג שלא מזיקים לאדם. כאשר הדבר נבדק על קופי רזוס, התברר כי החיסון יעיל גם כאשר הוא ניתן לאחר ההדבקה בנגיף.

התפרצויות

התפרצויות מוקדמות

הנגיף תועד לראשונה ב-1967 לאחר ש-31 אנשים מהערים מרבורג ופרנקפורט במערב גרמניה ובלגרד ביוגוסלביה לקו במחלה, כאשר המחלה והנגיף נקראו על שם העיר מרבורג. בהתפרצות הזאת היו 25 הדבקות ראשוניות שמתוכן 7 חולים נפטרו, לעומת 6 הדבקות שניוניות שלא הסתיימו במוות. רוב ההדבקות היו בצוות מעבדה שנחשף לנגיף בזמן שעבד עם קופים או עם הרקמות שלהם. במקרים השניוניים היו מעורבים שני רופאים, אחות, אדם שנכח בנתיחה שלאחר המוות, ואשתו של וטרינר. כל המקרים השניוניים התרחשו כתוצאה ממגע ישיר עם נדבק ראשוני, ובדרך כלל דם היה מעורב בהדבקה.

מקור ההתפרצות אותר ונקבע כי הנשא הראשוני של הנגיף היה קוף ירוק מהמין Cercopithecus aethiops שהובא לעיר מאוגנדה והיה מיועד לשימוש במסגרת פיתוח חיסון נגד פוליו. הקופים יובאו על ידי חברה שנוסדה על ידי אמיל אדולף פון בהרינג, הזוכה הראשון בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה. החברה, שבעבר הייתה בבעלות Hoechst AG, תכננה לפתח סרום נגד טטנוס ודיפתריה.

ב-1975 שלושה אנשים מהעיר יוהנסבורג בדרום אפריקה נדבקו בנגיף מרבורג על ידי אדם שחזר מזימבבואה, ומתוכם נפטר אחד. שני מקרים דומים התרחשו ב-1980 ו-1987 בקניה, לאחר שמבקרים אירופאים נכנסו למערת קיטום (Kitum Cave). שניהם מתו בסופו של דבר. ההתפרצות המשמעותית הבאה התרחשה ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו בין 1998 ל-2000, כאשר 123 אנשים מתוך 149 שנדבקו נפטרו. ההתפרצות הזו החלה בכורים מהערים דארבה (Durba) ווטסה (Watsa) מפרובינציית אוריינטלה.

ההתפרצות באנגולה (2004 - 2005)

בתחילת 2005 החל ארגון הבריאות העולמי לחקור התפרצות של קדחת דימומית בלתי מזוהה באנגולה, שהתרכזה מסביב לפרובינציה הצפון-מזרחית אויגה. המחלה הופיעה במרץ 2004 במחלקת ילדים צפופה. אחד הרופאים במחלקה שם לב שאחד הילדים מפתח סימנים של קדחת דימומית, ואותו הילד נפטר בסופו של דבר. במהלך הזמן שחלף עד אוקטובר באותה שנה שיעור המוות במחלקה עלה משלושה לחמישה ילדים בשבוע לשלושה עד חמישה ילדים ביום. ב-22 במרץ 2005, כאשר מניין המתים הגיע ל-100, התברר כי הפתוגן שגרם למחלה הוא נגיף מרבורג. ביולי 2005 דיווחה מחלקת הבריאות של אנגולה על למעלה מ-300 מקרי מוות כתוצאה מהמחלה. המחלה התגלתה ב-7 מתוך 18 הפרובינציות של אנגולה, אך הייתה נפוצה בעיר בפרובינציית אויגה.

לפי ארגון הבריאות העולמי, 80% מקורבנות המחלה בשלבים המוקדמים של המגפה היו ילדים שגילם פחות מ-15. הנגיף פגע גם ב-14 אחיות ו-2 רופאים.

אחד ההסברים לשיעור המוות הגבוה בקרב ילדים בשלבים הראשונים של המגפה הוא שתחילתה הייתה במחלקת הילדים בבית החולים באויגה. שיעורי המוות ההתחלתיים (לפני הפיקוח המסודר) הם חסרי משמעות כיוון שרק אנשים שנפטרו מהמחלה נספרו בצורה מתאימה למחקר.

גרף המתאר את מספר מקרי המוות בכל חודש

דיווח חודשי על מקרי המוות

חודש ושנה	מספר מקרי המוות שדווחו במהלך החודש
אוקטובר 2004	3
נובמבר 2004	4
דצמבר 2004	7
ינואר 2005	20
פברואר 2005	30
מרץ 2005	47
אפריל* 2005	123
מאי** 2005	80

• * מספר זה מייצג את ההבדל בין דיווחי ארגון הבריאות העולמי ב-1 באפריל וב-29 באפריל.
• ** מספר זה מייצג את ההבדל בין דיווחי ארגון הבריאות העולמי ב-29 באפריל וב-27 במאי.

מקרי מוות לפי שבוע:

תאריך הדיווח של ארגון הבריאות העולמי	מספר מקרי המוות הכולל	מספר מקרי המוות בשבוע הקודם
1 באפריל 2005	132	n/a
8 באפריל 2005	180	48
15 באפריל 2005*	207	27
22 באפריל 2005	244	37
29 באפריל 2005	255	11
6 במאי 2005	277	22
11 במאי 2005**	276	-1****
18 במאי 2005	311	35
27 במאי 2005***	335	24
7 ביוני 2005***	357	22
17 ביוני 2005***	356	-1****
13 ביולי 2005	312	*****

• * לא הונפק דיווח של הארגון בין ה-15 ל-21. הדבר נבע ככל הנראה כתוצאה מסיווג מחדש של המקרים שנבע מצרכים מנהליים.
• ** לא שבוע שלם. לא הונפק דיווח ב-13 לחודש.
• *** יותר משבוע.
• **** לא ניתן הסבר לירידה במקרי המוות המצטברים.
• *****בדו"ח נכתב כי סקירה של המידע הובילה להערכה נמוכה יותר של מספר מקרי המוות.

מאמצי בקרה

מדינות בעלות קווי טיסה ישירים למדינה, כגון פורטוגל, הגבירו את הפיקוח על נוסעים מאנגולה. ממשלת אנגולה ביקשה סיוע בינלאומי, והדגישה את העובדה כי במדינה היו 1,200 רופאים, כאשר בחלק מהפרובינציות יש רק 2 רופאים. עובדי שירותי הבריאות התלוננו על מחסור בציוד הגנה אישי כגון כפפות, חלוקים ומסיכות. ארגון רופאים ללא גבולות דיווח כי כאשר צוות מטעמו הגיע לבית החולים הפרובינציאלי במרכז ההתפרצות, הן גילו כי הוא פועל ללא מים וחשמל. איתור המגע בין האנשים היה מסובך כיוון שהכבישים והתשתיות במדינה היו הרוסים לאחר כמעט 3 עשורים של מלחמת אזרחים, ובאזורים הכפריים עדיין היו שדות מוקשים רבים.

אחד החידושים במקרה שהתרחש באנגולה היה השימוש במעבדה ניידת שהופעלה על ידי קבוצה של רופאים וטכנאים קנדים. המעבדה, שהייתה מבוססת על סוללה חשמלית, מנעה את הצורך לשלוח דגימות דם לבדיקות מחוץ לאנגולה. דבר זה הפחית את מהירות האבחון ממספר ימים או שבועות ל-4 שעות.

במקביל הכינה קבוצת מומחים בינלאומית מחלקת בידוד בבית החולים אמריקו בואה וידה שבלואנדה, על מנת לטפל במקרים מהאזורים הכפריים. המחלקה יכלה להכיל עד 40 מטופלים, אך הייתה התנגדות מסוימת לטיפול רפואי. כיוון שהמחלה הסתיימה בדרך כלל במוות, מספר אנשים התייחסו בחשדנות לבתי החולים והצוותים הרפואיים, ובמשך תקופה קצרה הצוותים הרפואיים סבלו מהתקפות באזורים הכפריים.

תוך כדי המגפה דווח כי מחלקת הבידוד המצוידת היטב בבית החולים הפרובינציאלי של אויגה נותרה ריקה, אף על פי שבית החולים היה במרכז ההתפרצות. ארגון הבריאות העולמי נאלץ ליישם את מה שהוא כינה "אסטרטגיה להפחתת נזקים", שבמסגרתה נשלחו אנשים בריאים למשפחות חולות שסירבו לקבל טיפול בבית החולים. מאמץ זה הוביל לשיפור מסוים ביחסים בין עובדי הארגון לבין התושבים המקומיים.

ההתפרצות באוגנדה (2007)

ב-4 ביולי 2007 אושר כי התסמינים שהופיעו בגבר בן 29 מאוגנדה הם אלה של קדחת מרבורג. ב-7 ביולי הוא הובהל לבית החולים ונפטר שבוע לאחר מכן. קיומה של המחלה אושר באמצעות אבחון מעבדתי ב-30 ביולי. אדם זה היה מצוי במגע קרוב עם עמית לעבודה בן 21 שפיתח תסמינים דומים וטופל על ידו. הצעיר בן ה-21 פיתח את התסמינים ב-27 ביוני ואושפז עם מחלה דימומית. הוא החלים ושוחרר לבסוף ב-9 ביולי. שני האנשים עבדו במכרה במערב אוגנדה.

ההתפרצות בגינאה המשוונית וטנזניה (2023)

בפברואר 2023 דיווחה גינאה המשוונית על התפרצות בתחומה שנכון לאפריל הופיעה בארבעה מחוזות שונים והביאה למותם של 20 איש.

במרץ 2023 דיווחו גם הרשויות בטנזניה על התפרצות של המחלה במדינה. בדיקות RT-PCR ממספר חולים מאזור קגרה אישרו את הממצא, ומתוך 8 חולים שאומתו במחלה חמישה נפטרו.

נגיף מרבורג כנשק ביולוגי

לפני התפרקותה, נטען כי ברית המועצות הפעילה תוכנית לייצור נשק ביולוגי כולל נגיף מרבורג. הפיתוח בוצע במכון וקטור בפיקוחו של דוקטור אוסטינוב, שמת כתוצאה מהדבקה לא מכוונת בנגיף. דגימות הנגיף שהוצאו מאיבריו של אוסטינוב היו יותר אלימות מהזן המקורי. הזן הזה, שכונה "ואריאנט יו" (Variant U) הפך בהצלחה לנשק ואושר על ידי משרד ההגנה הסובייטי ב-1990. בארצות הברית הממשל הפדרלי נותן מענקים כספיים למחקרים בנושא טרור ביולוגי שמטרתם למצוא חיסון לנגיף.

לקריאה נוספת

• The Hot Zone, a book by Richard Preston ISBN 0-517-17158-9
• The Coming Plague, a book by Laurie Garrett ISBN 0-374-12646-1
• Plagues and Peoples, a book by William McNeill ISBN 0-8446-6492-8

קישורים חיצוניים

• נגיף מרבורג, באתר NCBI (באנגלית)
• נגיף מרבורג, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• נגיף מרבורג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• בקרה של קדחת חום דימומית באפריקה באתר המרכז לבקרת מחלות ומניעתן
• קדחת מרבורג הדימומית באתר המרכז לבקרת מחלות ומניעתן
• מקרים ידועים של התפרצות מרבורג באתר המרכז לבקרת מחלות ומניעתן
• קדחת מרבורג הדימוימת באתר ארגון הבריאות העולמי
• מסמך של הצלב האדום בנושא הנגיף
• נגד קדחת הקוף הירוק, מעריב, 10 בנובמבר 1976
• "הקוף הירוק" חדר דרך הכפפה הפגומה, מעריב, 21 בנובמבר 1976

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.