ניקולאי גומיליוב
ניקולאי סטפנוביץ׳ גומיליוב (ברוסית: Николай Степанович Гумилёв; 15 באפריל[1] 1886 – אוגוסט 1921) היה משורר, מתרגם, מבקר ספרות וקצין רוסי מייסד זרם האקמאיזם בשירה הרוסית. הוצא להורג בשנת 1921 באשמת השתייכות לארגון מחתרתי, נוקה מכל אשמה בשנת 1992.
 | |
| לידה |
3 באפריל 1886 (יוליאני) קרונשטאדט, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
26 באוגוסט 1921 (בגיל 35) סנקט פטרבורג, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית |
| מדינה |
האימפריה הרוסית, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית |
| שם עט |
Анатолий Грант |
| מקום לימודים |
סורבון |
| שפות היצירה |
רוסית |
| סוגה |
פרוזה, שירה נרטיבית, מחזה, טור שירי |
| זרם ספרותי |
אקמאיזם |
| בן או בת זוג |
|
| צאצאים |
לב גומיליוב |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ניקולאי גומיליוב נולד למשפחת רופא בצי בעיר קרונשטאדט. ניקולאי היה ילד חולני והתלונן על כאבי ראש. לדברי אנה אחמטובה את השיר הראשון ניקולאי הצעיר כתב בגיל שש.
בסתיו 1894 החל את לימודיו בבית הספר, אך לאור מצב בריאותו עזב ולמד בבית. בשנת 1895 המשפחה עברה לסנקט פטרבורג. בשנת 1990 לאחיו הבכור התגלה שחפת והמשפחה עברה לטביליסי. בשנת 1903 המשפחה חזרה לפושקין וגומיליוב חזר לבית הספר בו החל את לימודיו בשנת 1894. הוא היה תלמיד חלש מאוד והיה מועמד להרחקה מבית הספר. בשנת 1906 הוא בכל זאת סיים את הלימודים עם קבלת תעודת בגרות. בשנת 1905, עוד לפני סיום בית הספר גומיליוב פרסם את ספרו הראשון - "דרך הקונקיסטאדורים". ולרי בריוסוב העניק לספר ביקורת חיובית וציין שמדובר במשורר צעיר ומבטיח. הקשר בין המשוררים רק התחזק עם השנים.
תחילת הקריירה עריכה
בשנת 1906 גומיליוב נסע לצרפת ולמד בסורבון. בהיותו בפריז גומיליוב החל בהוצאה לאור של ירחון ספרותי (יצאו שלוש מהדורות בלבד). גומיליוב קיבל המלצות מבריוסוב למשוררים רוסים ידועים ששהו באותה תקופה בפריז. גומיליוב פגש אותם אך הם לא התרשמו ממנו.
באפריל 1907 גומיליוב חזר לאימפריה הרוסית. באותה שנה הוא פגש לראשונה את אנה אחמטובה. ביולי 1907 הוא הפליג מסבסטופול דרך הים התיכון לצרפת. בשנת 1908 הוא פרסם את ספרו השני "פרחים רומנטיים". הספר זכה להצלחה וגומיליוב היה יכול להמשיך במסעות. הפעם הוא נסע לסינופ, יוון ומצרים. ב-29 בנובמבר 1908 גומיליוב חזר לסנקט פטרבורג.
בשנת 1909 גומיליוב ארגן ביחד עם סרגיי מקובסקי את הירחון "אפולון". בירחון זה הוא ניהל מדור לביקורת ספרות. באביב 1909 גומיליוב פגש את אליזבטה דמיטרייבה ולאחר תקופה קצרה הציע לה להתחתן, אך דמיטרייבה העדיפה משורר אחר שעבד באותו ירחון - מקסימיליאן וולושין. בסתיו גומיליוב התייחס בפומבי בצורה מעליבה לאליזבטה ומקס וולושין הזמין אותו לדו-קרב שהתקיים ב-22 בנובמבר 1909. גומיליוב ככל הנראה ירה באוויר ובאקדח של וולושין הייתה תקלה טכנית.
בשנת 1910 גומיליוב פרסם את ספרו השלישי "פנינים". ספר זה כולל את השיר "הקפיטנים" שהוא משיריו המפורסמים של המשורר. ב-25 באפריל 1910 גומיליוב התחתן עם אנה אחמטובה.
בשנת 1911 הוקמה "גילדת המשוררים" בה היו חברים בנוסף לגומיליוב גם אשתו, יוסף מנדלשטם, ולדימיר נרבוט ומשוררים נוספים. בשנת 1912 גומיליוב פרסם את העקרונות של האקמאיזם. ב-1 באוקטובר 1913 לזוג נולד בן וזמן קצר לאחר מכך גומיליוב נסע לאפריקה.
מסעות לאתיופיה עריכה
עוד מילדות גומיליוב חלם להגיע לאפריקה. המסע הראשון התרחש בשנת 1909. גומיליוב נסע מאודסה לג'בוטי וממנה לאדיס אבבה.
המסע השני אורגן בתאום עם האקדמיה למדעים. המשלחת יצאה מאודסה לקונסטנטינופול, מצרים וג'יבוטי. מג'יבוטי הם נסעו להרר בה גומיליוב הכיר את מושל האזור היילה סלאסי, הקיסר האתיופי העתידי. מהעיר המשלחת יצאה למסע ארוך באזורים הפנימיים של המדינה וחזרה להרר רק באוגוסט. במהלך ספטמבר 1913 גומיליוב חזר למולדת.
תקופת מלחמת העולם הראשונה עריכה
עם תחילת מלחמת העולם הראשונה גומיליוב התנדב לצבא. הוא הוצב ביחידת פרשים. באוקטובר 1914 השתתפה יחידתו בפלישה רוסית לפרוסיה המזרחית. בנובמבר 1914 יחידתו הועברה לדרום פולין והשתתפה בקרבות נגד הצבא האוסטרו-הונגרי ליד פיוטרקוב טריבונלסקי. על גבורתו בקרבות, בדצמבר 1914 גומיליוב קיבל את עיטור "צלב גאורגי". בינואר 1915 הוא הועלה לדרגת סמל. בקיץ 1915 השתתף בקרבות באזור ווהולין, על גבורתו בקרבות אלו הוענק לו עיטור "צלב גאורגי" בפעם השנייה. בספטמבר 1915 נשלח ללימודים בבית הספר לקצינים בפטרוגרד. את שהותו בפטרוגרד ניצל, בין היתר לפרסום ספר שירים שכולל שירים בנושאי המלחמה. באפריל 1916 סיים את לימודיו והועלה לדרגת סגן משנה. הוצב ביחידת פרשים באזור העיר דבינסק. למרות הפציעות ומחלותיו גומיליוב המשיך להיות בחזית עד לינואר 1917. בשנת 1917 גומיליוב ביקש להעביר אותו לקורפוס רוסי שלחם בצרפת. גומיליוב נסע דרך שוודיה, נורווגיה ואנגליה. בהיותו בלונדון הוא נפגש עם ג. ק. צ'סטרטון ומשוררים בריטים נוספים. במחצית השנייה של שנת 1917 גומיליוב הגיע לפריז והוצב בתפקיד עוזר נציג ממשלת המעבר הרוסית. בהיותו בפריז גומיליוב פרסם ספר שירים נוסף.
רוסיה הסובייטית עריכה
בשנת 1918 שב גומיליוב למולדתו. הוא פרסם ספר שירים שלא זכה להצלחה. ב-5 באוגוסט 1918 התגרש מאנה אחמטובה.
בשנת 1919 התחתן בשנית. בשנת 1920 הוקם הסניף הפטרוגרדי של איגוד המשוררים הכלל רוסי. באופן פורמלי בראש הסניף עמד אלכסנדר בלוק אך למעשה בראש עמדה קבוצה של משוררים בעלי דעות בולשביקיות. בטענה שבבחירות האחרונות לא היה קוורום הם דרשו לבצע את הבחירות מחדש. באופן מפתיע, בבחירות חדשות ניצח ניקולאי גומיליוב עם יתרון של קול בודד.
בשנת 1921 פרסם גומיליוב שני ספרים נוספים.
בהיותו ברוסיה הסובייטית גומיליוב לא הסתיר את הדעות הפוליטיות שלו (תמיכה במונרכיה) וקרבתו לדת. ב-3 באוגוסט 1921 גומיליוב נעצר והואשם בחברות בארגון מחתרתי. למרות ניסיונות חבריו לשחררו, תוך זמן קצר הוא הוצא להורג. ב-24 באוגוסט צ'קה פרסמה הודעה על הוצאה להורג של 61 מחברי הארגון. יום ומקום ביצוע ההוצאה להורג לא ידועים עד היום. לגבי השתתפותו בארגון קיימות ארבע גרסאות:
- גומיליוב היה חבר בארגון מחתרתי. זו הגרסה הסובייטית הרשמית עד לשנת 1987.
- גומיליוב לא היה חבר בארגון אך ידע על קיומו ולא דיווח. גרסה זו הייתה פופולרית בשנים 1987–1991.
- לא היה שום ארגון מחתרתי והוא המצאה של הצ'קה על רקע מרד קרונשטאדט.
- גומיליוב לא היה חבר ארגון זה אך היה חבר בארגון מחתרתי אחר שלא התגלה עד היום.
בברית המועצות לא התפרסמו יצירות של גומיליוב, ורק בשנת 1992 הוא נוקה מכל אשמה ושיריו החלו להתפרסם.
משפחתו עריכה
- אנה אחמטובה - אשתו הראשונה
- לב גומיליוב - בנה
- אנה אנגלדרד - אשתו השנייה
- ילנה גומיליובה - בתה
- אולגה ויסוטסקי, חברתה שילדה מגומיליוב בן. ככל הנראה גומיליוב לא ידע על קיום הבן.
- אורסט ויסוצקי - בנה
לקריאה נוספת עריכה
- האנטומיה של השיר, מסה מאת ניקולאי גומיליוב (מרוסית: טינו מושקוביץ), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ו', 2016
- נקרופוליס, מאת ולדיסלב חודסביץ' (מרוסית: דינה מרקון), הוצאת כרמל, 2013
קישורים חיצוניים עריכה
- אתר לזכרו
- תרגום שירה של גומיליוב לאנגלית
- ניקולאי גומיליוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ניקולאי גומיליוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ר. סוקר, ניקולאי גומיליוב - מחולל האקמאיזם בשירה הרוסית, הצופה, 11 ביולי 1969
ניקולאי גומיליוב, שיר: החשמלית התועה. תרגומים של שלונסקי ורונן סוניס, באתר הארץ, 31 במאי 2023
הערות שוליים עריכה
- ^ 3 באפריל לפי הלוח היוליאני שהיה נהוג באותה עת