נו (אל)
נוּ ("המימי") או נוּן ("האדיש") היה במיתולוגיה המצרית אל של התהום המימי הקדמוני.
 | |
| צאצאים |
אתום, רע, נית', ח'נום, אמון  |
|---|---|
  | |
המצרים הקדמונים ראו את נו כתהום מימית, שבתוכה בועה שבה כמוסים החיים.[1] במיתוסי הבריאה העתיקים של המצרים, התל הראשון של אדמה מגיע מתוך מי נון.[2] נון הוא המקור של כל הקיים בעולם, ומקיף את כל ההיבטים של הקיום האלוהי והראשוני עלי אדמות.
נו מיוצג בדרך כלל כזכר, אך יש היבטים שיכולים להתפרש כזכרים וכנקבות נונת היא נון בתוספת "ת", מה שבמצרית עתיקה (כמו בעברית) מתייחס לשמות נשיים, והיא ההיבט הנקבי של נו. ונון הוא ההיבט הגברי של נו, שנכתב עם "ן" בסוף, מה שבמצרית עתיקה מיוחס למין זכר.
ההיבט הגברי של נו היה מתואר כצפרדע, או כאיש עם ראש של צפרדע. באמנות המצרית העתיקה, נון גם מופיע כגבר מזוקן, עם עור כחול ירוק, המייצג מים. נונת מיוצגת כנחש או כאישה עם ראש של נחש.
עם תחילת הממלכה התיכונה נון הוא "אב האלים" ומאז הוא מתואר על קירות המקדשים, במשך כל תקופת מצרים העתיקה.
ל"נו" לא יועדו מקדשים או מרכזי פולחן. אף על פי כן, נו היה מיוצג לעיתים על ידי אגם מקודש, או, כמו באבידוס, על ידי זרם תת-קרקעי.
בתקופה מאוחרת, כאשר מצרים נכבשה, התפיסה הרווחת של נו הפכה להיות שלילית. נו הפך לאל התוהו והכאוס, שמשקף את כוחות ההרס שייצגו את איבוד כוחה של הממלכה.
קישורים חיצוניים עריכה
- נו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ "The Oxford Essential Guide to Egyptian Mythology", Daniel R. McBride, Berkley, 2003, ISBN 0-425-19096-X
- ^ "Ancient Egypt", David P. Silverman, p. 120, Oxford University Press US, 2003, ISBN 019521952X