נערת האווזים
נערת האווזים היא אגדה גרמנית שנאספה על ידי האחים גרים. נערת האווזים פורסמה לראשונה בשנת 1815 ומאז המהדורה השנייה לאוסף מעשיות האחים גרים משנת 1819 היא אגדה מספר 89.
תקציר עריכה
מלכה זקנה שלחה את בתה הנסיכה היפהפייה לארץ רחוקה כדי להינשא לנסיך. עם הנסיכה יצאו גם משרתת והסוס פאלאדה, שהיה בעל יכולת דיבור. לפני צאתה לדרך נתנה האם לנסיכה מטפחת ועליה שלוש טיפות מדמה, והורתה לה לשמור היטב על המטפחת בחיקה, מכיוון שתועיל לה בדרך. הפמליה יצאה לדרך. בדרך צמאה הנסיכה למים וביקשה מן המשרתת לדלות לה מים מן הנהר, אך זאת סירבה בעזות פנים. הנסיכה כרעה על ברכיה בצער כדי לשתות מים מן הנהר, וטיפות הדם שעל המטפחת אמרו לה, "הו, אילו ידעה זאת אמך, היה לבה נשבר לשניים." זמן-מה לאחר מכן שבה הנסיכה וביקשה מים, ושוב סירבה המשרתת לשרת אותה. על כן כרעה הנסיכה על ברכיה כדי לשתות מן הנהר. הפעם נשמטה לנהר המטפחת שנתנה לה אמה, אך הנסיכה לא הבחינה בכך. המשרתת הבחינה בכך ושמחה, כי כך נחלשה הנסיכה מאוד. כאשר ביקשה הנסיכה לחזור אל סוסה פאלאדה, עלתה המשרתת על הסוס ואילצה את הנסיכה לעלות על סוסה שלה. המשרתת גם הכריחה את הנסיכה לפשוט את בגדי המלכות, ללבוש את בגדי המשרתת המרופטים ולהישבע שלא תספר על כך לאיש. רק הסוס פאלאדה היה עד למתרחש.
כאשר הגיעו המשרתת והנסיכה לארמון, חשב הנסיך שהמשרתת היא הנסיכה ונשא אותה על כפיים. המלך, שראה את הנסיכה האמיתית בבגדי המשרתת, שאל את המשרתת המתחזה, וזאת אמרה לו כי מדובר בנוודית שאספה לה לחברה. המלך ציווה על הנסיכה האמיתית לעזור לרועה האווזים קונרדשן (קונרד הקטן). המתחזה ביקשה מן הנסיך לכרות את ראשו של הסוס פאלאדה הנאמן, כי חששה שיספר את מעלליה. בקשתה בוצעה, אך הנסיכה האמיתית שיחדה את השוחט למען יציב את ראשו של פאלאדה על שער העיר שם היא עוברת בכל יום כאשר היא מוציאה את האווזים למרעה. כאשר עברו הנסיכה וקונרד בשער למחרת היא אמרה "הו, פאלאדה, תלוי שם!" על כך ענה ראשו של פאלאדה "הו, מלכה צעירה, לו אמך ידעה, לבה היה נשבר לשניים", קונרד והנסיכה יצאו לרעות באחו, כאשר התירה הנסיכה את שערה ראה קונרד שהוא עשוי מזהב טהור וביקש לתלוש שערה אחת משערותיה, אך הנסיכה גרמה לרוח חזקה שהעיפה את כובעו של קנרד. עד ששב קונרד סידרה הנסיכה את שערה. מאורעות היום חזרו גם למחרת ולכן ביקש קונרד מהמלך לפטור אותו מנוכחותה של הנסיכה. קונרד סיפר למלך על הסוס ועל יכולתה של הנסיכה להביא לרוח. למחרת המלך נחבא מאחורי השער ושמע את פאלאדה והנסיכה וכן את קריאתה של הנסיכה לרוח. בערב שאל המלך את הנסיכה לפשר הדברים שראה, אך הנסיכה סירבה בטענה כי נשבעה שלא לספר. המלך אמר לנסיכה לומר את סיבת צערה לתנור, ויצא. הנסיכה בכתה לתנור "פה אני יושבת נטושה על ידי העולם למרות שאני בת מלך, משרתת שקרנית לקחה את מקומי ואת חתני ואני נאלצת לעשות עבודות פשוטות, לו ידעה זאת אמי, לבה היה נשבר לשניים". המלך הזקן עמד ליד הארובה והאזין, לאחר שסיימה הנסיכה נכנס המלך, ציווה להלביש את הנסיכה בבגדי מלכות והודיע לנסיך כי זאת הנסיכה האמיתית. הנסיך שמח כשראה את יופייה ומעלותיה של הנסיכה וערך משתה חגיגי. במשתה ישבו הנסיכה האמיתית והמשרתת שלא זיהתה את הנסיכה. הנסיך שאל את המשרתת מהו עונשו של מי שמעל באמון אדונו באופן כזה. זו ענתה שיש להפשיט את הפושע ולגלגל אותו בחבית בעלת מסמרים פנימיים על ידי שני סוסים לבנים. הנסיך הודיע כי המשרתת היא הפושעת וגזר הדין שהמליצה עליו יבוצע.
אחרי ביצוע גזר הדין התחתנו הנסיך והנסיכה ומלכו על ממלכתם בשלום ובאושר.
ניתוח הסיפור עריכה
בסיפור מוצאים חוקרי ספרות (ברונו בטלהיים, דב נוי ואחרים) סמליות בכמה נושאים: אובדן המטפחת מסמל את חוסר הבגרות וחוסר האחריות של הנסיכה, טיפות הדם מסמלות את הבגרות המינית (מחזור), מטפחת ספוגה בדם מסמלת את מימוש הנישואין (סדין מוכתם שמוצג כסמל לאובדן בתולין), התנור בפניו מתנה הנסיכה את צרותיה הוא מקור חום ומקור מזון וכך הוא מסמל את האם הרחוקה.
