סרט בורקס

Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: בלבול, שפע "כמו כן" שלא במקומו, קפיצות מנושא לנושא בלי הסבר.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

סרט בורקס הוא שמה של סוגה קולנועית שהייתה נפוצה בקולנוע הישראלי בשנות השישים והשבעים. בסוגה זו הסרטים בנויים ממקטעים מתחלפים של מלודרמה וקומדיה על סטראוטיפים, כאשר הנושא, היחסים בין אנשים מחלקים שונים של האוכלוסייה, הוא מרכז הסרט.

מקור השם

המונח "סרט בורקס" נטבע ככל הנראה על–ידי במאי הקולנוע בועז דוידזון, שביים מספר גדול של סרטי בורקס. על משמעות המונח "סרט בורקס" מספר דוידזון בראיון עימו: "בשנת 71' עשיתי עם אסי דיין סרט בשם 'חצי חצי', ומשום מה הייתה לי פנטזיה שזה יהיה סרט צ'כי, אירופי ופיוטי כזה. ואז תפסתי את עצמי ושאלתי מה פתאום סרט צ'כי? אני הרי גדלתי וחייתי בתל אביב. וכמו שהיו אז מערבוני הספגטי האיטלקיים, חשבתי שאני צריך לעשות סרטי בורקס. הביטוי הזה היה כנראה מוצלח מאוד, כי הוא תפס ונשאר עד היום". בהזדמנות אחרת אמר דוידזון שהמונח בורקס מציין אצלו דווקא משהו נעים חם וטעים ממש כמו הסרטים שלו, זאת בשונה לפרוש השלילי שניתן לשם "סרטי-בורקס" בחברה הישראלית.

בניגוד למה שדוידזון טען בראיון, יש סיבות להניח שבחירתו בשם "בורקס" הושפעה משני סרטים ישראלים שנוצרו בשנת 1970 ובהם למאפה הבורקס היה תפקיד מרכזי בעלילה. בסרט השוטר אזולאי נהגה בטי אשתו של אזולאי להכין בורקס למפקדיו ואילו בסרט לופו, לשכנתו של לופו מתילדה, הייתה מסעדת בורקס. באותה שנה בדיוק, יצר דוידזון את סרטו שבלול, שהיה בסגנון אוונגארדי "אומנותי", יחסית לשני סרטים אלו שהיו עממיים.

מוטיבים מרכזיים

מרבית סרטי הבורקס עסקו בהתנגשויות בין תרבויות ועדות בישראל, ובמיוחד התנגשות בין עדות המזרח לעדות אשכנז. גיבורם של סרטים אלה היה בדרך כלל בן עדות המזרח, לרוב עני, ערמומי ובעל חכמת חיים רבה, המתנגש במוסדות המדינה או דמויות ממוצא אשכנזי, שהוצגו לרוב כעשירות, יהירות, מתנשאות, אטומות לב ומנוכרות. סרטי בורקס אופיינו בחיקויי מבטאים, ובמיוחד מבטאי יוצאי מרוקו, פרס ופולין, בדיחות סלפסטיק, חילופי זהויות ושילוב של קומדיה ומלודרמה.

הסרט הראשון הנחשב לסרט בורקס היה "סאלח שבתי" בבימויו של אפרים קישון. הסרט כלל את עיקר הארכיטיפים העלילתיים ששימשו אחר–כך ברוב סרטי הבורקס: התנגשות בין בן עדות המזרח העני לממסד האשכנזי האטום, קשר רומנטי בין אשכנזי המזוהה עם הממסד ונערה ענייה מעדות המזרח, והצלחתו של בן המזרח הפיקח להערים על האשכנזים, השליטים.

בסרטי הבורקס שבאו אחרי "סאלח שבתי" חזרו רעיונות אלו שוב ושוב בווריאציות כאלו ואחרות. לרוב, שילבו הסרטים גם תמות שונות שנשאלו מה"קומדיה דל'ארטה", קומדיות סלפסטיק, קומדיות ומלודרמות איטלקיות משנות החמישים, ועוד. פעמים רבות חזרה התמה הקלאסית של הקומדיה דל'ארטה של זוג הנאהבים המבקש להינשא, כשהאב האשכנזי, עומד בדרכם, ובן המזרח הערמומי מצליח בתחבולות של חילופי זהות וטעויות לשדך בין הנאהבים.

במהלך השנים התפתחו כמה דמויות חוזרות בולטות בסרטי הבורקס הקומיים יותר: הזוג המאוהב, לרוב בן עדות המזרח ואשכנזיה (האינמורטי בקומדיה דל'ארטה, ולעתים נדירות מעין "איזבלה"), דמות האב העשיר והקמצן (מעין פנטלונה), בן בריתו הערמומי של המאהב (מעין שילוב של ארלקינו, בריגלה, פיגארו וקולומבינה), ההרפתקן (סקרמוצ'יה), המשרת/ת הפיקחית (סוג של קולומבינה), הנבל רודף הבצע (מעין סקפן או בריגלה), הזקן בעל התאוות (מעין פולצ'ינלה), ודמויות דומות.

תמה בולטת נוספת בסרטי הבורקס הקומיים הייתה של "מסע" של צמד נוכלים לא יוצלחים, המנסים בשיטות שונות להשיב כסף שהם חייבים לנושה. לרוב, שולבו על דרכם הרפתקאות של חילופי זהויות, התחזות, הונאה, וכדומה.

סוגה שלישית, בה נוצרו פחות סרטים, אך עדיין הייתה לה נוכחות, הייתה של סרטים שנוצרו בעקבות קומדיות או מלודרמות יידישאיות. עם אלו, ניתן למנות סרטים כמו סדרת סרטי "קוני למל", "הרשלה", סדרת "לופו", ועוד.

סרטי בורקס אחרים היו מלודרמות סוחטות דמעות, לעתים בשילוב אלמנטים קומיים, שתיעדו לרוב אדם מבוגר, הנתלש מעולמו ונאלץ להתמודד עם שינוי העתים; טרגדיה ביחסי אב/בת או אם/בת; נפילתו של אדם מרום מעמדו בגלל שזה היה מבוסס על שקר, וכדומה.

שחקנים ובמאים

סרטי הבורקס זכו בשנות השישים ועד סוף שנות השבעים להצלחה רבה בישראל, לצד ביקורת נוקבת, שהתמקדה בעיקר ברדידות תמטית ותוֹכנית, וערכי הפקה ירודים. עם הבולטים בפעילים בתחום זה נמנו:

דעיכתם

מספר סרטי בורקס בולטים שלא אוזכרו היו קזבלן (סיפורו של נער שכונות מזרחי המאוהב באשכנזיה, בכיכובו של יהורם גאון), "סלמוניקו" ו"יהיה טוב סלמוניקו" (עם ראובן בר יותם), "השכונה שלנו", "המשכנע", "חכם גמליאל", ועוד.

בשיא פריחתם של סרטי הבורקס המשיכו הבמאים לספוג ביקורות רעות מהמבקרים ומהעיתונות, שטענו שרמת הסרטים ירודה, והיא בגדר "תיאטרון מול מצלמה." הקהל לעומת זאת הצביע ברגליים, ושנים אלו היו חסרות תקדים בכל הנוגע לכמות הצופים הבאים לבית הקולנוע, כדי לראות קולנוע ישראלי.

החל בסוף שנות השבעים החלה הפופולריות של סרטי הבורקס לשקוע במידה רבה. הסיבות שהובילו לשקיעת סרטים אלו היו מגוונות, אך הגורמים המשמעותיים ביותר היו עלייתם של הטלוויזיה והוידאו, שגרמו לשקיעה ניכרת של קולנוע "עממי" והשינוי במדיניות התמיכה הממשלתית בקולנוע, שכבר לא התבססה רק על מספר הכרטיסים שנמכרו אלא גם על קריטריונים של איכות (לדעת הממונים על חלוקת התמיכה). בשנות השמונים הופקו סרטי בורקס מעטים, ביניהם ידוע במיוחד הסרט אלכס חולה אהבה.

כיום לחלק מסרטי הבורקס מעמד של סרטי קאלט.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים