סמבה (ארגנטינה)
שגיאות פרמטריות בתבנית:מקורות
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
| ערך ללא מקורות | |
הסמבה (בספרדית: Zamba) היא סגנון מוזיקלי וריקוד הרווח בארגנטינה, בעיקר בפרובינציות הצפון מערביות: סלטה, טוקומן, סנטיאגו דל אסטרו, קורדובה ואחרות.
אין שום קשר בין הסמבה (Zamba) הארגנטינאית לסמבה (Samba) הברזילאית.
מקורה של הסמבה עריכה
מקורה של הסמבה בפרו באמצע המאה ה-19, סמוך לקבלת בעצמאות, בסגנון בשם Zamacueca, שהתפצל מאוחר יותר לשני סגנונות שונים: הסמבה והקואקה (Cueca); כשהראשון איטי ומלנכולי יותר באופיו והשני מהיר ועליז יותר, אך לשניהם מבנה דומה.
מקור השם "סמבה" הוא ככל הנראה במונח zambo, שהתייחס לתערובת של אפריקאים ואינדיאנים.
מקובל לזהות את Zamba de Vargas בתור "אם כל הסמבות", והסמבה המוכרת הוותיקה ביותר.
מבנה מוזיקלי עריכה
השיר כתוב במקצב של 3/4 או 6/8, ונעשה בו שימוש בסינקופות ש"שוברות" את הקצב.
הוא מחולק לשני חלקים - הראשון והשני (La primera, La segunda) - כשבכל חלק יש שני בתים ופזמון חוזר. בכל בית ובפזמון יש ארבע שורות, ושתי האחרונות מושרות פעמיים. במקרים נדירים לסמבה אין פזמון (La Lopez Pereyra, Zamba de Vargas).
השיר נפתח לרוב בהקדמה מוזיקלית, שחוזרת שוב לפני החלק השני; והוא מסתיים עם סיום הפזמון בחלק השני (לא מקובל שימוש בפייד אאוט למשל). ההקדמה היא באורך של כ-20 שניות, והיא מהווה לא פעם תת-יצירה בפני עצמה.
אופי הסמבה והתוכן שלה עריכה
לסמבה יש נטייה כללית להיות איטית, נוסטלגית ומלנכולית, ולעיתים אף דרמטית, בניגוד לקואקה שהיא גרסתה הקצבית יותר. עם זאת, יש גם סמבות עליזות יותר, כגון הסגנון המקובל בטוקומן (La tucumanita, El jardin de la republica).
מילות השירים מתייחסות במקרים רבים לנופים המקומיים, שמות של מקומות, מנהגים מקומיים וכדומה. לא פעם נעשה שימוש בקצ'ואה ובדיאלקטים מקומיים (La tucumanita, Paisajes de Catamarca). בנוסף, יש לסמבה נטייה להיות רטרוספקטיבית ולהתייחס לעצמה (Zamba de mi esperanza, La Candelaria).
במהלך הסמבה נבנה מתח שמצטבר לאורך שני הבתים והפזמון, ומגיע לידי קתרזיס בחזרה על שתי השורות האחרונות בפזמון.
בסמבות המתייחסות לקרנבל ולחגיגות הכפריות מקובל לשלב בשיר צהלות של חוגגים שתויים (בפועל מדובר בחיקויים שמבצעים הזמרים עצמם).
הריקוד עריכה
הריקוד הוא ריקוד זוגות בעל מבנה קבוע פחות או יותר. הוא נרקד בתלבושות כפריות טיפוסיות. הרקדנים מחזיקים מטפחת לבנה ומנפנפים בה מעל ראשם, והיא אמורה לבטא את רגשותיהם.
הרקדנים אינם נוגעים זה בזה, אלא נעים בתנועות סיבוביות תוך החלפת מקומות; והריקוד מייצג חיזור של הגבר אחר האישה, שבסופו הוא כובש את ליבה.
הרקדנים רוקדים במהלך השירה, ונחים במהלך ההקדמה לפני כל אחד מהחלקים.
חלק בלתי נפרד מהסמבות הן ההוראות לרקדנים. לדוגמה, ההכרזה לפני כל הקדמה איזה חלק מתחיל, ההוראה להתחיל לרקוד עם סיום ההקדמה והודעת סיום לפני החזרה על שתי השורות האחרונות בפזמון.
כלים מוזיקליים עריכה
כלי הנגינה המקובלים בסמבה הם הגיטרות - גיטרה מובילה וגיטרות מלוות - ותוף בומבו לגוארו שמתבלט בתפקידו המינימליסטי (לא מקובל לעשות בו שימוש רב בסמבה, וכשכן נעשה שימוש - הוא בולט יותר).
עם זאת, קיימים ביצועים שנעשה בהם שימוש בכלים אחרים, כגון חלילית קֶנָה (האופיינית למוזיקה האנדית), בנדוניאון (שמקובל בטנגו העירוני) וכינור. ובביצועים מודרניים יש שימוש גם בכלים אלקטרוניים.
סמבות בעברית עריכה
יש מספר סמבות שתורגמו לעברית, בעיקר במהלך שנות השמונים של המאה ה-20. מספר סמבות תורגמו על ידי אהוד מנור:
- Balderrama - סמבה שחר
- La añera - עצבות עתיקה
- La Atardecida - ועכשיו את כל כך רחוקה
- Alfinsina y el mar - אלפונסינה והים
הפרברים, שבעיבודיהם ניתן לזהות השפעות דרום אמריקאיות (והם אף היו שותפים להקלטת גרסאות עבריות לשירים רבים משם), הקליטו בסוף שנות ה-60 תקליט שירים בלועזית (לא מקוריים) - Sing International - שכלל בין היתר גרסת כיסוי לסמבה של לוס פרונטריסוס בשם Cuando el amor se VA. בתחילת שנות ה-70 הם הקליטו את השירים "מה שיש לי לומר" (יוסי גמזו, נחום היימן) ו"תיבת הזמרה נפרדת" (נתן אלתרמן, נחום היימן), שניהם בעיבוד טיפוסי של סמבה מבחינת המקצב, הליווי הכלי והפתיח הדרמטי.
סמבות קלאסיות עריכה
- De mi esperanza
- Balderama
- La López Pereyra
- Zamba de Vargas
- El Chucaro
- El Jardin de la republica
- Alfonsina y el mar
- Luna Tucumana
- La Candelaria
- Paisajes de Catamarca
