סימון וייל (פילוסופית)

פילוסופית צרפתייה

סימון ויילצרפתית: Simone Weil;‏ 3 בפברואר 190924 באוגוסט 1943) הייתה פילוסופית והוגה דתית יהודיה-צרפתייה, פעילה חברתית, מורה לפילוסופיה, ופעילת מחתרת במלחמת העולם השנייה, נמשכה למיסטיקה ולפילוסופיה הנוצרית, להגותו של אפלטון ולהשקפות הבודהיסטיות.

סימון וייל
Simone Weil
לידה 3 בפברואר 1909
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 באוגוסט 1943 (בגיל 34)
אשפורד, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Bybrook Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית Nondenominational Christianity עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים תיכון הנרי הרביעי, סורבון, אקול נורמל סופרייר, Lycée Fénelon, Paris עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עניין מחשבה מדינית, מטאפיזיקה, שירה, פילוסופיה של המוסר, קוסמוגוניה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פילוסופית, אשת איגוד מקצועי, לוחמת בתנועת ההתנגדות הצרפתית, כותבת יומן, משוררת, סופרת, אוטוביוגרפית, מורה בתיכון, מתרגמת עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפעה מ הברית החדשה, בהגווד גיטא, אפלטון, אריסטו, סוקרטס, אוגוסטינוס, אקווינס, מור, פישר (אנ'), ארסמוס, מונטיין, יום, גיבון, וולטר, רוסו, דקארט, גינון (אנ'), שפינוזה, קאנט, מישל, מרקס, פרויד, ניטשה, דרווין, הומרוס, אלן
השפיעה על אלבר קאמי, ג'ורג'יו אגמבן, אייריס מרדוק, אן קרסון, פאולוס השישי, פרנציסקוס, דורותי דיי, פלאנרי או'קונור, תומאס מרטון (אנ'), פיטר ווינץ' (אנ'), צ'סלב מילוש, יאנוש פילינסקי, ז'אן-לוק גודאר, קורנל ווסט, טימותי קלר, פנקג' מישרה, כריסטיאן ווימן, רוג'ר סקרוטון, סוזן סונטאג
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות The Need for Roots, Reflections Concerning the Causes of Liberty and Social Oppression, Notebooks, La condition ouvrière, Gravity and Grace, Oppression and Liberty עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
סימון וייל

ביוגרפיה עריכה

סימון וייל נולדה בפריז ב-1909, אחותו הצעירה של המתמטיקאי אנדרה וייל. הם נולדו למשפחה ממוצא יהודי, אך חונכו כאגנוסטים. וייל הצטיינה מגיל צעיר, ובגיל 12 שלטה היטב ביוונית עתיקה. היא הגיעה למקום הראשון בכיתתה באקול נורמל סופרייר, לפני סימון דה בובואר, שהגיעה למקום השני.

בשנת 1931 הפכה למורה לפילוסופיה, בזמן שעבדה בעבודות מפרכות בתעשיית הרכב ובחקלאות, מתוך הזדהות עם מעמד הפועלים. היא ראתה עצמה כפציפיסטית, אך בשנת 1936 הצטרפה לרפובליקנים במלחמת האזרחים בספרד, בתפקיד לא צבאי. היא נכוותה קשות ועברה לאסיזי שבאיטליה, כדי להחלים. באסיזי חוותה חוויות מיסטיות הקשורות בישו. היא נמשכה לנצרות הקתולית, אך סירבה לעבור הטבלה, מאחר שבזה לקבלתה של הנצרות את המקרא.

במהלך מלחמת העולם השנייה התגוררה זמן מה במרסיי, וקיבלה הדרכה רוחנית מנזיר דומיניקני. בשנת 1942 נסעה לארצות הברית, ומשם לבריטניה. בלונדון הצטרפה לארגון המחתרת צרפת החופשית. בריאותה הייתה רופפת תמיד, והמאמץ שהשקיעה בפעילות צרפת החופשית גבה את מחירו. בשנת 1943 אובחנה כחולה בשחפת, והיא צוותה לנוח ולאכול היטב. האידיאלים שהאמינה בהם גרמו לה להגביל את עצמה למנות המזון ששיערה שחבריה זוכים להן בצרפת הכבושה, אך יש השערות כי סבלה גם מאנורקסיה והפרעות אכילה אחרות, אך הוריה לא פרסמו את הדברים על מנת לשמור על שמה הטוב. מצבה הידרדר במהירות, והיא נפטרה ב-24 באוגוסט 1943, בת 34 כתוצאה ממחלת השחפת[1]. מרבית הגותה פורסמה לאחר מותה.

ב-2018 התקיים בישראל כנס בינלאומי העוסק בהיבטים תאורטיים, השוואתיים והיסטוריים של הגותה וברלוונטיות שלה לחברה ולפוליטיקה של זמננו[2].

תפיסת עולמה והגותה עריכה

 
מבחר מכתביה בעריכתו של אלבר קאמי

וייל הכירה את כתבי הקודש הנוצרים ומעט את היהודיים, כך שהפילוסופיה שלה יצאה מתוך עמדה נוצרית מובהקת, אף על פי שחלקים רבים בהגותה אינם תלויים בהכרה הנוצרית שלה, והם ניתנים להילמד ולהיקרא באופן עצמאי. ליהדות רחשה וייל התנגדות ותיעוב. מספריה: "ציפייה לאלוהים", "הצורך בשורשים", "הכובד והחסד" (ראה אור בעברית בהוצאת כרמל).

הגותה שתורגמה לעברית עריכה

  • סימון וייל, הכובד והחסד, מבוא: גוסטב תיבון, אחרית דבר: מרסל דיבואה, (תרגום מצרפתית: עוזי בהר), ירושלים: הוצאת כרמל, תשנ"ד 1994
  • סימון וייל, האם אנו נאבקים למען הצדק? מבחר כתבים חברתיים ופוליטיים, תרגם מצרפתית: שירן בק, עריכה, אחרית דבר והקדמות: אביעד חפץ ודניס שרביט, הוצאת כרמל ואוניברסיטת בר-אילן, 2019
  • סימון וייל, הערה על ביטולן הכללי של המפלגות הפוליטיות, תרגם מצרפתית: דניאל רוזנברג, הוצאת ספרי בלימה, 2022.

לקריאה נוספת עריכה

  • Paul Giniewski, Simone Weil et la haine de soi ,Berg international, Paris, 1978
  • John Hellman, Simone Weil: an introduction to her thought, Wilfried Laurier University Press, Waterloo, Ontario, Canada 1982

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Eric O. Springsted. (2010). Simone Weil and The Suffering of Love. Wipf & Stock Pub. p.3. ISBN 978-1608990948
  2. ^ תוכנית הכנס באוניברסיטה הפתוחה