ססיליה פיין-גפושקין

אסטרונומית אמריקאית

ססיליה פיין-גפושקיןאנגלית: Cecilia Payne-Gaposchkin; ‏ 10 במאי 19007 בדצמבר 1979) הייתה אסטרונומית בריטית-אמריקאית. בשנת 1925 הייתה הראשונה שגילתה את הרכב החומרים של הכוכבים (גילתה שהשמש מורכבת בעיקר ממימן והליום), דבר שסתר את הסברות המדעיות של אותם הימים. בשנת 1925 היא הייתה לאדם הראשון שקיבל דוקטורט באסטרונומיה מאוניברסיטת הרווארד.

ססיליה פיין-גפושקין
Cecilia Payne-Gaposchkin
ססיליה פיין-גפושקין
ססיליה פיין-גפושקין
לידה 10 במאי 1900
Wendover, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 בדצמבר 1979 (בגיל 79)
קיימברידג', ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Cecilia Helena Payne עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי אסטרונומיה
מקום מגורים בריטניה, ארצות הברית
מקום קבורה Pine Hill Cemetery עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט הארלו שייפלי, ארתור אדינגטון עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט פרנק קמני, פרנק דרייק, Paul W. Hodge, Joseph Ashbrook עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • הרצאת הנרי נוריס ראסל (1976)
  • עמיתת האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (1943)
  • פרס אנני ג'אמפ קאנון (1934)
  • מדליית ריטנהאוז (1961) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Sergei Gaposchkin (1934–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
גילתה שהשמש מורכבת בעיקר ממימן
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים עריכה

ילדות עריכה

ססיליה הלנה פיין נולדה בוונדובר, אנגליה, להלנה ואדוארד-ג'ון פיין, פרקליט לונדוני, היסטוריון ומוזיקאי מוכשר, וגדלה במשפחה בת שלושה ילדים. אביה נפטר כאשר הייתה בת ארבע, ואמה גידלה את המשפחה לבדה. פיין למדה בבית ספר לבנות וב-1919 זכתה במלגת לימודים גבוהים ללימוד מקצועות הכימיה, בוטניקה ופיזיקה במכללת נונהאם (Newnham College) שבאוניברסיטת קיימברידג'. במהלך לימודיה קיבל אותה האסטרופיזיקאי הנודע ארתור אדינגטון כתלמידתו, אך למרות גיבויו של המדען החשוב לא התאפשר לה להמשיך ללימודים גבוהים בתחום, מכיוון שנשים לא יכלו לקבל תארים מתקדמים בקיימברידג' של אותם הימים. לאחר שפגשה את הרלו שפלי, מנהל מצפה הכוכבים של מכללת הרווארד, החליטה ב-1923 לעזוב את אנגליה ולעבור לאוניברסיטת הרווארד, שם הפך שפלי ליועץ התזה שלה.

דוקטורט עריכה

בשנת 1925 הייתה פיין לאדם הראשון שקיבל דוקטורט באסטרונומיה מאוניברסיטת הרווארד. האסטרונום אוטו סטרוב שיבח את עבודת הדוקטורט שלה, בה יישמה את תורת הקוונטים לתובנות אסטרונומיות, שלדעתו הייתה "ללא ספק הדוקטורט הגאוני ביותר שנכתב מעולם באסטרונומיה"[1]. בתוקף עבודתה הייתה הראשונה שפירשה נכון את ספקטרום אור השמש, והראתה שהשמש עשויה בעיקר ממימן ומעט הליום.

מכיוון שעד לאותם הימים רווחה הסברה כי השמש מורכבת ברובה מברזל, פיין הוכרחה לחזור בה מדבריה, ורק לאחר מכן הוכח שצדקה.

מחקר מאוחר עריכה

לאחר סיום הדוקטורט, החלה לחקור כוכבים בעלי עוצמת הארה גבוהה כדי להבין את מבנה שביל החלב. לאחר מכן, עם בעלה, היא סקרה את כל הכוכבים עם בהירות נראית חזקה מ-10. כדי ללמוד על כוכבים משתנים היא ביצעה מעל 1,250,000 תצפיות עם עוזרי המחקר שלה. עבודה זו התרחבה בהמשך למחקר על ענני מגלן, דבר שהביא ל-2,000,000 תצפיות נוספות על כוכבים משתנים. מידע זה הביא למסקנות לגבי מחזור החיים של כוכב.

פיין נשארה פעילה במחקר המדעי בהרווארד במהלך כל חייה. היא שימשה עוזרת טכנית לשפלי מ-1927 עד 1938. פעם אחת שקלה לעזוב את הרווארד מכיוון שמשכורתה הייתה נמוכה, משום שלא החזיקה במעמד רשמי. שפלי עשה ניסיונות רבים להשיג לה משרה רשמית, וב-1938 הוגדרה משרתה תחת הכותרת "אסטרונומית". כאשר התמנה לדירקטור ב-1954, ניסה דונלד מנזל לשפר את מעמדה, וב-1956 הייתה לאישה הראשונה שמונתה לפרופסור מן המניין מתוך הפקולטה למדעים ואומנויות בהרווארד. לאחר מכן, כאשר מונתה לראש החוג לאסטרונומיה, הייתה גם לאישה הראשונה במעמד זה בהרווארד.

חיים אישיים עריכה

פיין קיבלה אזרחות אמריקאית ב-1931. כאשר טיילה בגרמניה ב-1933, פגשה את בעלה לעתיד, סרגיי א. גפושקין, ועזרה לו להשיג אשרת כניסה לארצות הברית. הם נישאו במרץ 1934, ונולדו להם שלושה ילדים: קת'רין, אדוארד ופטר.

בשנת 1975 פרסמו פיליפ א. צ'ארלס (Philip A. Charles) וי' ליאונרד קולהאן (J.Leonard Culhane) מאמר בסיינטיפיק אמריקן בשם "X-rays from Supernova Remnants". במאמר נכללו צילומים צבעוניים של קסיופיאה A. הצבעים והצורות האבסטרקטיות עוררו את המתמחה ג'ון ר. ויטמאן (John R. Whitman) ששכר באותה תקופה חדר בביתה של ססיליה, לעצב ערכת ריקמה של תמונת הקסיופיאה. ססיליה הייתה רוקמת וסורגת כל ימיה, כך שכאשר ויטמן שאל אותה אם היא תסכים לרקום את הערכה[2], היא הסכימה מיד[3]. היצירה נמצאת בארכיון אוניברסיטת הרווארד.

הערכת הקריירה שלה עריכה

לפי פטרישיה פרנס (Patricia Farnes) וג. קאס-סימון (G. Kass-Simon), הקריירה של פיין סימנה את נקודת המפנה במצפה הכוכבים של הרווארד. תחת ניהולו של הרלו שפלי, המצפה כבר הציע הזדמנויות במחקר האסטרונומיה לנשים, לעומת מכונים אחרים. הישגים ראויים לציון בנושא הושגו מוקדם יותר במהלך המאה על ידי וויליאמינה פלמינג, אנטוניה מארי, אנני ג'אמפ-קאנון והנרייטה לאוויט. אך עבודת הדוקטורט של פיין גרמה לנשים להיכנס ל'מיינסטרים'. הנתיב שפרצה בעולם המדעי, שעד אז נשלט על ידי גברים, היווה השראה לנשים רבות.

בשנת 1934 הייתה לזוכה הראשונה של פרס אנני ג'אמפ קאנון על תרומתה למדע האסטרונומיה[4].

מספריה עריכה

  • "Stars of High Luminosity" (1930),
  • "Variable Stars" (1938),
  • "Variable Stars and Galactic Structure" (1954),
  • "Introduction to Astronomy" (1956),
  • "The Galactic Novae" (1957)
  • "Cecilia Payen-Gaposechkin: An Autobiography and Other Recollections", (1984) ed. Katherine Haramundanis, Cambridge University Press.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Rachael Padman, Cecilia Payne-Gaposchkin (1900 - 1979), Newnham College, University of Cambridge, ‏2004
  2. ^ John R. Whitman, The Cecilia Payne-Gaposchkun Cas-A Needlepoint Story, PIECEWORK XII, Interweave, 2004, עמ' 28-30
  3. ^ Maria Popva, Stitching a Supernova: A Needlepoint Celebration of Science by Pioneering Astronomer Cecilia Payne, Brainpickings (באנגלית)
  4. ^ Annie Jump Cannon Award in Astronomy, American Astronomical Society