נָטִיף (סְטָלַקְטִיט) הוא סוג של ספלאותם, עמוד היורד מתקרה של מערה כלפי מטה. נטיפים נמצאים באזורים קרסטיים. מערות בהן יש הרבה נטיפים נקראות מערות נטיפים.

זקיף ונטיף נפגשים במערת שורק

היווצרות הנטיף עריכה

מים ממיסים פחמן דו-חמצני (CO2) ומחלחלים דרך סדק במשטח גיר (סידן פחמתי, CaCO3) וחודרים לתוכו תוך תגובה בינו לבין המים והפחמן הדו-חמצני ליצירת סידן מימן-פחמתי (Ca(HCO3)2) על פי המשוואה הכימית:

 

הסידן מימן-פחמתי הנוצר מתמוסס במים ומחלחל איתם דרך הסלע. התמיסה מגיעה לבקע בתקרת המערה ומתרחשת התגובה ההפוכה: סידן מימן פחמתי מתפרק למים, פחמן דו-חמצני וגיר. הפחמן הדו-חמצני משתחרר לאוויר, ומשקע של גיר (אשר אינו מסיס) מצטבר על תקרת המערה. במהלך אלפי שנים מצטברים משקעי הגיר הזעירים לנטיפי גיר ארוכים היורדים מתקרת המערה לעבר תחתיתה.

קצב הגדילה הממוצע של נטיפים הוא 0.13 מ"מ בשנה אך במקרים של מים הזורמים במהירות ועשירים בסידן, פחמה ופחמן דו-חמצני, הקצב יכול להגיע עד ל-3 מ"מ בשנה.

כאשר קצב הטפטוף גדול, הריאקציה מתרחשת לאחר נשירת טיפת המים לקרקע, ולכן משקע הגיר נוצר על רצפת המערה. הצורה הנוצרת מהצטברות של גיר על הרצפה, מול הסדק, נקראת זקיף.

ריכוז גבוה של פחמן דו-חמצני מפר את שיווי המשקל הכימי, וגורם לנוסחה להתהפך - ולהרוס את הנטיפים, וניתן לראות זאת במערות הנתונות לזרם רב של מבקרים (במערת אבשלום בישראל, לדוגמה, ישנה הגבלה על מספר האנשים הרשאים להיכנס בבת אחת).

מאחר שאבק בדרך כלל מכיל כמויות רבות של גיר, נוצרת תופעה נדירה של נטיפים במערות שאינן עשויות מגיר.

נטיפים הם ערך טבע מוגן על פי חוק בישראל.[1]

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  ערך זה הוא קצרמר בנושא גאולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.