סבב הגביע העולמי באופני כביש

סבב הגביע העולמי באופני כביש הוא סבב שנתי של מרוצי אופניים חד-יומיים שנערך בין השנים 1989-2004 על ידי איגוד האופניים הבינלאומי (UCI). ברוב שנותיו כלל הסבב 10 מרוצים חד-יומיים ונקרא בקיצור "הגביע העולמי". סבב זה החליף במידה רבה את סבב הסופר פרסטיז' פרנו אינטרנסיונל שנערך בחסות חברת המשקאות פרנו והתקיים בשנים 1958-1988. החל מ-2005 ועד 2008 התקיים סבב מורחב שנקרא פרו-טור וכולל מרוצים נוספים, כולל מרוצי קטעים וגרנד טורים ומ-2009 נקרא UCI World Tour. במשך שנות קיום הסבב, נחשב, בדרך כלל, המנצח בסבב כרוכב הטוב ביותר במרוצים החד-יומיים. כיוון שסבב הפרו-טור כולל גם מרוצי קטעים רבים, בהם גם הגרנד טורים, אין קשר ישיר בין יכולת המנצח בסבב ובין הצטיינות במרוצים חד-יומיים.

"סבב הגביע העולמי באופני כביש
סוג מרוץ אופני כביש
משך 10 ימים
היסטוריה
התקיים לראשונה 1989
מרוצים עד כה 16
מנצח ראשון שון קלי
מוביל במספר הניצחונות פאולו בטיני (3)
מנצח אחרון פאולו בטיני
שנת מרוץ אחרונה 2004
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חלק מעשרת המרוצים הללו היו מרוצים ותיקים ויוקרתיים, שזכו לתואר קלאסיים, וחלק אחר מהמרוצים היו פחות ותיקים ונכללו בסבב בזכות המדינות בהם התקיימו, שהיו בעלות מסורת עשירה במרוצי אופניים, או מדינות שה-UCI רצה לקדם בהם את הספורט. הכללת המרוצים הללו בסבב הביאה לעלייה נוספת ביוקרתם לעומת מרוצים אחרים שלא נכללו בסבב. מספר מרוצים הוחלפו במהלך שנים אלו על ידי מרוצים אחרים. חמשת המרוצים החד-יומיים היוקרתיים ביותר, שזכו לכינוי חמשת המונומנטים, נכללו בסבב במשך כל שנות קיומו.

רוכב שניצח במרוץ קיבל 100 נקודות וניתן ניקוד יורד גם לרוכבים שהגיעו עד למקום ה-25 במרוץ. המנצח בסבב כולו היה מי שצבר בתום הסבב את מירב הנקודות. כדי לזכות בתואר, על רוכב היה לסיים לפחות שישה מרוצים מתוך העשרה. בנוסף לתחרות האישית, זכו גם הקבוצות לניקוד עבור השגי רוכביהן, אך יוקרתה של התחרות הקבוצתית נפלה מזו האישית. על הרוכב המוליך בסבב היה ללבוש חולצה הדומה לחולצת הקשת בענן של אלוף העולם, בהבדל שפסי הצבעים היו לאורך החולצה.

החל משנת 1998 נערך סבב דומה גם לנשים. בניגוד לגברים, הסבב לנשים המשיך להיערך עד 2015.

רשימת מרוצי הגביע העולמי עריכה

(בסוגריים השנים בהן נכלל המרוץ בסבב)

רשימת הרוכבים המנצחים עריכה

שנה זוכה מקום שני מקום שלישי
1989 אירלנד  שון קלי שווייץ  טוני רומינגר דנמרק  רולף סורנסן
1990 איטליה  ג'אני בוניו בלגיה  רודי דננס אירלנד  שון קלי
1991 איטליה  מאוריציו פונדריסט צרפת  לורן ז'אלאבר דנמרק  רולף סורנסן
1992 גרמניה  אולף לודוויג שווייץ  טוני רומינגר איטליה  דווידה קסאני
1993 איטליה  מאוריציו פונדריסט בלגיה  יוהאן מוסיאו הממלכה המאוחדת  מקס שיאנדרי
1994 איטליה  ג'אנלוקה בורטולמי בלגיה  יוהאן מוסיאו בלגיה  אנדריי צ'מיל
1995 בלגיה  יוהאן מוסיאו בלגיה  אנדריי צ'מיל איטליה  מאורו ג'אנטי
1996 בלגיה  יוהאן מוסיאו איטליה  אנדראה פריגאטו איטליה  מיקלה ברטולי
1997 איטליה  מיקלה ברטולי דנמרק  רולף סורנסן איטליה  אנדראה טאפי
1998 איטליה  מיקלה ברטולי הולנד  לאון ון בון איטליה  אנדראה טאפי
1999 בלגיה  אנדריי צ'מיל הולנד  מיכאל בוכרד בלגיה  פרנק ונדנברוק
2000 גרמניה  אריק צאבל בלגיה  אנדריי צ'מיל איטליה  פרנצ'סקו קזגרנדה
2001 הולנד  אריק דקר גרמניה  אריק צאבל לטביה  רומאנס ויינשטיינס
2002 איטליה  פאולו בטיני בלגיה  יוהאן מוסיאו איטליה  מיקלה ברטולי
2003 איטליה  פאולו בטיני הולנד  מיכאל בוכרד בלגיה  פיטר ון פטגם
2004 איטליה  פאולו בטיני איטליה  דווידה רבלין ספרד  אוסקר פריירה

קישורים חיצוניים עריכה