נחל שיאון
נַחַל שִׂיאוֹן (ואדי עסל) הוא נחל שזורם בערוץ עמוק בין הר חרמון להר דב (כתף שיאון, שלוחתו הדרומית-מערבית של החרמון), ואגן הניקוז העילי שלו מקיף כשלושים קמ"ר. מתחת לפני הקרקע מתנקזים אליו ככל הנראה מים משטח גדול הרבה יותר. הנחל יוצא למישור מרגלות החרמון, לא הרחק מהיישוב הקדום בניאס, ומשם הוא זורם לאורך של כ-4.5 ק"מ במקביל לנחל חרמון, עד שהוא מתאחד איתו.
 | |
| הזרימה בנחל שיאון לאחר הפשרת השלגים | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| אורך | 20 ק"מ |
| אגן ניקוז | 35[1] קמ"ר |
| יובלים |
נחל חבושית, נחל סנאים, נחל ערער, נחל זבדים  |
| שפך | נחל חרמון |
| מדינות באגן הניקוז |
 ישראל |
|
(למפת אצבע הגליל רגילה)   נחל שיאון | |
  | |
בניגוד לערוצו העמוק והבולט בנוף במרוצו ההררי, בצאתו למישור זורם הנחל באפיק רחב ושטוח. גם ההידרולוגיה שלו דלה בימינו; בשנה רגילה זורם אפיקו שבמישור במשך חודש אחד בשנה, ואף זאת לרוב בספיקה דלה.
הזרימה מתרחשת לרוב בחודש מאי, עם הפשרת השלגים הנמרצת, ואחרי שהקרקעית בחלקו העליון כבר ספוגה מים. ישנן שנים שבהן הוא אינו זורם כלל בחלקו התחתון. בחורף הנחל לרוב אינו זורם, אך לעיתים אחרי גשם חזק וממושך הוא זורם לזמן קצר. במרבית המקרים חלחול מי הנחל עולה על אספקתן. הדבר בולט במיוחד בחודש אפריל, כאשר עינות שיאון שופעים כמות רבה מאוד של מים, וחלקו התיכון של הנחל (מהמעיינות ומטה) זורם בעוז, אך עד הגיעם לקטע המישורי ביציאת האפיק מבין ההרים – נבלעת זרימתן וקטעו התחתון של הנחל נותר יבש. חלקו העליון של הנחל, מעל לעינות שיאון, כמעט שאינו זורם כלל, אפילו בזמן הפשרת שלגים הנמרצת.
חלקו העליון של הנחל משמש כמסלול גלישת סקי השייך לאתר החרמון. בסוף מסלול הגלישה מותקן רכבל כיסאות.
עינות שיאון עריכה
עֵינוֹת שִׂיאוֹן הן סדרה של מעיינות באמצע הקטע ההררי של נחל שיאון, ברום של 1,000 מטר לערך. המעיינות בוקעים בקרקעית הנחל ובצלעו השמאלית עד לגובה של כשלושים מטרים מעל לאפיק, ושופעים כמות עצומה של מים (שלא נמדדה מעולם במדויק) במשך עונה קצרה, בדרך כלל בסוף אפריל ובראשית מאי. מבדיקה שערך איש השירות המטאורולוגי באמצעות סַמָּן פלואורסצנטי שהוחדר למי הפשרת שלגים במעלה החרמון, נמצא שהמים מגיעים מדולינת שיאון אל המעיין תוך שעות ספורות. לעינות שיאון תנודה מהירה בכמות המעיינות; בשיא הזרימה מופיעים עשרות מעיינות לאורך מאות מטרים מעל למעיין הראשי, אך כעבור ימים לא-רבים מתייבשים כל המעיינות העליונים, ונותרים מים רק במעיין הראשי ובסדרת המעיינות שמתחתיו.
לנחל שיאון לא נכנסים כמעט יובלים ממערב, ממורדות כתף שיאון, פרט לנחל קטן, נחל זבדים. ממזרח מתמזגים עמו נחל חבושית, נחל ערער ונחל סנאים – אף הם נחלים קטנים.
דלות אפיקו של נחל שיאון בחלקו המישורי מתבלטת במיוחד על רקע העדוּת הברורה לאפיק-אדירים שהיה לו בעבר (האפיק הנוכחי חתור בתוך שרידיו של זה הקדום); על פני שטח שרוחבו מגיע למאות מטרים, פזורים חלוקים מעוגלים ענקיים של סלעי גיר שמקורם בחרמון, וההשערה הרווחת היא שהוסעו במורד הנחל הקדום. רק שיטפונות עזים ביותר יכלו להניע סלעים כאלה, לעצבם כחלוקים ולפזרם על פני שטח כה נרחב.
היסטוריה עריכה
ב-21 ביוני 1967, בעקבות חטיפת אזרח ישראלי בערוץ הנחל, החל מבצע מירון.
ב-1971 נחנכה "דרך גדעון" על בסיס נחל שיאון, ואורכה 26 ק"מ. הדרך נקראת על שמו של אלוף-משנה גדעון בנדל ומוליכה למוצבי הר דב והיא ציר חליפי למוצבי החרמון[2].
בשנת 1979 הוקמה על הר דב היאחזות נח"ל שיאון. ההיאחזות ננטשה ב-1986 ומבניה פורקו, מאחר שהוחלט שאין היתכנות כלכלית להקמת יישוב אזרחי במקום[3]. בשנת 1984 ניסה גרעין של שבעה חברי קיבוץ גונן, בראשות דויד רוטנברג, להקים בהר דב קיבוץ[4] אך הניסיון לא צלח[5].
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ מנחם מרקוס, "נחלי הגולן מצפון לדרום", בתוך "נחלים ומים בגולן", עמ' 256
- ^
דרך חדשה ברמת הגולן נקראת על שם אלוף משנה גדעון בנדל, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1971
- ^ מנחם רהט, היאחזות נחל- שיאון "נמחקה מהמפה", מעריב, 23 ביוני 1986
- ^ לאה ענבל, דודיק חוזר לאספסת, כותרת ראשית, 4 ביולי 1984
- ^ שלמה אברמוביץ', קיבוץ נולד מחדש בהפריית מבחנה, כותרת ראשית, 25 במאי 1988
