סבאס
סבאס, או בכינויו מר סבא, היה אחת הדמויות החשובות בתנועת הנזירות שבמדבר יהודה, בתקופה הביזנטית. סבאס היה תלמידו של אותימיוס. הוא הקים מנזרים רבים (לאורות וקוינוביונים) ושימש כנציג הכנסייה בארץ ישראל בחצר המלוכה הביזנטית. מנזרו הגדול והמפורסם ביותר מנזר מר סבא, הוא אחד המנזרים העתיקים בעולם. קובץ החוקים שהנהיג במנזריו הפך ברבות הימים לטיפיקון, המשמש עד ימינו.
 | |
| דמותו של סבאס, מעיטור מימי הביניים | |
| לידה |
439 קפדוקיה, האימפריה הביזנטית |
|---|---|
| פטירה |
5 בדצמבר 532 (בגיל 93 בערך) נחל קדרון, האימפריה הביזנטית |
| מקום פולחן עיקרי | מנזר מר סבא |
| חג | 5 בדצמבר |
תולדות חייו עריכה
מידע מפורט אודות חייו של סבאס מצוי הודות להגיוגרפיה שכתב תלמידו קירילוס מסקיתופוליס (סקיתופוליס היה שמה של בית שאן).
ביוגרפיה מול הגיוגרפיה עריכה
מטבעה, הגיוגרפיה, בניגוד לביוגרפיה, נוטה לפאר את מושא כתיבתה אך בכתביו של קירילוס ניתן למצוא חריגות מכך: תיאור מרד נזירים שאירע במנזרו של סבאס, ציון העובדה שהיה פוזל, ופעמים בהן סבאס תואר כזללן. תאורים אלו, שאינם מציגים את סבאס באור חיובי דווקא, מאפשרים לבדוק את אמינותם של פרטים אחרים המצוינים בהגיוגרפיה. את ההגיוגרפיה כתב קירילוס שנים מועטות לאחר מותו של סבאס, ועדויות רבות קיבל ממקור ראשון (בצעירותו אף הכיר את סבאס עצמו).
ילדותו עריכה
סבאס נולד בשנת 439 בקפדוקיה שבאסיה הקטנה, והיה בן למשפחה נוצרית מיוחסת. אביו יוהנס היה איש צבא ביזנטי וכאשר היה סבאס בן חמש, יצאו אביו ואימו סופיה עם יחידתו של אביו לאלכסנדריה, וסבאס הופקד בבית דודו מצד אימו. סבאס ברח מדודו לדוד אחר (מצד אביו) והתגורר אצלו. כשהגיע לגיל שמונה, פרץ סכסוך בין דודיו לגבי ירושתו של סבאס (אין הכוונה לרכוש הוריו, אלא לכסף שהוריו השאירו על מנת לטפל בו בהיעדרם) והוא עבר למנזר, קוינוביוני באופיו ממסורת הנזירים של בזיליוס, מנזר שעסק גם בחינוך ילדים. במנזר למד את אורח חיי הנזירים, הראה שקדנות רבה ותוך זמן קצר הכיר את כל פרקי תהילים בעל פה. הוא התמיד והאריך בצומות ובתענית, מיעט בשינה והיה הראשון להתייצב לתפילות ואחרון לעוזבן.
בגיל 18 פנה אל ראש המנזר בבקשה לעזוב את המקום כדי לעלות לירושלים. ראש המנזר הסכים רק לאחר שפקד אותו בחלום חזון ובו הצטווה להעתר לבקשתו של סבאס.
שנותיו הראשונות בירושלים עריכה
בשנת 456 הגיע סבאס לירושלים ונקלט באחד מהחשובים והמכובדים שבמנזריה. בקיאותו בחיי המנזר והכרת פסוקי התהילים אפשרו לו לבחור בחיים נוחים עם ביטחון כלכלי באחד ממנזרי ירושלים כקריין או בעבודה אחרת, אך סבאס דחה הצעות אלו, וביקש להצטרף למנזרו של אותימיוס. למרות היכרותו עם כתבי הקודש והניסיון שצבר מילדותו, הוא נדחה, בעיקר בשל העובדה כי לא היה לו זקן. חתימת זקן כתנאי להצטרפות ללאורה לא נבעה מטעמים קוסמטיים: חייו של נזיר בלאורה קשים ודורשים בגרות וניסיון חיים רב, וקיום הזקן מעיד על גילו של הנזיר ומשמש מעין מדד לניסיון חייו. אותימיוס הפנה את סבאס למנזר של תלמידו תיאוקטיסטוס.
תקופת שהייתו במנזר תיאוקטיסטוס עריכה
תחילה חי סבאס במנזר תיאוקטיסטוס וניהל בו אורח חיים קוינוביוני. מאוחר יותר פרש לתא משלו וחי למעשה בבדידות. הוא הכין את עצמו לחיי פרישות, ובין הכנות אלה, חי בבדידות מוחלטת וערך צומות למשך חמישה ימים בשבוע. רק בסופי השבוע היה נפגש עם שאר יושבי המנזר. בהמשך הצטרף לאותימיוס עצמו למסעות תענית במדבר, ובאחד מהם אף התיבש ואיבד את הכרתו, ואותימיוס החיה את נפשו.
יציאתו למדבר עריכה
לאחר מות אותימיוס יצא סבאס כשהוא בן 44 למדבר וחי בבדידות מוחלטת, למעט ביקורים בודדים של נזירים נוספים. לתקופה זו חשיבות במספר מובנים:
- הסתגלות והכרה לאורח החיים במדבר: מיומנויות כמו השגת מים, מזון, התגוננות מפני חיות טורפות או ארסיות.
- היטמעות והיכרות עם יתר האוכלוסייה באזור - שבטים נודדים, חלקם שודדים או עוינים.
- התמודדות עם קשיים נפשיים וגופניים כתוצאה מאורח חיי נזיר במדבר (בדידות, צומות ארוכים, תפילות ארוכות).
בהגיוגרפיה של סבאס מתוארים לאורך תקופה זו ניסים שונים שסייעו לו בהתמודדות, והבליטו בכך את היותו קדוש ואת החסד האלוהי ששרה עליו. לאחר ארבע שנים, בעודו עומד על הר מונטר, נחזה אליו מלאך ששלח אותו להתיישב בנחל קדרון, וסבאס התיישב במערה שמצא במצוקי הנחל. חשיבות נוספת לתקופת ההתבודדות היא יצירת מוניטין לנזיר המתבודד. במהלך תקופה זו הצטרפו לסבאס, לפרקים, נזירים אחרים למשך תקופות קצרות. מאוחר יותר הצטרפו אליו נזירים משוטטים נוספים, וכך נוצר הגרעין הראשון ל"לאורה הגדולה" של סבאס. סבאס הוכתר לארכימנדריט, האחראי על כל נזירי הלאורות והמתבודדים. הוא בנה ארבע לאורות וחמישה קוינוביה במדבר יהודה. שני מנזרים בנה סבאס מחוץ למדבר יהודה, האחד ליד נהר הירמוך והאחר ליד ניקופוליס (אמאוס), וכן הקים אכסניות לנזיריו ביריחו ובירושלים.
סבאס כקדוש וכמחולל ניסים עריכה
אזכור ראשון לנס בו היה מעורב סבאס היה בילדותו, במנזר בטורקיה: בגדיו של אופה הלחם נשכחו בתוך התנור, וכשגילה האופה היכן בגדיו היה התנור חם מאוד. סבאס נכנס אל התנור והוציא את הבגדים, וכל זאת מבלי להפגע. בתקופת ישיבתו במדבר מיוחסים לו ניסים שונים כמו מציאת מעיין או יצירתו, הורדת גשם, ריפוי חולים, יכולת נבואית, הפיכת חומץ ליין, ועוד. שבטים נודדים ויישובים בסביבת מנזרו של סבאס היו תורמים דרך קבע למנזר, חלקם כתמורה על ניסים שביצע עבורם, כמו ריפוי חולים, תפילות להצלחתם, או יחסו לפרישת חסותו עליהם יכולות מגנות. לדוגמה, ידוע כי תושבי מידבא היו שולחים לו תרומות של קטניות וחיטה, בשל כך שריפא את אחד מראשי המשפחות בעיר.
דעותיו של סבאס בנושאים דתיים עריכה
בחירת אותימיוס כמורהו הרוחני, מעבר לבחירת אורח חיים של נזיר במדבר, הייתה גם לקיחת צד בוויכוח עמוק שקרע את הכנסייה, והגיע לשיאו בועידת כלקדון. אותימיוס, בדעת מיעוט, התנגד למונופיזיטיזם ולאוריגנס ובחר בצד הכלקדוני, וסבאס על ידי הצטרפות אליו בחר בצד זה גם הוא. סבאס נטה לאופי אורתודוקסי, וראה את אורח החיים הסגפני כדרך עבודת האל ללא התעסקות בדקויות פילוסופיות.
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- יוסף פטריך, "נזירות מדבר יהודה בתקופה הביזנטית", הוצאת יד בן צבי.
- יזהר הירשפלד, "המדבר של העיר הקדושה", הוצאת יד בן צבי.
- לאה ד' סגני קירילוס מסקיתופוליס - חיי נזירים במדבר יהודה, יד בן צבי – ירושלים, 2005
קישורים חיצוניים עריכה
- ברוריה ביטון אשקלוני, סבאס: דמותו של קדוש, קתדרה 86, ינואר 1998
- סבאס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)