סינר

פריט לבוש הנלבש מעל הבגדים

סִינָר (בעגת הדיבור גם "סינור"[1]) הוא פריט לבוש, הנלבש מעל הבגדים כשחלקו העיקרי מכסה את קדמת הגוף ונסגר מאחור, ונועד להגן על הבגדים מפני לכלוך. יש סינרים במידות וצורות שונות, בהתאם לייעודם.

מלצרים בסינר מסורתי, פריז, 2013
תינוק עם סינר, לאחר הארוחה
צייר לובש סינר ציירים מלא, ארצות הברית, 1927
גבר מסתפר עם סינר המגן על בגדיו
עובדות משק בית בשוודיה, סוף המאה ה-19, לובשות סינרי מטבח בעיצובים שונים
עובדות משק בית בקליפורניה, 1940, לובשות סינרים מודרניים יותר

סוגי סינרים עריכה

  • סינר תינוקות (לבובית) - מיועד לכסות את התינוק מצווארו עד מותניו או לפניו, בעת הארוחות. צורתו כמרובע, לעיתים שוליו מעוגלים. נכרך סביב הצוואר ונקשר בעורף באמצעות שרוכים או צמדן. לעיתים יש במקום אמצעי הסגירה פתח לראש שתפור בו גומי, כך שיתרחב בעת הלבשת הסינר. עשוי בד, ניילון או פלסטיק קשיח, או שתי שכבות - שכבה חיצונית מחומר בלתי חדיר למים ושכבה פנימית (הבאה במגע עם בגדי התינוק) מבד. לעיתים בתחתיתו כיס לקליטת שאריות מזון. בחלק מהסינרים הכיס ניתן לפתיחה או להסרה כדי להקל על ריקונו וניקויו. סינרי תינוקות מקושטים לרוב בהדפסים צבעוניים עליזים.
  • סינר מלצרים - סינר בד הנכרך סביב המותניים ונקשר מאחור באמצעות שרוכים. עיצובו המסורתי הוא בצבע לבן, דמוי חצי עיגול, לעיתים עם שוליים מסולסלים. במדי המלצרית המסורתיים נלבש הסינר מעל חצאית. כיום סינרי מלצרים מעוצבים בצבעים שונים לפי טעם בית העסק, ועשויים להיות בצורה מרובעת כדי לכסות טוב יותר את בגדי המלצר. סינר מלצרים כולל כיס המיועד לפנקס ועט לשם קבלת הזמנות.
  • סינר מטבח - נועד להגן על הבגדים בעת עבודות מטבח מלכלכות כגון טיגון או שטיפת כלים. עשוי בד או פלסטיק דק. קיימים שני עיצובים מקובלים, האחד דמוי סינר מלצרית קלאסי הנכרך סביב המותניים, האחר הוא באורך מלא - כולל גם חלק עליון ריבועי בגזרת גופייה, כך שנקשר גם בעורף. סינר המיועד להילבש בעת הכנת ברביקיו כולל לעיתים כיסים לכלים המשמשים לטיפול בבשר בעת הצלייה. לסינרי מטבח שלל צבעים והדפסים, לעיתים הדפסים הומוריסטיים - כתובות כגון "נשק את הטבח/ית" או הדפסים של גוף בגודל טבעי, המקנים ללובש מראה מחופש.
  • סינר ציירים - דומה בצורתו לסינר מטבח באורך מלא, אך עשוי פלסטיק כדי להקל על שטיפת הצבע ממנו. סינר ציור המיועד לילדים דומה בצורתו לחולצה, עם פתחים לזרועות, כדי להגן טוב יותר על בגדיהם. יש גם סינר ציירים בגזרת חלוק שמכסה את כל הבגד העליון של הצייר ומגיע עד לירכיים[3]. בוויקיפדיה האנגלית סינר האמנים נקרא Smock-frock
  • סינר חליבה - דומה אף הוא לסינר מטבח באורך מלא, אך עשוי פלסטיק עבה או גומי. לרוב נלווים אליו מגפי גומי.
  • סינר ספּרים - דמוי גלימה, אורכו כמעט כגובה אדם, מיועד לכסות את בגדי המסתפר בצורה מיטבית בעודו יושב על כיסא הספר. עשוי ניילון, נקשר בעורף, מיועד להגן על בגדי המסתפר מגזרי שיער ומצבעי שיער וחומרים כימיים אחרים (להחלקה, לסלסול ועוד) המשמשים במספרות.
  • סינר הנקה - אביזר המיועד לאפשר דיסקרטיות בעת הנקה לאם המניקה. צורתו כשכמייה, נלבש סביב צוואר האם, ומכסה את קדמת גופה ואת התינוק היונק.

סינרים בהיסטוריה עריכה

האנתרופולוגית אליזבט ואיילנד ברבאר,[Elizabeth Wayland Barber] טוענת בספרה Women`s Work, The first 200,000 years שנשים[4] לבשו כבר בזמנים פרה היסטוריים מעין סינרים שהגנו על החלקים הרגישים בגופן וגם על בגדיהן. סינרים אלו שמשו את הנשים גם כמעין מנשא. הן הניחו דברים על הסינר, הרימו את קצוותיו התחתונים ויצרו מנשא שנתמך על המותניים ונישא ביד אחת. לדבריה בארצות הבלקן לבשו עד אמצע המאה ה-20 סינרים שהיו מורכבים מסינר קדמי צר וסינר אחורי רחב יותר שקצוותיו נגעו בסינר הקדמי.

בציור מהמאה ה-15 של הצייר ג'אן בורדישון [Jean Bourdichon] נראה נגר עובד בסדנתו בעוד אשתו טווה חוטים, ושני בני הזוג לובשים סינרים ארוכים למותניהם[5].

בשנות שלטונו של אוליבר קרומוול באנגליה הוא תיקן תקנות שדורשות מנשים וילדות להתלבש ב'צורה מהוגנת'[6] . מה שהביא לסגנון הפוריטני של סינור לבן מעל לשמלה שחורה שכיסתה נשים מהצוואר ועד לרגליהן. סינורים דומים לבשו גם נשות המתיישבים הראשונים באמריקה.

במאה ה-18 סינרים היו חשובים מספיק כדי שישקיעו זמן רב בהוספת רקמה ותוספות יפות לשוליהם[7], אף על פי שהם נתפרו לרוב משמלות ישנות. במסדר 'הבונים החופשיים' סינר מעור טלה[8] הוא מסמלי החברות.

בשנות ה-1960 סינר היה מקובל כל כך כחלק ממראה עקרת הבית, שבספרי תפירה ורקמה באותה תקופה ניתן למצוא משפטים כמו 'סינר רקום לילדה רצוי מאוד, וייתן לה תחושה שהיא כבר די מבוגרת כאשר היא עוזרת לערוך את שולחן ארוחת הערב'[9].

שימושים מושאלים עריכה

 
חתול שחור עם "סינר" לבן

סינרים ומיחזור עריכה

אנשים רבים יוצרים לעצמם ולבני ביתם סינרים מבגדים ישנים שכבר אינם שמישים[12]. הגזרות של סינרים פשוטות וקל לעשותם.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ רוביק רוזנטל, הזירה הלשונית: נחשב בעיני מי?, באתר nrg‏, 10 ביוני 2005
  2. ^ James Snowdon, The Folk Dress of Europe, first American, USA: Mayflower, 1979, עמ' Colored plates, ISBN 0-8317-34221. (באנגלית)
  3. ^ Kerstin Lokrantz, תרגום: Paivi Crofts, Aetist`s Smock, Simple Clothes and How to make them, 1978, Great Britain: Penguin, 1972, עמ' 20. (באנגלית)
  4. ^ Elizabeth Wayland Barber, More than hearts on our sleeves, WOMEN~S WORK: The first 20,000 Years, 1995, USA: W.W. Norton, 1994, עמ' 139-140, ISBN 0-393-31348-4. (באנגלית)
  5. ^ Edward Lucie-Smith, The European Middle Ages, The Story of CRAFT, The Craftsman`s Role in Society, 1981, Cornell: Cornell Phaidon, 1981, עמ' 125, ISBN 0-8014-1428-8. (באנגלית)
  6. ^ Aprons Team, The Long and Illustrious History of the Apron, APRONS, ‏28/1/2014 (באנגלית)
  7. ^ Jane Ashford, Wigs & Drapery 1660-1720, The Art Of dress, Clothes and Society 1500-1914, 1996, Great Britain: Harry N. Abrams, 1996, עמ' 117-8, ISBN 0-8109-6317-5. (באנגלית)
  8. ^ 12 Masonic Symbols Explained, Ancient pages, ‏2/7/2018 (באנגלית)
  9. ^ Joan Nicholson, Where to use Embroidey, Creative EMBROIDERY, MCMLX, New York: Sterling, MCMLX, עמ' 65. (באנגלית)
  10. ^ טויסט הבעלים בסינור, באתר שירונט
  11. ^ נעמי שמר, החופש הגדול, באתר שירונט
  12. ^ mb. marcie, https://www.instructables.com/id/Old-Dress-to-New-Apron/, INSTRUCABLEs Craft (באנגלית)