סטנלי קריימר
סטנלי קריימר (באנגלית: Stanley Kramer; 29 בספטמבר 1913 – 19 בפברואר 2001) היה במאי ומפיק סרטים אמריקאי יהודי שנהג לביים סרטים שעסקו בסוגיות חברתיות.
 | |
| לידה |
29 בספטמבר 1913 ברוקלין, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
19 בפברואר 2001 (בגיל 87) וודלנד הילס, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
1933–1979 (כ־46 שנים) |
| מקום לימודים |
|
| בן או בת זוג |
|
| צאצאים |
Kat Kramer, Casey Kramer |
| מספר צאצאים |
4 |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ראשית דרכו עריכה
קריימר נולד בברוקלין שבניו יורק להורים יהודים. גדל עם סבתו בהלס קיצ'ן שבמנהטן. כבר מגיל צעיר היה מעורב בתעשיית הקולנוע: דודו, ארל קריימר, עבד כמפיץ סרטים באולפני יוניברסל ואחר כך היה לסוכן בהוליווד. אמו עבדה כמזכירה באולפני סרטי פרמאונט. לאחר סיום לימודיו התיכוניים, למד באוניברסיטת ניו יורק. במהלך השנה השלישית ללימודיו הוצע לו לעבור התמחות באגף התסריטאות באולפני פוקס המאה ה-20. קריימר קיבל את ההצעה על אף שתכנן להמשיך ללמוד בבית ספר למשפטים בתום לימודיו באוניברסיטה.
ב-1941 עבד כעוזר הפקה בשני סרטים, ולאחר שנתיים עזב את העבודה, אולם לא נלחם במלחמת העולם השנייה, כשעבד ביחידת הקולנוע של צבא ארצות הברית בניו יורק. ב-1948 ייסד חברת סרטים בשם "Screen Plays Inc", ביחד עם שלושה שותפים. בשלב זה החל לקבל הכרה כמפיק. הסרט הראשון של החברה אומנם נחל כישלון, אך הסרט השני, "אלוף", בכיכובו של קירק דאגלס היה להצלחה, וקיבל שש מועמדויות לפרס האוסקר. בהמשך הפיק הצלחות נוספות ובהן סרט הבכורה של מרלון ברנדו "הנידונים לחיים".
באולפני קולומביה עריכה
שנה לאחר מכן, ב-1951, הציע הארי כהן, הנשיא של אולפני קולומביה, לקריימר להפיק סרטים תחת חסותו. קריימר קיבל ממנו יד חופשית להפיק סרטים כראות עיניו ותקציב רב. בזמן שקריימר קיבל את ההצעה הוא עוד היה עסוק עד סוף אותה שנה בהפקת הסרט האחרון שלו ב-"Screen Plays Inc", "בצהרי היום", מערבון שביים פרד זינמן. הסרט קיבל שבע מועמדויות לפרס האוסקר, ובתוכן אחת לקריימר עצמו, כמפיק. הסרט זכה בארבעה פרסים.
באוקטובר 1951 סיים קריימר את השותפות עם קארל פורמן (אחד משותפיו להקמת חברת הסרטים שלו), שהתבקש להעיד על מעורבותו במפלגה הקומוניסטית. קריימר המשיך להפיק סרטים עבור קולומביה כדוגמת "מותו של סוכן", "הפרא" ו-"5000 האצבעות של ד"ר טי.", שאומנם לא זכו להצלחה כשיצאו לאקרנים בזמנם, אך היום הם נחשבים לסרטים מוערכים.
ב-1953 החליטו קריימר וכהן לסיים את החוזה בן חמש השנים שחתם. סרטו האחרון באולפני קולומביה היה "המרד על הקיין", עיבוד לספרו של הרמן ווק. קריימר גילה התנגדות מהצי האמריקני, בו עסק הסרט, בטענה שהסרט מהווה תיאור לא הוגן של הצי. קריימר ליהק לסרט כמה מן הגדולים שבשחקני הוליווד בזמנם, כהמפרי בוגרט וחוזה פרר. הסרט היה להצלחה עצומה והרוויח 11 מיליון דולרים, ובכך פיצה בגדול על כל כישלונותיו הקודמים של קריימר באולפני קולומביה.
כבמאי עריכה
לאחר "המרד על הקיין" עזב קריימר את אולפני קולומביה וחידש את פעילות אולפן הסרטים שלו, אך הפעם גם ביים את הסרטים. הוא ביים אז את "הגאווה והתשוקה" ו"לא כזר" שהיו עמוסי כוכבים. למזלו של קריימר, הוא הצליח להימנע מלהיכנס ל"רשימה השחורה" של הוליווד שהשפיעה על רבים אחרים מהתעשיית הקולנוע.
הוא ביים את הסרטים "הנועזים", "על החוף", "משפט הקופים" ו"משפטי נירנברג". הסרטים הללו היו אמיצים ועסקו בנושאים חשובים. כאנטיגוניזם לסרטים אלו, הוא ביים בשנת 1963 את "מטורף, מטורף, מטורף העולם" - קומדיה פרועה בכיכובו של ספנסר טרייסי. ב-1965 הפיק וביים את "ספינת השוטים" ושנתיים אחר כך הוא ביים את "נחש מי בא לסעוד?". סרט זה היה שיתוף הפעולה האחרון בין קתרין הפבורן וספנסר טרייסי, וזכה להצלחה קופתית מרשימה, וזכה בשני פרסי אוסקר.ב-1969 הפיק וביים את הסרט "הסוד של סנטה ויטוריה" בכיכובם של אנתוני קווין ואנה מניאני. סרטיו משנות השבעים היו פחות בולטים.
הוא ביים ארבעה עשר שחקנים שקיבלו מועמדות לפרס האוסקר על הופעותיהם בסרטיו. בשנת 1997 פרסם את האוטוביוגרפיה שלו, שנקראה "A Mad Mad Mad Mad World: A Life in Hollywood". הוא נפטר בפברואר 2001 בלוס אנג'לס, לאחר שסבל מדלקת ריאות. קריימר נתפס כבמאי-מפיק סולידי, המיטיב לביים שחקנים, בוחר במודע בנושאים חברתיים ופוליטיים. עם זאת סגנון הבימוי שלו היה מיושן ועם השנים הועמה חשיבותו.
קישורים חיצוניים עריכה
סטנלי קריימר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
סטנלי קריימר, באתר AllMovie (באנגלית)
סטנלי קריימר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
סטנלי קריימר, באתר Discogs (באנגלית)- כתבה על מותו של סטנלי קריימר
- סטנלי קריימר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- סטנלי קריימר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
