השואה בקולנוע

בקולנוע, הוצגה השואה, הרקע לה והאירועים הקשורים בה, בסרטים הנכללים תחת סוגות קולנועיות שונות: סרטים תיעודיים, קומדיות טראגיות, וכן דרמות על השואה, שהפכו לנפוצות מאמצע שנות התשעים בעקבות דרמת השואה המצליחה רשימת שינדלר (1992).‏[1]

היסטוריה

כבר בשנות החמישים והשישים הופיעו מספר סרטים שהתמודדו עם פשעי המלחמה בתקופת השלטון הנאצי, ושהעלו לדיון ציבורי את נושא ההשמדה במחנות הריכוז. שני הסרטים הראשונים שהציגו תמונות מסוג זה, "תכניות הנאצים" ו"מחנות הריכוז", נוצרו על ידי באד שולברג ואחיו סטיוארט. הסרטים הוקרנו במהלך משפט נירנברג, ועל בסיס שני הסרטים יצרו השניים סרט בשם "נירנברג והלקח שלו" (Nürnberg und seine Lehre) שהוקרן ברחבי גרמניה בסוף שנות ה-40.[2] כדי לא לפגוע בתכנית מרשל נגנז הסרט ולא הוקרן בארצות הברית עד לשנת 2010, אז הוקרנה לראשונה בארה"ב ובישראל גרסה אנגלית משוחזרת של הסרט בשם "נירנברג: שעור להיום".[3] בשנת 1948 הוקרן הסרט "מוריטורי" (Morituri) מאת אויגן יורק, ושנים אחדות לאחר מכן יצא הסרט לילה וערפל של אלן רנה.

עם זאת, עיבוד נרחב של אירועי ההשמדה למסך הקולנוע החל רק בשנות השבעים. בארצות הברית, זכתה המיני סדרה "שואה" (Holocaust) משנת 1978 לתשומת לב מיוחדת. הסדרה הציגה את סיפורה של משפחת ווייס הבדיונית, והובילה לשיח נרחב אודות השואה לא רק בארצות הברית, אלא גם במדינות דוברות גרמנית רבות. האפוס התיעודי המודרני של קלוד לנצמן על השואה שהיווה נקודת מפנה בייצוג של סיפורי ניצולי השואה בקולנוע, עורר תהודה רבה עם יציאתו בשנת 1985, והכניס לראשונה את המילה "שואה" (Shoah) לשימוש בשפה הגרמנית. לבסוף, בשנת 1993 זכה הסרט העלילתי רשימת שינדלר של סטיבן ספילברג להצלחה מסחרית ולשבחי הביקורת.

דרמה

עלילה של סרט דרמה על השואה מבוססת על אירועים כלליים אמיתיים, שלגביהם יש לקהל הצופים ידע כללי. התסריט מבוסס בדרך כלל על ספר שפורסם בעבר, כמו הסרט "הפסנתרן", המבוסס על ספרו האוטוביוגרפי של ולדיסלב שפילמן - פסנתרן מחונן ששרד את תקופת השואה בוורשה, או הסרט "הבריחה מסוביבור", המבוסס על אירועי המרד במחנה ההשמדה סוביבור.

ביקורת

בחירת השואה כנושא לסרט דרמה היה מאז ומתמיד נושא לדיון ציבורי. בין היתר נטען, בעיקר בפי ניצולי השואה, כי לא ניתן להסריט באופן ראוי נושא טעון שכזה, וכי עצם הנחת היסוד שמדיום שטחי כמו קולנוע מסוגל לייצג את המציאות ואת אימי השואה באופן מהימן מוטל בספק. הזוועות של החיים בגטו או במחנות הריכוז עשויות לקבל מימד באנלי כאשר הן מוצגות בסרט עלילתי, בפרט כשהן מוצגות דרך שפתם ותרבותם של הפושעים מבצעי הזוועות. כמו כן נטען שעל אף שדרמטיזציה אף פעם אינה עולה בקנה אחד עם הצגה מדויקת של אמת היסטורית, הרי שנושא השואה פגיע במיוחד, וכי הדבר עלול לשרת תנועות רדיקליות או נאו-נאציות, היות שאם זוכרים דבר מה רק כי הוא קיים בסרט ורק בגלל שהוא מתואר בו, הרי שניתן להקהות זיכרון זה או אף להכחישו באופן דומה באמצעות סרט אחר.‏[4]

סוגות נוספות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

לרוב, סרטי השואה מציגים את חיי היהודים בתקופת השואה ומתרחשים בגטו או במחנה כלשהו. אולם, יש גם סרטים המציגים התרחשויות מתקופת השואה ואינם מראים את מה שקורה ליהודים, כמו הסרט "אמן", שמגולל את סיפורו של קצין אס אס שמתנגד למעשי הרצח של הנאצים ופועל להפסקת השמדתם של יהודי אירופה. הסרט מתרחש בתקופת השואה וקשור להשמדת יהודי אירופה, אך אינו מתרחש בגטו או במחנה כלשהו ואינו מציג אף דמות יהודית משמעותית, אלא רק התרחשויות המתנהלות סביב ההשמדה עצמה.

סרטים (מבחר)

דרמה

תיעוד

לעיון נוסף

  • A. Insdorf, Indelible Shadows. Film and the Holocaust, New York 1983.
  • I. Avisar, Screening the Holocaust. Cinemas Images of the Unimaginable, Bloomington, 1988.

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטלים:
P Cinema.png
 פורטל קולנוע
P Holocaust.png
 פורטל השואה

הערות שוליים

  1. ^ אור סיגולי, כיצד השפיע "רשימת שינדלר" על סרטי השואה ההוליוודיים באתר סריטה, 1 במאי 2011
  2. ^ Nürnberg und seine Lehre, באתר IMDb
  3. ^ אתר הסרט
  4. ^ עידו הרטוגזון, רשימת שינדלר: מקרה מבחן, באתר מארב, 2005-05-03