נרקיס מצוי
נרקיס מצוי (שם מדעי: .Narcissus tazetta L) הוא צמח בעל בצל (גאופיט) ממשפחת הנרקסיים[1]. עליו ארוכים וזקופים ועמוד פריחתו נושא 3 עד 15 פרחים ריחניים, בעלי עטרה צהובה ועלי עטיף לבנים (בישראל). הוא נפוץ ברחבי האזור הים-תיכוני של ישראל, ותפוצתו מגיעה עד הגולן וצפון הנגב[2]. הצמח פורח בסתיו ובחורף וכמה מתכונותיו מותאמות לעונה הגשומה כמו מניעת התפוצצות גרגרי האבקה, דחיית מים על ידי כל חלקיו (הידרופוביים), פני הפרחים פונות מטה, העטרה מונעת חדירת מים אל צינור הפרח ומנעת מיהול הצוף או שטיפתו[3]. ערכו הכלכלי נאמד בעיקר כצמח נוי וייצור בצלים לייצוא.
 נרקיס מצוי
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | חד פסיגיים |
| סדרה: | אספרגאים |
| משפחה: | נרקיסיים |
| סוג: | נרקיס |
| מין: | נרקיס מצוי |
| שם מדעי | |
 Narcissus tazettaליניאוס, 1753 | |
לסוג נרקיס משויכים בין 74 ל-126 מינים והמין נרקיס מצוי מונה 5 תת-מינים[4][5]. נרקיס מצוי הוא אחד משני מינים הגדלים בר בישראל. המין השני, נרקיס סתווי, שהוא מין נדיר מאוד וגדל רק בחוף הכרמל (אזור מעגן מיכאל) בשרון (בנימינה ופרדס חנה) המבשר את הסתיו ובדרך כלל פריחתו קודמת ליציאת העלים. מין זה בסכנת הכחדה בישראל[6], אך לא בעולם, ובשונה מנרקיס מצוי עמוד הפריחה נושא רק 2 פרחים או לעיתים רחוקות אחד, ועלי העטיף ארוכים פי 5 מגובה העטרה ולא פי שתיים כבנרקיס מצוי.
על הסוג נרקיס ומקור השם ראה בערך נרקיס.
בית גידול עריכה
נרקיס מצוי גדל באדמות כבדות בשדות לחים ובביצות וגם באזורים ההרריים בצפון הארץ ובמרכזה, בכיסי קרקע ובין סדקים של סלעי גיר, אך גם בערוצים סלעיים בהר הנגב הצפוני. שם הנרקיס גדל במדרונות, שבהן יש משטחי סלע חלקים שסופגים באטיות מי גשמים ומי הנגר שמחלקים עליהם מרווים כיסי קרקע או את האדמה שלמרגלותיהם.
בעקבות חריש עמוק וניקוז בשדות, פחתה שכיחותם של הנרקיסים באדמות הכבדות ובקרקעות החרסיתיות העמוקות שבעמקים, והם מצויים יותר בהרים.
תפוצה בעולם ובישראל עריכה
טיפוס תפוצתו של נרקיס מצוי הוא ים-תיכוני ותפוצתו הטבעית משתרעת מהאיים הקנריים ואגן הים התיכון עד אפגניסטן (כולל טורקמניסטן ואוזבקיסטן), ומדרום מזרח סין עד יפן[1].
מין זה נפוץ בגליל העליון ובכרמל; מצוי בגליל התחתון, בשרון, בשפלה ובהרי יהודה; נדיר בדרום מישור החוף, בשומרון ובהר הנגב; נדיר מאוד בגולן, בבקעת החולה, בבקעת כנרות, בעמק יזרעאל, בחוף הגליל, בחוף הכרמל ובערבות הירדן[7].
תכונות ביולוגיות ואקולוגיות עריכה
לפרחים ששה עלי כותרת לבנים, ועטרה צהובה-כתומה (ה"כתר"); הם מפיצים ריח מתוק חזק. כל צמח מוציא 3 עד 15 עמודי תפרחת, בכל תפרחת 3 עד 5 פרחים. העלים מופיעים לפני יציאת הפרחים. לנרקיס אין שושנת עלים כמו לצמחי בצל רבים אחרים[8] ובמקום זאת העלים מסודרים בשני טורים נגדיים ומקבילים[9]. הנרקיס עשיר באלקלואידים, שמרוכזים בחלקים התת-קרקעיים, האופייניים רק להם.
הנרקיס הוא גאופיט בעל בצל רב-שנתי, שהוא איבר בן קיימא שאוגר מזון בעונה הנוחה ובעל ניצן התחדשות תת-קרקעי. הבצל כנצר תת-קרקעי, בנוי מגבעול קצר-פרקים (עוגת הבצל) ומגלדים בשרניים, היוצאים ממפרקיו. בצל הנרקיס הוא בצל חד-בדי (מונופודיאלי) אשר בו הניצנים הווגטטיביים, שמצמיחים עלים, נישאים בראש הגבעול המעובה וקצר-הפרקים של הנצר התת-קרקעי, ואילו ניצני הפריחה הם חיקיים וצדדיים[10].
הבצל של הנרקיס הוא בעל תנועה כלפי מטה, דהיינו הוא מעמיק כלפי מטה כדי לא להיות חשוף. העמקה הראשונית של הבצל היא תוצאה של התארכות הפסיג. לאחר מכן מעמיק הבצל הן באמצעות הפסיג והן באמצעות שורשיו המתכווצים[10].
מחזור החיים עריכה
בעונה הקשה - בישראל, בעונת הקיץ החלקים העל-קרקעיים של הצמחים מתייבשים ונשאר רק הבצל ששוקע בתרדמה בתוך הקרקע.
בסתיו או בחורף מתעורר ניצן ההתחדשות ומפתח נצר על קרקעי חדש שנוטל את המזון מן הבצל. זמן לא רב לאחר שפרצו העלים, ולרוב בטרם צמחו למלוא אורכם, פורץ עמוד התפרחת שראשו עטוף בחפים קרומיים ומתארך על פי רוב כדי 40 ס"מ ואך יותר מזה, ואז נבקע החפה הקרומי וניצני הפרחים, הצמודים זה לזה מגיחים ממנו. במקביל לפתיחת הפרח, נוטים עוקצי הפרחים בזווית ישרה אל העמוד ומתקבלת תפרחת דמוית סוכך.
פרח הנרקיס אינו נסגר בערבים ובגשמים ונראה, שעמדתו האופקית ואף כלפי מטה בשילוב העטרה, הם אלו שמגינים על האבקה והצוף מפני ההיחשפות לגשמים. העטרה מונעת חדירת מים אל צינור הפרח ובכך מוקטן הסיכוי למיהול הצוף או שטיפתו. ישנם תכונות נוספים שמותאמות לפריחה בעונה הגשומה. כל חלקי הפרח הם דוחי מים (הידרופוביים) וטיפות גשם אינן מצטברות על הכותרת, ובכך נמנעת התפוצצות גרגרי אבקה במגעם עם טיפות הגשם. נמצא שלא פחות מ-30% מגרגרי האבקה נובטים במי גשם ואינם מתפוצצים[11][12].
הפרחים, העשירים בצוף, שנאגר בתחתית צינור הפרח, והריח ובעטרה צבעונית, מושכים אליהם דבורים ארוכות חדק, זבובי רחף ורפרפים. לאחר האבקה מתפתח פרי בעל זרעים כדוריים בחודשים ינואר עד מרץ הנושרים ליד צמח האם ומופצים על יד נמלים, רוח וגשם. ההפצה מתרחשת באפריל עד תחילת מאי, ובאותו העת העלווה הירוקה מתייבשת, והיא מתחדשת בסוף אוקטובר ונמשכת עד תחילת אפריל. הפריחה מתחדשת באותה העת ונמשכת עד תחילת מרץ[7]. תקופת הפריחה משתנה ותלויה בבתי הגידול.
מורפולוגיה עריכה
עשב רב שנתי (בן חלוף) בעל בצל (גאופיט). העלים דמוי סרגל ועמוד תפרחת אחד מרוכזים בבסיס הצמח ועטופים בבסיסם בעלה תחתי קרומי דמוי צינור.
הבצל טמון לרוב בעומק 10 עד 12 ס"מ, לעיתים 20 ס"מ. גלדי הבצל עוטפים זה את זה סביב סביב וסביבם קליפות חומות. אלו הם שיירים של גלדים משנים קודמות[13].
העלים זקופים, שטוחים וצרים (סרגליים ורוחבם 9 עד 18 מ"מ), לעיתים מפותלים, קירחים, ואורכם שווה על פי רוב לעמוד התפרחת. שפת הפטוטרת תמימה וקודקודה קהה, והיא בעלת מספר עורקים מקבילים.
התפרחת דמוית סוכך. עמוד התפרחת אינו מסתעף, מעוגל, פחוס במקצת וחלול, קירח וחסר עלים ירוקים לאורכו, גובהו 25 עד 45 (לפעמים עד 60 ס"מ) ובראשו ערוכים קבוצה של 3 עד 10 פרחים. הפרחים נישאים על עוקצים ארוכים הבולטים ממתחל (עלה קרומי) צינורי, גדול ודק ומשותף לכולם.
הפרחים ריחניים, דו-מיניים, בעלי שחלה תחתית ובעלי סימטריה רדיאלית וכאמור מלווים מתחל קרומי, ופניהם פונים לצדדים (פרחים אופקיים).
העטיף פשוט, כותרתי, דמוי מסמר וקוטרו 2.5 עד 3.5 ס"מ. צינור העטיף צר, באורך 18 עד 25 מ"מ. העטיף בעל 6 אונות לבנות מופרדות ומפושקות או מופשלות לאחור ודמויות ביצה הפוכה. האונות מסודרות בשני דורים בני 3 אונות מאוחות שלא קל להבחין ביניהם וממרחק נראה כאילו שהן חופפות זו את זו בבסיסן ובמרכזן עטרה צהובה[11].
העטרה מצויה בין אונות העטיף לבין האבקנים וצבעה מצהוב בהיר ועד כתום, דמוית ספל ועומקה כמחצית מאורך האונה (בשונה מנרקיס סתווי שעומקה קצרה פי 5 מאורך האונה).
שולי העטרה תמימה או בעלת אונות בלתי סדירות, אבל השוליים אינם מסולסלים וצבעם אינו אדום (בשונה מנרקיס פייטני המתורבת) קיימים זנים בעלי עטרה שצבעם שונה מצהוב. לדעת רוב הבוטנאים מוצאה של העטרה מעלי לוואי מאוחים של האבקנים. ולדעת האחרים מוצאה מתוספות של עלי העטיף.
האבקנים מופרדים זה מזה וערוכים בשני דורים של 3, קבועים מתחת לעטרה ומעורים על חלקן העליון של צינור העטיף ובסך הכול מספרם 6 (בשונה מהאירוסיים והבוציציים).
המאבקים צהובים, מוארכים ומחוברים אל זיר קצר באמצעם. הם בעלי 2 לשכות הנפתחות כלפי פנים.
השחלה תחתית באופן מלא ומתבלטת היטב בקצה עוקצו של פרח. היא בעלת 3 מקצועות, דמוית ביצה או מאורכת. השחלה מורכבת מ-3 עלי שחלה מאוחים היוצרים 3 מגורות, לעיתים רחוקות החלוקה למגורות אינה בשלה. השליות זוויתיות והביציות רבות ומפוזרות על פני דפנות עלי השחלה וערוכות זו מעל זו.
עמוד השחלה אחד ואינו מחולק. (בשונה מהאירוסים שאצלם ענפי עמוד העלי לעיתים קרובות מחולקים). הצלקת בעלת 3 אונות. אורך עמוד השחלה שונה בפרטים שונים, באחדים הוא קצר ומסתיים מתחת ל-2 הדורים של המאבקים, באחרים הוא ארוך ומסתיים בין 2 הדורים של המאבקים או בולט מעליהם במקצת[14].
הפרי הלקט הנפתח ב-3 קשוות. הזרעים מרובים, כדוריים, פחוסים ושחורים[15] ובעלי אנדוספרם בשרני.
האבקה עריכה
החוקר אמוץ דפני גילה, שבישראל קיימים שני אקוטיפים שונים של נרקיס מצוי. האקוטיפים נבדלים זה מזה בבתי הגידול, בגודלי האוכלוסיות, בעונות הפריחה, בזוויות הנטייה של הפרחים, במספר הפרחים לצמח, בשיעורי הרבייה הווגטטיבית, ובחברות המאביקים. אקוטיפ אחד גדל בכיסי סלע בהרים, פורח בחודשים אוקטובר עד דצמבר, ומואבק על ידי זבובי רחף ודבורים. האקוטיפ השני גדל בקרקעות כבדות וביצות בעמקים, פורח בחודשים ינואר-פברואר, ומואבק על ידי רפרפים. נראה שעל האקוטיפ הזה כתב לוין קיפניס את סִיפורו הידוע "נרקיס מלך הביצה".
נרקיס מצוי הוא צמח דיסטילי, כלומר הוא בעלי שתי צורות מורפולוגיות שונות של עמוד שחלה (style). אוכלוסיות נרקיס מצוי, מתאפיינות בדימורפיזם של אורך עמוד השחלה (style). ברוב האוכלוסיות קיימים שני טיפוסים של פרחים: ארוכי עמוד שחלה, וקצרי עמוד שחלה. בטיפוס קצר-עמוד שחלה נמצאת הצלקת מתחת לדוּר האבקנים התחתון, והיא חבויה בתוך צינור הכותרת. מאידך, בטיפוס ארוך עמוד השחלה הצלקת קרובה לקצה צינור הכותרת, ונמצאת לרוב בגובה המאבקים של דּוּר האבקנים העליון או בין המאבקים של שני הדורים. עם זאת, בניגוד לצמחים דיסטיליים אחרים לא נמצא הבדל באורך האבקנים בין שני טיפוסי הצמחים, הם תמיד בעלי אורך זהה בשני הטיפוסים, וגם תיתכן הפריה בין פרטים מאותו טיפוס. באקוטיפ ההר נפוצים יותר פרטים בעלי עמוד שחלה קצר, בעוד שבאקוטיפ העמקים נפוצים יותר פרטים בעלי עמוד שחלה ארוך. הבדל זה נובע ככל הנראה מההבדל בחברות המאביקים, כאשר נדירותם של מאביקים ארוכי-לשון באוכלוסיות ההר, הביאה לדחיקתו של הטיפוס בעל עמוד שחלה קצר מאוכלוסיות אלו[16][12][3].
גלריה עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 .Narcissus tazetta L, POWO plants of the World Online. Published on the Internet, 9-2023
- ^ נרקיס מצוי : פרחים מוגנים,צמח רעיל, באתר www.wildflowers.co.il
- ^ 1 2 אמוץ דפני, דן איזיקוביץ, 24, האבקה בראי ישראלי, ישראל: פרדס הוצאה לאור, 2023, עמ' 191-198
- ^ .Narcissus L, POWO plants of the World Online, 2022
- ^ .Narcissus L, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 12-2022
- ^ נרקיס סתווי, באתר הערכות הסיכון לטבע בישראל, 2023
- ^ 1 2 נרקיס מצוי, באתר צמחיית ישראל ובסביבתה, 2022
- ^ רשימת גאופיטים בעלי שושנת עלים מתוך "צמחיית ישראל ברשת"
- ^ רשימת גאופיטים בעלי שושנת עלים, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ 1 2 אמוץ דפני, יואב ויזל (ע), החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 8, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1984, עמ' 74-82
- ^ 1 2 מיכאלי זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1998, עמ' 527
- ^ 1 2 Arroyo, J., and Dafni., Variations in habitat, season, flower traits and pollinators in dimorphic Narcissus tazetta L. (Amaryllidaceae) in Israel, New Phytologist 129, 1995, עמ' 135-145
- ^ עזריה אלון, החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 11, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1983, עמ' 232
- ^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, 803, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998
- ^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 558
- ^ אמוץ דפני ודן איזיקוביץ, האבקת נרקיס מצוי, באתר צמח השדה, 06/11/2021
קישורים חיצוניים עריכה
- נרקיס מצוי, באתר ITIS (באנגלית)
- נרקיס מצוי, באתר NCBI (באנגלית)
- נרקיס מצוי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- נרקיס מצוי, באתר צמח השדה
- נרקיס מצוי, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- נרקיס מצוי, באתר Tropicos (באנגלית)
- נרקיס מצוי, באתר GBIF (באנגלית)
- נרקיס מצוי, באתר The Plant List (באנגלית)
- נרקיס מצוי, באתר IPNI (באנגלית)
צחי אבנור, נרקיס מצוי בישראל בפליקר
