סטיב מרטין

סטיב מרטין
Steve Martin
	מרטין, 2011
לידה	14 באוגוסט 1945 (בן 78); וייקו, ארצות הברית
שם לידה	Steve Glenn Martin
סוגה מועדפת	בלוגראס
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1967
מקום לימודים	אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס; קולג' סנטה אנה; Garden Grove High School; אוניברסיטת המדינה של קליפורניה, לונג ביץ'; Rancho Alamitos High School ;
בן או בת זוג	Anne Stringfield (28 ביולי 2007–?)
צאצאים	Mary A. Martin
מספר צאצאים	1
פרסים והוקרה	פרס אוסקר לשם כבוד; פרס מכון הסרטים האמריקאי על מפעל חיים (2015); פרס אמי לתסריט לסדרה קומית (1969); פרס מארק טוויין להומור אמריקני (2005); אגדות דיסני (2005); פרס מרכז קנדי; עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים; פרס גילדת הכותבים של אמריקה ;
	http://www.stevemartin.com
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

סטיבן גלן "סטיב" מרטין (באנגלית: Stephen Glenn "Steve" Martin; נולד ב-14 באוגוסט 1945) הוא קומיקאי, שחקן, תסריטאי, מפיק, מוזיקאי ומלחין אמריקאי. ידוע גם כמנחה טקסי אוסקר.

ביוגרפיה עריכה

מרטין נולד בווייקו, טקסס שבארצות הברית לאב סוכן נדל"ן בעל זיקה למשחק, ולאם עקרת בית. בילדותו משפחתו עברה לקליפורניה. בהיותו נער עבד בחנות קסמים בדיסנילנד, קליפורניה, שם פיתח כישורי להטוטנות, קוארדינציה, נגינה בבנג'ו, ויצירת "חיות" מבלונים.

מספר שנים לאחר שסיים את לימודיו, חבר לחברתו לספסל הלימודים, איתה התחיל להופיע בבתי קפה במופע קומי-מוזיקלי, בעיקר על מנת לחסוך כסף ללימודי הפילוסופיה באוניברסיטת קליפורניה, אך לבסוף פרש מהחוג. בכל מקרה, הוא טוען שהחוג שינה את חייו, כפי שאמר בריאיון לרולינג סטון: "תחום הלימוד המרכזי שלי היה פילוסופיה, ועל אף שנשרתי, הוא שינה את צורת המחשבה שלי בתחומים רבים. בחרתי ללמוד לוגיקה ושם הם דנו בסיבתיות, אז אמרתי "היי! אין סיבה ותוצאה! אין בכלל לוגיקה!", וכשמסגלים צורת מחשבה כזו, קל מאוד לכתוב: פשוט מסובבים את הכל. התחלתי לכתוב קומדיה בצורה שונה וזה היה מלהיב"^[1].

ב-1978 נכנס לתודעת הכלל כששיחק בסרט "להקת הלבבות הבודדים של הסמל פפר" (יחד עם הבי-ג'יז, על פי Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band) ושנה לאחר מכן בסרט החבובות. מרטין הופיע גם באחד הפרקים בסדרת "החבובות".

ב-1979, לאחר קריירה מוצלחת כאומן סטאנד-אפ, הופיע לראשונה בתפקיד ראשי בסרט קולנוע - "השלומיאל" שביים קרל ריינר. מרטין שיחק אחר כך בשלוש קומדיות נוספות בבימויו של ריינר "Dead Men Don't Wear Plaid" ב-1982, "The Man with Two Brains" ב-1983 ו-"All of Me" ב-1984, ההופעה שזכתה לשבחי הביקורת^[2].

בשנת 1986, מרטין כיכב יחד עם צ'בי צ'ייס ומרטין שורט בסרט "שלושה אמיגוס", בבימויו של ג'ון לנדיס, ושנכתב על ידי מרטין, לורן מייקלס והזמר והיוצר רנדי ניומן^[3]. באותה שנה מרטין כיכב בעיבוד לסרט של המחזמר, שהיה הלהיט באוף ברודוויי, "חנות קטנה ומטריפה", בה גילם את רופא השיניים הסדיסט, אורין סקריוולו^[4]. אחר כך שיחק, כתב, והיה מפיק בסרטים: "רוקסן" (1987) לצד דריל האנה^[5], ו"תקועים בדרך" לצד ג'ון קנדי.

בשנות ה-90 שיחק בשורה של סרטים, בהם: "אבי הכלה" (1991) ו"אבי הכלה 2 (1995)^[6], "שמיים כחולים שלי" (שוב בתפקיד הנבל ושוב לצד ריק מוראניס), "סמל בילקו" ו"שחק אותה סטאר" (לצד אדי מרפי).

בשנות ה-2000 כיכב בסרטים "הפנתר הוורוד" (2006)^[7], ובסרט ההמשך "הפנתר הוורוד 2" (2009)^[8].

ב-2009 שיחק בקומדיה "זה מסובך"^[9].

בשנת 2020 הופיע בסרט "המחנה הקסום".

בשנת 2021 החל לככב בסדרה "רק רוצחים בבניין" אותה יצר לשירות הסטרימינג האמריקאי הולו^[10].

קריירה ספרותית עריכה

מרטין כתב ופרסם במשך השנים כ-20 ספרים, ביניהם:

ב-2002 פרסם את הנובלה "זבנית"^[11], שעובדה אחר כך גם לסרט^[12].

ב-2004 פרסם את הנובלה "העונג שבחברתי".

ב-2007 פרסם ספר זיכרונות^[13].

ב-2010 פרסם רומן "An Object of Beauty"^[14].

ב-2012 פרסם ספר שכלל תגובות שקיבל מ-1.7 מיליון העוקבים שלו בטוויטר, שההכנסות שלו הועברו לצדקה^[15].

פילמוגרפיה נבחרת עריכה

1979 – השלומיאל
1986 – שלושה אמיגוס – לצידם של צ'בי צ'ייס ומרטין שורט
1986 – חנות קטנה ומטריפה – לצידו של ריק מוראניס
1987 – רוקסן – לצד דריל האנה
1988 – נוכלים עם סגנון – לצידו של מייקל קיין
1989 – הורים במשרה מלאה
1990 – שמים כחולים שלי – לצידו של ריק מוראניס
1991 – סיפורי אל. איי. – לצידם של שרה ג'סיקה פרקר ופטריק סטיוארט
1991 – אבי הכלה – ג'ורג' סטנלי בנקס
1992 – אשה בהפתעה- ניוטון דייוויס
1995 – אבי הכלה 2 – ג'ורג' סטנלי בנקס
1998 – נסיך מצרים – דיבוב קולו של הולפ
1999 – פנטסיה 2000 - דיבוב קולו של עצמו
1999 – שחק אותה סטאר – צ'רלי דיואל
2003 – לוני טונס: חוזרים לאקשן – מיסטר צ'ירמן (אדוני יושב הראש)
2003 - מפרקים את הבית - פיטר סנדרסון
2003 – 12 במחיר אחד – תום בייקר
2005 – 12 במחיר אחד 2 - תום בייקר
2006 – הפנתר הוורוד – קלוסו
2009 – הפנתר הוורוד 2 – קלוסו
2009 – זה מסובך – אדם שאפר
2011 - השנה הגדולה - סטו פרייסלר
2015 – בית – דיבוב – קולו של קפטן סמאק
2015 – כולם אוהבים את הקופרס – קולו של ראגס
2020 – המחנה הקסום – נורם

טלוויזיה עריכה

רק רוצחים בבניין (2021–הוה) – צ'ארלס האדן סאבאג'

קישורים חיצוניים עריכה

מדיה וקבצים בנושא סטיב מרטין בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של סטיב מרטין (באנגלית)

סטיב מרטין, ברשת החברתית פייסבוק
סטיב מרטין, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
סטיב מרטין, ברשת החברתית אינסטגרם
סטיב מרטין, סרטונים בערוץ היוטיוב
סטיב מרטין, ברשת החברתית Goodreads
סטיב מרטין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
סטיב מרטין, באתר AllMovie (באנגלית)
סטיב מרטין, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
סטיב מרטין, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
סטיב מרטין, באתר Metacritic (באנגלית)
סטיב מרטין, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
סטיב מרטין, באתר אייטונס (באנגלית)
סטיב מרטין, באתר ספוטיפיי
סטיב מרטין, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
סטיב מרטין, באתר Last.fm (באנגלית)
סטיב מרטין, באתר AllMusic (באנגלית)
סטיב מרטין, באתר MusicBrainz (באנגלית)
סטיב מרטין, באתר דיזר
סטיב מרטין, באתר Discogs (באנגלית)
סטיב מרטין, באתר Songkick (באנגלית)
סטיב מרטין, באתר Genius
סטיב מרטין, באתר SecondHandSongs
סטיב מרטין, באתר בנדקמפ
סטיב מרטין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים עריכה

^ Fong-Torres, Ben (18 בפברואר 1982). "Steve Martin's New Song and Dance (Steve Martin Sings)". Rolling Stone. ISBN 9781626743212. נבדק ב-18 ביוני 2022 – via Conversations with Steve Martin (University Press of Mississippi). {{cite journal}}: (עזרה)
^ איי.פי, מת קרל ריינר, יוצר הסדרה "המופע של דיק ואן דייק", באתר הארץ, 30 ביוני 2020
^ מאיר שניצר, סרט - נזק מוח' - "שלושה אמיגוס". במאי: ג׳ון לנדיס; תסריט: סטיב מרטין, לורין מייקלס, רנדי ניומן, חדשות, 8 באפריל 1987
^ מאיר שניצר, סרט - פרחים הם לפעמים, חדשות, 30 במרץ 1987
^ קלוז אף - רוקסן, מעריב, 13 בנובמבר 1987
^ נירית אנדרמן, הסרט השלישי בסדרת "אבי הכלה" יעסוק בנישואים חד־מיניים, באתר הארץ, 17 ביוני 2014
^ הארץ, סטיב מרטין מועמד לגלם את המפקח קלוזו ב"הפנתר הוורוד", באתר הארץ, 17 בנובמבר 2003
^ נועם בוקסבאום, עכבר העיר, הפנתר הורוד 2: עוד קלאסיקה שנהרסה, באתר הארץ, 10 במרץ 2009
^ אורי קליין, זה מסובך: זה משומש, באתר הארץ, 28 בינואר 2010
^ חן חדד, "רק רציחות בבניין": פארודיה על פשע אמיתי שגם מצליחה להצחיק, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2021
^ מירי פז, ‏אימפריית הגוף, באתר גלובס, 12 בספטמבר 2002
^ מרג'י רוכלין, יצירת חייה, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2005
^ איי.פי, מרטין כותב את זיכרונותיו, באתר הארץ, 15 בינואר 2007
^ ג'ולי בוזמן, הניו יורק טיימס, אהבה נרכשת: סטיב מרטין מעולם לא היה רציני יותר, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2010
^ רויטרס, סטיב מרטין הופך את הציוצים לספר, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2011

הקודם: 2021: ג'ין סמארט	פרס TCA לפרס מפעל חיים 2022: טד דנסון וסטיב מרטין	הבא: 2023: מל ברוקס

[1] Fong-Torres, Ben (18 בפברואר 1982). "Steve Martin's New Song and Dance (Steve Martin Sings)". Rolling Stone. ISBN 9781626743212. נבדק ב-18 ביוני 2022 – via Conversations with Steve Martin (University Press of Mississippi). {{cite journal}}: (עזרה)

[2] איי.פי, מת קרל ריינר, יוצר הסדרה "המופע של דיק ואן דייק", באתר הארץ, 30 ביוני 2020

[3] מאיר שניצר, סרט - נזק מוח' - "שלושה אמיגוס". במאי: ג׳ון לנדיס; תסריט: סטיב מרטין, לורין מייקלס, רנדי ניומן, חדשות, 8 באפריל 1987

[4] מאיר שניצר, סרט - פרחים הם לפעמים, חדשות, 30 במרץ 1987

[5] קלוז אף - רוקסן, מעריב, 13 בנובמבר 1987

[6] נירית אנדרמן, הסרט השלישי בסדרת "אבי הכלה" יעסוק בנישואים חד־מיניים, באתר הארץ, 17 ביוני 2014

[7] הארץ, סטיב מרטין מועמד לגלם את המפקח קלוזו ב"הפנתר הוורוד", באתר הארץ, 17 בנובמבר 2003

[8] נועם בוקסבאום, עכבר העיר, הפנתר הורוד 2: עוד קלאסיקה שנהרסה, באתר הארץ, 10 במרץ 2009

[9] אורי קליין, זה מסובך: זה משומש, באתר הארץ, 28 בינואר 2010

[10] חן חדד, "רק רציחות בבניין": פארודיה על פשע אמיתי שגם מצליחה להצחיק, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2021

[11] מירי פז, ‏אימפריית הגוף, באתר גלובס, 12 בספטמבר 2002

[12] מרג'י רוכלין, יצירת חייה, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2005

[13] איי.פי, מרטין כותב את זיכרונותיו, באתר הארץ, 15 בינואר 2007

[14] ג'ולי בוזמן, הניו יורק טיימס, אהבה נרכשת: סטיב מרטין מעולם לא היה רציני יותר, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2010

[15] רויטרס, סטיב מרטין הופך את הציוצים לספר, באתר הארץ, 30 באוקטובר 2011

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]


מרטין, 2011
לידה	14 באוגוסט 1945 (בן 78) וייקו, ארצות הברית
שם לידה	Steve Glenn Martin
סוגה מועדפת	בלוגראס
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1967
מקום לימודים	אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס קולג' סנטה אנה Garden Grove High School אוניברסיטת המדינה של קליפורניה, לונג ביץ' Rancho Alamitos High School
בן או בת זוג	Anne Stringfield (28 ביולי 2007–?)
צאצאים	Mary A. Martin
מספר צאצאים	1
פרסים והוקרה	פרס אוסקר לשם כבוד פרס מכון הסרטים האמריקאי על מפעל חיים (2015) פרס אמי לתסריט לסדרה קומית (1969) פרס מארק טוויין להומור אמריקני (2005) אגדות דיסני (2005) פרס מרכז קנדי עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים פרס גילדת הכותבים של אמריקה
http://www.stevemartin.com
פרופיל ב-IMDb
חתימה