נר-הלילה (משפחה)

משפחה של צמחים

משפחת נר-הלילה (שם מדעי: Onagraceae, באנגלית: Evening Primrose family) היא משפחת צמחים בסדרת ההדסאים. המשפחה מונה 22 סוגים ו-807 מינים של צמחים עשבוניים חד-שנתיים או רב-שנתיים, שיחים או לעיתים רחוקות מטפסים מעוצים; חלקם צמחי יבשה, צמחים אמפיביים (הקשורים למים וליבשה כאחד) או צמחי מים[1][2][3]. הצמחים אינם קוצניים. צמחי המשפחה נפוצים בין האזורים הממוזגים לטרופיים ביבשות השונות. אחד המינים - נר-הלילה החופי - נפוץ לאורך חופי ישראל, ונחשב כצמח פולש.

קריאת טבלת מיוןנר הלילה
מיון מדעי
ממלכה: צמחים
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: הדסאים
משפחה: נר הלילה
שם מדעי
Onagraceae
ז'יסייה, 1789

מיני הבר והתרבות בישראל עריכה

משפחה זו מיוצגת בצמחיית הבר של ישראל על ידי 8 מינים שמשויכים לשלוש משפחות: מֶדֶד (2 צמחי מים, מדד הביצות נכחד, נותר מדד זוחל), ערברבה (3 מינים) ונר-הלילה (4 מינים)[4]. בגינון נפוץ השימוש במינים תרבותיים של נר-הלילה, מדד, קלרקיה ופוקסיה. הסוג הקרוי גאורה (Gaura) בספרות הישראלית ובמשתלות אינו קיים והמינים המכונים גאורה משויכים לסוג נר-הלילה.

בצמחיית ארץ ישראל גדלים בר המינים מדד זוחל, ערברבה שעירה ומספר מינים נוספים של סוגים אלו. נר-הלילה החופי ונר-הלילה הוורוד הם מינים גרים שהובאו מארצות הברית, והתפשטו בחולות מישור החוף.

מאפיינים עריכה

 
Oenothera macrocarpa.
 
נר-הלילה החופי מראה כללי בחוף נתניה
 
נר-הלילה החופי 8 אבקנים ו-4 אונות הצלקת

מינים ממשפחת נר-הלילה לעיתים קרובות בעלי תאי שמן בשכבת האפידרמיס ובדרך כלל בעלי שיפה פנימית וגבישים מיקרוסקופיים דמויי מחט של אוקסלט הסידן באיברים הווגטטיביים[3]. מוהל הצמח מימי ולא חלבי[5].

הגבעולים זקופים עד מזדקפים (decumbent) או שרועים.

הלוואים קיימים, נמצאים בין הגבעול לבין העלה, בדרך כלל נושרים במהרה, קטנים יחסית או חסרים (בשבטים Epilobieae ו-Onagreae).

הפטוטרת קיימת או שהעלים יושבים או כמעט יושבים.

העלים בדרך כלל נשירים, בדרך כלל מסורגים או נגדיים, לפעמים בדורים, פשוטים, בדרך כלל לאורך הגבעול, לפעמים בסיסיים ויוצרים שושנות; שולי הטרף בדרך כלל תמימים, משוננים או מנוצים לאונות או לעיתים רחוקות מנוצים פעמיים.

התפרחות חיקיות, פרחים בודדים (בסוגים מדד ונר-הלילה) או שיבולים (פרחים היושבים על צירי עלים לאורך עמוד התפרחת), אשכולות (בסוג ערברבה) או מכבדים[6].

הפרחים על פי רוב דו-מיניים לעיתים רחוקות חד-מיניים, על פי רוב נכונים לעיתים רחוקות בלתי נכונים, לרוב האיברים מונים 4 לעיתים רחוקות 2 או 6.

העטיף ומכלול האבקנים קבועים בקודקוד השחלה התחתית. העטיף נושר כיחידה שלמה לאחר הפריחה (למשל, בסוגים נר-הלילה וערברבה) או הגביע משתייר במיני הסוג מֶדֶד (Ludwigia)[7]. צינור הפרח קיים או אינו קיים במינים של Chamaenerion, Lopezia ושל מדד (Ludwigia).

הצמחים במשפחה מתאפיינים בפרחים בעלי עטיף כפול, כשמספר עלי הכותרת (בדרך כלל 4) זהה למספר עלי הגביע.

הגביע בעל עלים 4 שנושקים אחד את השני אך לא חופפים, צבעם בדרך כלל ירוק או אדום לעיתים רחוקות ורודים או סגולים. בכמה סוגים (כמו בפוקסיה) עלי הגביע צבעוניים כמו עלי הכותרת ומעניקים רושם של פרח בעל שמונה עלי כותרת.

הכותרת בעלת 4 (לעיתים רחוקות פחות או יותר) עלי כותרת או עלי הכותרת חסרים (למשל, מדד הביצות), לעיתים קרובות הם מתכהים ודוהים עם הגיל, מרועפים או שזורים כמו עלה בניצן, לפעמים מכוסים בטפרים; הצופנים קיימים.

האבקנים פי 2 מעלי הגביע וערוכים בשני דּוּרִים, דור האבקנים אינם מול עלי הכותרת, אלא מול עלי הגביע ולרוב ארוכים יותר מהם, לעיתים נדירות כולם שווים (Chamaenerion), או מספר האבקנים שווים במספרם לעלי הגביע. במינים מהסוג לופזיה (Lopezia) מספר האבקנים פוחת לאחד או שני אבקנים ואז אבקן אחד עקר.

הזירים מופרדים וארוכים המאבקים בדרך כלל מגוונים, לפעמים הזיר מתחבר לבסיס המאבק. המאבקים בעלי שתי לשכות, שנפתחות בסדק לאורכם. גרגרי האבקה מופעים כיחידים או כרביעיות או כקבוצות גדולות יותר. גרגרי אבקה מאוחדים על ידי חוטי ויסצין[7]. חוטי ויסצין הם חוטים חוטים עדינים, הנצמדים למעטה של גרגרי אבקה וגורמים להם להתקבץ זה בזה כשהם מוסרים על ידי המאביק.

השחלה תחתית ומורכבת מעלי שחלה וממגורות כמספר עלי הגביע, לעיתים רחוקות 1 או 2 (Circaea ו־Gayophytum), המחיצות לפעמים דקות או נעדרות בבגרות. השליה זוויתית (בצמחים בישראל) או דופנית.

עמוד השחלה אחד. הצלקת אחת, עם אונות כמספר עלי הגביע (בדרך כלל 4) או צלקת דמוית אלה עד כדורית, מגובששת או לא מגובששת, רטובה עם הפרשות רצופות עד יבשה ללא הפרשות כלל.

ביציות אחת (לא בצמחי ישראל) עד הרבה בכל מגורה, בשורה אחת או בכמה שורות או כצבר. הביצית הפוכה (אַנְאַטְרוֹפִּית, anatropous) כלומר, הקודקוד של גוף הביצית מופנה אחורה בכיוון לבסיס העוקץ שלו. גוף הביצית בעלת מעטה כפול (bitegmic).

הפרי הלקט או ענבה או דמוי אגוז. הפתיחה של ההלקט היא פְּתִיחָה חוֹצַת מְגוּרָה (loculicidal), כלומר בדרך כלל הסדק מתחיל מהקודקוד כלפי מטה ומשם הוא נמשך לאורך תפר הגב של כל עלה שחלה. העובר שמנוני והאנדוספרם חסר.

זרעי הצמחים במשפחה קטנים למדי ובעלי ציצת שערות ארוכות ונפוצים באמצעות הרוח למשל, במיני ערברבה. באחרים, כמו בסוג פוקסיה, הפצת הזרעים נעשית על ידי ציפורים.

הסוגים במשפחת נר-הלילה עריכה

המינים עודכנו על פי הרשום באתר POWO[1].

  1. Camissonia
  2. Camissoniopsis
  3. Chylismia
  4. Chylismiella
  5. Circaea
  6. קלרקיה (Clarkia) - צמחים עשבוניים חד-שנתיים המשמשים לגינון בישראל.
  7. ערברבה (Epilobium) - צמחים עשבוניים חד-שנתיים או רב-שנתיים בבר ובתרבות. זושנריה קלפרונית (Zauschneria californica) משוייכת לסוג ערברבה
  8. Eremothera
  9. Eulobus
  10. פוקסיה (Fuchsia) - שיחים או עצים קטנים או מטפסים
  11. Gayophytum
  12. Gongylocarpus
  13. Hauya
  14. Hemifuchsia
  15. Lopezia
  16. מדד (Ludwigia) - עשבי מים או ביצה רב-שנתיים.
  17. Megacorax
  18. Neoholmgrenia
  19. נר-הלילה (Oenothera)
  20. Taraxia
  21. Tetrapteron
  22. Xylonagra

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא נר-הלילה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 Onagraceae Juss, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  2. ^ Onagraceae Juss., WFO: World Flora Online. Published on the Internet
  3. ^ 1 2 ONAGRACEAE Jussieu, Flora of North America, ‏2-12-2022
  4. ^ נר-הלילה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
  5. ^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקבוץ המאוחד, 1998, עמ' 20, 312
  6. ^ מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 316
  7. ^ 1 2 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל כנה ירושלים 1998, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 355-357