סנהדרין

ערך זה עוסק בבית דין קדום של העם היהודי. אם התכוונתם למסכת בש"ס, ראו מסכת סנהדרין.

סנהדרין (או סנהדרֵי גדולה או בית דין הגדול) הוא בית דין של שבעים ואחד דיינים (ויש אומרים: שבעים דיינים) שהיווה ערכאה עליונה לפסיקת הלכה בעם היהודי, בדומה לבית דין של עשרים ושלושה דיינים (המכונה "סנהדרין קטנה"), שפעלו בעם ישראל עד שנת 425 לערך. בכללי פעולתה עוסקת מסכת סנהדרין.

מקור השם

מקור המילה ביוונית: συνέδριον (סינהדריון | Synhedrion), מילה שפירושה "מועצה" או "מקום כינוס" (מילולית: ישיבה ביחד). כך נקראו מועצות ובתי דין שפעלו בשווקים של ערי יוון העתיקה. המילה התקבלה בלשון חז"ל, שהושפעה מהלשון היוונית, ומבחינה דקדוקית נוקטים לגביה לשון נקבה ("הסנהדרין יושבת", "הסנהדרין דנה" וכדומה).

בתקופות מאוחרות השם נדרש כנוטריקון של "שונא הדרת פנים בדין".

דירוג בתי הדין

ישנן שלוש דרגות שונות של בית דין, ולכל אחת מהן סמכות שונה:

• בית דין של שלושה דיינים, שרשאי לדון בדיני ממונות (הלוואות, גזילות, חבלות, וכיוצא בהן). בית דין מסוג זה נוהג אף בחוץ לארץ.
• בית דין של עשרים ושלושה דיינים ("סנהדרי קטנה"). בית דין זה היה רשאי לדון אף בדיני נפשות. בית דין כזה היו מעמידים בכל קהילה יהודית שיש בה יותר מ-120 (דעה אחרת: 230) אנשים בית דין זה אף הוא נוהג בחוץ לארץ אבל שם רק בכל מחוז.
• בית דין של שבעים ואחד דיינים ("סנהדרי גדולה" או "בית דין הגדול", יש הגורסים כי ישבו בה שבעים דיינים). בית דין כזה מוסמך לדון בדיני נפשות חמורים במיוחד (מיתתו של נביא שקר, אנשי עיר הנידחת ועוד).

בית דין זה פוסק הלכה לכל ישראל גם בכל המחלוקות המתעוררות בדיני תורה, ועל פי תורת ישראל חייבים הכול לעשות על-פי הוראתם, כמו שנאמר:

"כי ייפלא ממך דבר למשפט ... ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלוהיך בו ובאת אל הכוהנים הלוויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט. ועשית על-פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום אשר יבחר ה' ושמרת לעשות ככל אשר יורוך ... לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל." (דברים י"ז, פסוקים ח'-י"א, הפסוקים מובאים בכתיב מלא לשם נוחות הקריאה)

בית דין הגדול היה ממונה על עניינים נוספים הנוגעים לעם ישראל, כגון קידוש החודש, עיבור השנה, מינוי כהן גדול, מינוי "סנהדרי קטנה" בכל עיר ועיר, ועוד.

מקור סמכותה

המקרא עוסק במקרה שמתעורר ספק הלכתי שאין לו פותר - "כי יפלא ממך דבר", בו יש לפנות אל הסמכות ההלכתית הגבוהה - הסנהדרין, שנמצאת "במקום אשר יבחר ה'" - בבית המקדש. התורה מצווה להישמע לפסיקת ההלכה המתקבלת על ידי אותה סמכות, ואף מאיימת בעונש מוות על מי שלא יקבל את פסיקת ההלכה הזו:

	כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט; בֵּין דָּם לְדָם, בֵּין דִּין לְדִין, וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע, דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ - וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּו, וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה', וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ - תַּעֲשֶׂה, לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל. וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט - וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל, וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן עוֹד.‏[1]

במסורת היהודית מובהר ש"המקום אשר יבחר ה'" הוא בית המקדש שבירושלים, והסמכות ההלכתית שהייתה שם בתקופת חז"ל היא הסנהדרין שישבה בלשכת הגזית שבעזרת בית המקדש, ושאבה את סמכותה ממקום זה. בתפיסת ההלכה, הסנהדרין שואבת את סמכותה מכך שהיא יושבת בלשכת הגזית, אך כאשר הסנהדרין אינה יושבת שם היא מאבדת את סמכותה.‏^[2]

חז"ל פירשו שעונש המוות מתייחס למקרה של "זקן ממרא" - אחד מן החכמים הסמוכים שאינו מקבל את הסמכות העליונה של הסנהדרין, ומורה הלכה למעשה בניגוד לדבריה.

היסטוריה

ייסודה ומיקומה

הסנהדרין, או בשמה המקורי "מועצת הזקנים", הייתה המוסד הדתי העליון ביהודה בימי בית שני, אך שימשה גם כהנהגה מדינית. המוסד התפתח ממוסד קדום לו - הכנסת הגדולה. בידיה רוכזו סמכויות משפטיות ומדיניות. היא הנהיגה את העם וייצגה אותו, והיוותה גם בית מדרש עליון ללימוד תורה. את הבסיס לסנהדרין נטלו חז"ל מ-70 הזקנים שסייעו ביד משה רבנו במשפט (במדבר יא, טז-יז).

מקומו של בית דין הגדול (של 71 חכמים) היה בתחילה בלשכת הגזית אשר בבית המקדש; מלבדה, ישבו שתי סנהדריות קטנות (23 חכמים כל אחת) בפתח העזרה ובפתח הר הבית. 40 שנה לפני חורבן בית המקדש השני גלתה הסנהדרין ממקומה, ומאותו זמן ואילך בטלה סמכותה להוציא עבריינים להורג, מפני שרשאים בתי-הדין לפסוק גזר-דין מוות רק כשבית-הדין הגדול יושב במקומו בלשכת הגזית.

גלותה וביטולה

לאחר החורבן נדדה הסנהדרין ממקום למקום:

	גלתה סנהדרין… מלשכת הגזית לחנות ומחנות לירושלים, ומירושלים ליבנה, ומיבנה לאושא, ומאושה ליבנה, ומיבנה לאושה, ומאושא לשפרעם, ומשפרעם לבית-שערים, ומבית-שערים לציפורי, ומציפורי לטבריא.
– ראש השנה דף לא ע"א-ע"ב

זמן ביטול הסנהדרין איננו לגמרי ברור אבל הוא כנראה סביב ביטול הנשיאות בשנת 425, אם-כי עד המאה השמינית נותרו שרידים שלה.
לאחר חורבן הבית, ישבה הסנהדרין ביבנה עד מרד בר כוכבא (הסתיים ב-135), בעקבות המרד והגזרות שגזרו הרומאים בעקבותיו על יהודה, עברה הסנהדרין לגליל. היא ישבה בכפרים קטנים כמו אושא ושפרעם, כדי להרחיק ממנה את עינה של הקיסרות הרומאית. רבי יהודה הנשיא - נשיא הסנהדרין, שישב בבית שערים, העביר לעירו את הסנהדרין, וכאשר חלה ועבר לציפורי, עברה אתו לשם גם הסנהדרין. בימי רבי יהודה נשיאה, עברה הסנהדרין לטבריה למשך תקופה ארוכה.

71 חברי הסנהדרין היו העילית הרוחנית של העם היהודי. רבן גמליאל השני הוא אחד הבולטים שבחברי הסנהדרין הגדולה ולפי המסורת מרדכי היהודי היה בין חברי כנסת הגדולה, גלגולה הקודם של הסנהדרין.

נסיונות לחידוש הסנהדרין

ערך מורחב – חידוש הסנהדרין

לאחר ביטול הסנהדרין, היו ניסיונות שונים במהלך השנים לחדש את הסנהדרין, מימי פולמוס הסמיכה הראשון, שאותו הוביל המהר"י בירב, ועד לימינו. הבעיה העיקרית בחידוש הייתה אי הימצאותו של בית דין סמוך. לכן, היוזמה הראשונה לחידוש הסנהדרין, הייתה בנושא הסמיכה.

הדרך שבה המהר"י בירב והבאים אחריו נסמכו, הייתה לפי מה שכתב הרמב"ם בפירושו למשנה במסכת סנהדרין, פ"א, מ"א, וגם בהלכות סנהדרין שבמשנה תורה: "שאם יסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותם, הרי אלו סמוכים ויש להם רשות לדון דיני קנסות ולסמוך חכמים אחרים".

חברי הסנהדרין

בתלמוד הבבלי, במסכת מנחות, מפרט רבי יוחנן מהן התכונות הנדרשות מחברי הסנהדרין:

	"דאמר רבי יוחנן: אין מושיבים בסנהדרין אלא בעלי חכמה, בעלי מראה, בעלי קומה, בעלי זקנה, בעלי כשפים ויודעים שבעים לשון, שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן..."
– בבלי, מסכת מנחות, פרק ו', ס"ה, א'

על סמך הנאמר בתלמוד, מאפיין הרמב"ם בספרו משנה תורה (הלכות סנהדרין) את התכונות הנדרשות מחברי הסנהדרין, שעיקריהן:

• אין מעמידין בסנהדרין, בין בגדולה בין בקטנה, אלא אנשים חכמים ונבונים, מופלאין בחכמת התורה, בעלי דעה מרובה, ויודעין קצת משאר חכמות, כגון רפואות, וחשבון תקופות ומזלות, ואיצטגנינות, ודרכי המעוננים והקוסמים והמכשפים והבלי עבודה זרה וכיוצא באלו, כדי שיהיו יודעין לדון אותם.
• ואין מעמידין בסנהדרין אלא כוהנים ולויים וישראליים מיוחסים, הראויין להשיא לכהונה.
• אין מעמידין בכל סנהדרין לא זקן מופלג בשנים ולא סריס, מפני שיש בהן אכזריות, ולא מי שאין לו בנים, כדי שיהיה רחמן.
• כשם שבית דין מנוקין בצדק, כך צריכין להיות מנוקין מכל מומי הגוף. וצריך להשתדל ולבדוק ולחפש שיהיו כולן בעלי שיבה, בעלי קומה, בעלי מראה, נבוני לחש, ושיהיו יודעין ברוב הלשונות כדי שלא תהיה סנהדרין שומעת מפי התורגמן.

כהנים ולוויים

הכהנים והלוויים שימשו בהיסטוריה גם כדיינים בסנהדרין, ולהלכה נפסק שמצווה -אך לא חובה- למנות אותם בכל הרכב של הסנהדרין.משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק ב, הלכה ב בתלמוד הבבלי מובאת דעתו של התנא רבי אליעזר בן יעקב המנוגדת לעיקרון זה, ולפיה הכוהנים שמוזכרים במקרא קשורים למערכת השיפוט האזרחית ולא לסנהדרין, שהיא ערכאת הערעור העליונה בנושאים הלכתיים.‏^[3] יש שטענים כי רצוי למנות כהן כנשיא הסנהדרין, שיכהן כסמכות הרוחנית העליונה אליה פונים בשאלות קשות.‏^[4]

הקשר בין כוהנים ולויים לבין הסנהדרין מופיע לראשונה בספר דברים: "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט." (ספר דברים, יז, ח.)

קשר זה מופיע במקורות מקראיים נוספים:

• בעד שקר: "כִּי יָקוּם עֵד חָמָס בְּאִישׁ לַעֲנוֹת בּוֹ סָרָה וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי יְהוָה לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְהַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם." (ספר דברים, יט, טז.)
• בעגלה ערופה: "כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ... וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם ה' וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע." (ספר דברים, כא, ה.)

יש מקור נוסף להלכה זו במדרש תנאים, שם כתוב: "כל סנהדרין שהיא משולשת הרי זו משובחת". המלבי"ם מפרש שהכוונה היא לכך שהרכב הדיינים יהיה שליש כוהנים, שליש לויים ושליש ישראלים.‏^[5] עם זאת, ה"מגדל עוז" על משנה תורה לרמב"ם מסביר כי "משולשת" משמע כוללת דיינים בעלי התמחויות שונות ואין לזה קשר עם מינוי כוהנים לסנהדרין.‏^[6]

ראו גם

• שבעים הזקנים
• סמיכת זקנים
• נשיא הסנהדרין
• קברי הסנהדרין
• ארבע מיתות בית דין
• תקנות אושא
• חידוש הסנהדרין
• הישיבה הארץ ישראלית

לקריאה נוספת

• אברהם ביכלר, הסנהדרין, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשל"ה.
• יקותיאל יהודה גרינוואלד, לתולדות הסנהדרין בישראל, ניו יורק, תש"י
• שמואל ק’ מירסקי,‫ בין שקיעה לזריחה: השתלשלות הסנהדרין לישיבה בירידתה לבבל..., הוצאת סורא, ירושלים-ניו יורק, תשי"א. ‬
• חיים דב מנטל, מחקרים בתולדות הסנהדרין, הוצאת דביר, תל אביב, תשכ"ט.
• ישראל רוזנסון, מסעות עשרה - על נדודי הסנהדרין בארץ ישראל, מכון ארץ חפץ, ירושלים, תשמ"ח.

קישורים חיצוניים

• סנהדרין, באנציקלופדיה ynet
• סנהדרין בלקסיקון לתרבות ישראל
• סנהדרין, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• הלכות סנהדרין במשנה תורה לרמב"ם
• ההגמוניה של ארץ - ישראל ביחסיה עם התפוצות, שמואל ספראי, אתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח

הערות שוליים