ניקולאי גדה
ניקולאי הארי גוסטב גדה (בשוודית: Nicolai Harry Gustav Gädda; ניקולאי יוסטינוב ברוסית; 11 ביולי 1925 – 8 בינואר 2017) היה זמר אופרה, שהרבה להופיע גם ברסיטלים. כמי שהקליט יותר ממאתיים תקליטים, נחשב גדה לזמר הטנור המוקלט ביותר בהיסטוריה. שירתו של גדה הצטיינה ביפי צלילה, בשליטה ווקאלית ובמוזיקליות[1].
 | |
| לידה |
11 ביולי 1925 סטוקהולם, שוודיה  |
|---|---|
| פטירה |
8 בינואר 2017 (בגיל 91) טולושנה, שווייץ |
| מקום קבורה |
Galärvarvs Cemetery |
| מוקד פעילות |
שוודיה |
| תקופת הפעילות |
מ-1952 |
| סוגה |
אופרה |
| סוג קול |
טנור |
| שפה מועדפת |
שוודית, גרמנית, רוסית, צרפתית |
| פרסים והוקרה |
|
|
www | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
קורות חייו עריכה
גדה נולד בסטוקהולם לאם שוודית ולאב רוסי. אביו, קרוב רחוק של השחקן מיכאל יוסטינוב, היה זמר בס במקהלת קוזאקים של מחוז הדון ושר במקהלה בכנסייה נוצרית אורתודוקסית. גדה גדל כדו-לשוני ולמד אף אנגלית, גרמנית, איטלקית ולטינית.
גדה החל את הקריירה שלו ככספר בבנק מקומי בסטוקהולם. לקוח עשיר, ששמע אותו מדבר באחד הימים על שאיפתו לשיר ברמה מקצועית, הציע לו לממן את הכשרתו אצל קרל מרטין אהמן, טנור וגנרי נודע משנות ה-20 של המאה ה-20, שגילה גם את יוסי ביירלינג.
קריירה אופראית עריכה
הערכה מוקדמת לשירתו של גדה נתן וולטר לג, אחרי ששמע את גדה שר בבחינה לתפקיד "דמיטרי" להקלטה מתוכננת של "בוריס גודונוב".
"בהגיעי לנמל התעופה פנתה אלי סיעת עיתונאים בשאלה, אם אינני מעוניין לשמוע את הקולות המצוינים של צעיריהם השוודיים. מובן שגיליתי עניין, אבל לא ציפיתי לסיפורים שהופיעו למחרת בבוקר בעמוד הראשון או למטר המכתבים וצלצולי הטלפון שניתכו עלי כמעט ללא הפוגה בבקשה להישמע. נאלצתי לבקש ממנהל האופרה שיעמיד לרשותי חדר לכמה ימים, כדי לשמוע כ-100 מועמדים. הראשון שהתייצב לשיר לפני (בשעה 9:30 בבוקר) היה גדה, ששר קודם לכן, ככל הידוע לי, רק פעם אחת בהופעה פומבית. הוא שר "שיר הפרח" מתוך "כרמן", בעדנה רבה אך ברגש רב כל כך, שהייתי קרוב לדמעות. הוא הפיק את הסולם העולה הקשה בסיום וחתם אותו בסי במול צלול ומבריק. כמעט בהתנצלות ביקשתי ממנו לנסות לשיר אותו כפי שנכתב - "פיאניסימו, ראלנטנדו" ו"דימינואנדו". בלי להניד עפעף, ביצע מעלל פלאי כמעט, ביופי שלא ייאמן וללא מאמץ. ביקשתי ממנו לחזור בשעה 8:00 אותו ערב ושיגרתי הודעה לאשתי, שזמר גדול נפל לחיקי ולדוברובן הודעתי כי, אם יאמין ואם לאו, גדה בן ה-23 הוא דמיטרי שלוח האל לבוריס שלנו"[2].
באפריל 1952, בגיל 26, הופיע גדה לראשונה באופרה המלכותית השוודית, בתפקיד "שאפלו" ב-"Le postillon de Lonjumeau" של אדולף אדם. אותה שנה הופיע גם כ"ניקלאוס" ב"סיפורי הופמן" של ז'אק אופנבך ובתפקיד הטנור ב"אביר הוורד" של ריכרד שטראוס.
המנצח הרברט פון קאראיין גילה עניין בגדה לאחר ששמע אותו במבחן קול בסטוקהולם ולקח אותו עמו לאיטליה. בשנת 1953 הופיע לראשונה בלה סקאלה כ"דון אוטאביו" בדון ג'ובאני. ב-1954 הופיע לראשונה באופרה של פריז בתפקיד הטנור ב"אוברון" של ובר, וחתם על חוזה קבוע למשך שנים אחדות. בשנת 1957 הופיע גדה לראשונה במטרופוליטן אופרה בניו יורק בתפקיד הראשי ב"פאוסט" של גונו והמשיך להופיע שם בעוד 28 תפקידים במהלך 26 השנים הבאות, בכלל זה הצגות הבכורה העולמיות של "ונסה" מאת בארבר ו"הפרא האחרון" של מנוטי. גדה הופיע לראשונה בבית האופרה המלכותית, קובנט גארדן בלונדון בשנת 1954 בתפקיד הדוכס ממנטואה ב"ריגולטו" של ורדי ומאז חזר לשיר את בנוונוטו צ'ליני באופרה הנושאת שם זה, את אלפרדו בלה טרוויאטה, את גוסטבוס השלישי ב"נשף המסכות", את נמורינו ב"שיקוי האהבה" ואת לנסקי ב"יבגני אונייגין".
גדה גילם את התפקידים הראשיים באופרטות של יוהאן שטראוס הבן:
ב"העטלף" גילם את גבריאל פון אייזנשטיין.
ב"ברון הצוענים" גילם את שאנדור בארינקאי.
ב"לילה בוונציה" גילם את גווידו הדוכס מ-אורבינו.
הקריירה של גדה הצטיינה באריכות ימים חריגה. במאי 2001, באמצע שנות ה-70 לחייו, הקליט את תפקיד "הקיסר אלטום" ב"טורנדוט" של פוצ'יני, ואת תפקיד "הכוהן הגדול" ב"אידומניאו" של מוצרט הקליט ביוני 2003.
שיר אמנותי עריכה
נוסף להופעותיו באופרה, טיפח גדה במקביל קריירה פעילה כזמר רסיטלים, עם רפרטואר נרחב של שירים אמנותיים צרפתיים, גרמניים, סקנדינביים ורוסיים. כישורי השפה של גדה, האינטלקטואליות והמוזיקליות העצומה שלו, כמו גם המספר הרב של הקלטות שביצע, הקנו לו מעמד ייחודי בסוגה זו[3].
אוטוביוגרפיה עריכה
- Nicolai Gedda: My Life and Art, Amadeus Press, 1999
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של ניקולאי גדה
ניקולאי גדה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ניקולאי גדה, באתר ספוטיפיי
ניקולאי גדה, באתר AllMusic (באנגלית)
ניקולאי גדה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ניקולאי גדה, באתר Yandex.Music (ברוסית)
ניקולאי גדה, באתר Discogs (באנגלית)- YouTube - Lorengar & Gedda in Love duet Act 1 M. Butterfly 1/2 - Pilar Lorengar and Nicolai Gedda sing Puccini's "Vogliatemi bene" from Madama Butterfly. Part 1 of 2
- Lorengar & Gedda in Love duet Act 1 M. Butterfly 2/2 - Part 2 of 2, באתר יוטיוב
- ניקולאי גדה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים עריכה
- ^ Warrack, John and Ewan West (1996). "Nicolai Gedda." The Concise Oxford Dictionary of Opera. (3rd Ed.), Oxford University
- ^ Legge, Walter (1998). Walter Legge: Words and Music. Routledge (UK), pg. 204-05. ISBN 0415921082
- ^ Miller, Richard (2003) Solutions for Singers: Tools for Every Performer and Teacher. Oxford University Press, pg. 118. ISBN 0195160053. ("Regardless of the ethnic or national origin of the singer, excellence in diction and enunciation are to a large extent dependent on the principle of anticipatory consonants. Nicolai Gedda is a prime example of an international artist who sings beautifully in languages not natively his. Like Fischer-Dieskau, he makes much use of the anticipatory consonant. A list of current singing artists who have mastered this technique would include most of today's great singers.")