ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

סינדיקליזם (Syndicalism) היא אידאולוגיה פוליטית וכלכלית התומכת בהעברת השליטה בתעשייה ובממשל לידי פדרציות של ארגוני עובדים. המונח "סינדיקליזם" נגזר מן המילה הצרפתית "סינדיקט", או איגוד מקצועי.

אחד ההוגים הבולטים של הסינדיקליזם היה ז'ורז' סורל, מהפכן צרפתי, אשר דגל במהפכנות אידיאליסטית ככלי להתחדשות מוסרית. סורל ראה באלימות דרך פעולה חיובית ומטהרת, והטיף להרס המדינה הקיימת ובניית מדינה חדשה תחתיה.

הסינדיקליזם מתבסס על האינטרס המהפכני של האיגוד המקצועי. האיגוד המקצועי נתפס כגורם מהפכני שכן מנהיגיו וחבריו הם בעלי תודעה, סולידריות וחיזוק הדדי. הסינדיקליסטים חסידי סורל מייחסים חשיבות מכרעת לגורמים אי רציונליים בפוליטיקה: לרגש, למיתוסים ולגיבורים.

יישומים עריכה

יסודות של חשיבה סינדיקליסטית ניתן למצוא גם ברבים מארגוני העובדים האירופאים ובייחוד בארגוני העובדים הסקנדינביים. בארגוני העובדים הסוציאל-דמוקרטים בסקנדינביה התפתחו לא מעט יסודות של גישה סינדיקליסטית. למשל דמוקרטיה ישירה בהחלטות מרכזיות, הנהגות בנות הדחה מלמטה, דגש חזק על חופש השביתה ושימוש בשביתות סולידריות ועוד.

בין הגורמים לתכונות אלו ניתן למנות:

  • העדר יכולת לנהל פוליטיקה פרלמנטרית אפקטיבית עד סמוך לפרץ מלחמת העולם הראשונה ובמהלכה, עקב מבנה הפרלמנטים ושיטת הבחירות.
  • תחרות החל מ-1910, בעיקר בשוודיה, מצד הארגון האנרכו-סינידקליסטי הפורש SAC (הארגון האנרכו-סינידקליסטי השני בגודלו בעולם ב-2004, כשמנה כ-7,500 חברים).
  • תאורטיקנים סוציאל-דמוקרטים סקנדינבים שהרבו להדגיש את תפקידם המרכזי של ארגוני העובדים במימושו של כל חזון "סוציאליסטי" עתידי.

גם ארגון העובדים הגדול בצרפת, C.G.T, ששנים רבות נתפס כקשור במפלגה הקומוניסטית הצרפתית, החל את דרכו עם הקמתו ב-1895 כארגון סינדיקליסטי רדיקלי שרק סמוך למלחמת העולם הראשונה החל לפתח קשרים חזקים עם המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית.

לקריאה נוספת עריכה

  • ז'ורז' סורל, קטעים נבחרים: מתוך הרהורים על האלימות ואשליות הקידמה, ליקט זאב שטרנהל; (תרגם: דוד לזר), ירושלים: האוניברסיטה העברית - הפקולטה למדעי החברה - החוג למדע המדינה, תשכ"ז.

קישורים חיצוניים עריכה