סנט ג'ון (מסעדה)

מסעדה בלונדון

סנט ג'וןאנגלית: St. John) היא מסעדה ברחוב סנט ג'ון בסמית'פילד, לונדון, אנגליה. המסעדה נפתחה ב-1994 בידי השף פרגוס הנדרסון, ביחד עם טרבור גוליבר וג'ון ספיטרי, והיא מתמחה בהכנת חלקי פנים של חיות.

סנט ג'ון
St. John
מידע כללי
סוג מסעדה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסדים פרגוס הנדרסון עריכת הנתון בוויקינתונים
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ?–1994
תאריך פתיחה רשמי 1994 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 51°31′13″N 0°06′05″W / 51.5203°N 0.101389°W / 51.5203; -0.101389
(למפת לונדון רגילה)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
השף פרגוס הנדרסון בשנת 2009
אייל מטוגן ברוטב חמאה ושרי, ובצד תפוחי אדמה
מח עצמות של אייל עם סלט פטרוזיליה
אויסטר, שלוט ולימון
עוגת אקלס עם גבינת לנקשיר

היסטוריה עריכה

משכן מסעדת סנט ג'ון הוא בבניין ג'ורג'יאני ששימש בעברו בית אצילים. במה שהיה גינתה נפתחה מעשנת בייקון שהיה חלק משוק הסמית'פילד המהולל של לונדון, שוק הבשר בין השנים 1133 ל-1855 באזור הסיטי של לונדון. המקום נעזב ב-1967, אז שימש למספר צרכים כמו: בית אריזה לקטניות, המחסן הגדול ביותר בבריטניה של בירה סינית מיובאת וב-1994 שימש למטרתו הנוכחית. חלקו העליון של בית האצילים, שכעת נמצאים בו משרדי סט ג'ון וכן הדירות, שימש בעבר גם כמטהו של העיתון "מרקסיזם היום".

רקע כללי על המסעדה והאוכל עריכה

המסעדה היא פרי מיזם משותף בין טרבור גוליבר לשף פרגוס הנדרסון ולג'והן ספיטרי. הנדרסון וספיטרי הכירו כשספיטרי ניהל את חדר האוכל של "הבית הצרפתי" בסוהו, אותו פתח פרגוס ב-1992. באותו זמן טרבור גוליבר יסד את "תחנת האש" בווטרלו. הם ראו את המבנה המוזנח ויסדו את המסעדה באוקטובר 1994. ב-1995 תומאס בלייט תפס את מקומו של ספיטרי.

פרגוס הנדרסון נולד בלונדון בשנת 1963 והוא ארכיטקט בהשכלתו, שהקדיש מספר שנים מחייו ללמוד את רזי המטבח הבריטי המסורתי. המסעדה מתמחה באיברי פנים של חיות, (ביחד עם מעט דגים ופירות ים) והתפריט מעיד על עצמו שהוא מציג מטעמים Nose to tail זהו גם שם הספר הראשון שהוציאה המסעדה, אשר זכה בשנת 2000 בפרס מאנדרה סימון. על הספר אמר מאריו באטאלי, הבעלים של מסעדת "באבו" בניו יורק: "בדיוק סוג ספר הבישול שהלוואי והייתי קורא בעודי ילד... לקרוא ולחלום אודות כל המתכונים הללו גורמת לי לרצות להצית את באבו שלי, על העמדת הפנים שלה כמסעדה ולסור ללונדון לקול קריאת המאסטר" (בגב העטיפה של הספר Nose to tail). הנדרסון אף הוציא לאור ספר שני ששמו The Whole Beast.

המסעדה מבשלת חיות שונות ומשתמשת בכל איבריהן, הבישול והפרזנטציה פשוטים; היא מגישה גם מעט דגים ופירות ים. בין המנות בתפריט: כבד עגל וסלק, זנב שור ופירה, ראש חזיר חם, לשונות טלה שעועית ירוקה ואנשובי, מרק קרביים של עוף, כלית כבשה בחלב הכליה, מעי חזיר כרוב וחרדל, חרטומן צלוי, טחול חזיר מגולגל, האגיס, זנבות חזיר פריכים, לחי ולשון חזיר, לבבות ברווז על טוסט, טרין צוואר ברווז, קדגרי, חזיר מורתח במים ורוטב פטרוזיליה, בטן מורתחת ועדשים, רגל קדמית בבריזה וכתף אייל, עוף וציר שום, עוגת דם וביצים מטוגנות, לאנגוסטין ומיונז, פאי דגים, מקרל מעושן וסלרי, סול בלימון ורוטב טרטר ועוד. למסעדה מסונפת גם מאפייה ובר במפלס מתחת.

כריסטיאן באנפילד ביים על הנדרסון את הסרט "על האותנטיות".

רבים מבכירי השפים קשרו למסעדה כתרים, אנטוני בורדיין הניו יורקי, הבעלים של "לה הל" כתב: "אם אי פעם אהיה נידון לגזר דין מוות, אני רוצה שפרגוס הנדרסון יבשל את ארוחתי האחרונה... הוא השף האהוב עלי והמסעדה המועדפת שלי בעולם כולו" (בגב העטיפה של הספר Nose to tail). דניאל בולו, השף האמריקאי, הבעלים של "דניאל" בניו יורק, המחזיקה בשלושה כוכבים במדריך מישלן האדום כתב: "אבי היה מיומן מאוד בהכנת מנות קצבים, אבל מר הנדרסון הותיר אפילו את יכולתו של אבי, להשתמש בחלקים רבים ככל האפשר של בעל החיים, מאחור בבושת פנים. עם המתכונים מעוררי התאווה שלו וקומבינציות האוכל העריבות לחיך." (בגב העטיפה של הספר Nose to tail) ומריו באטאלי, האיירון שף האיטלקי בורסיה האמריקנית של התוכנית והבעלים של "באבו" הניו יורקית, כתב: "הוא הסטודנט הטוב יותר מבין שנינו." (בגב העטיפה של הספר Nose to tail).

פרסים ואותות כבוד עריכה

ספריו של הנדרסון עריכה

  • Fergus Henderson (April 2004). The Whole Beast: Nose to Tail Eating. Ecco. ISBN 0060585366.
  • Fergus Henderson and Justin Piers Gellatly (October 2, 2007) Beyond Nose to Tail: More Omnivorous Recipes for the Adventurous Cook. Bloomsbury USA. ISBN 1596914149

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה