סרט מדע בדיוני
| ערך ללא מקורות | |
סרט מדע בדיוני הוא סרט בסוגה הקולנועית הנפוצה והפופולרית מדע בדיוני. הדגש בסרטים אלה הוא על עלילה שבה לטכנולוגיה מתקדמת יש תפקיד מרכזי. סרטים אלה הם בדרך כלל עתירי אפקטים מיוחדים על מנת להציג טכנולוגיה עתידנית מתקדמת, עולמות רחוקים, חייזרים ועוד. חלק מסרטי המדע הבדיוני מבוססים על ספרים (למשל: הסרט "חולית" מבוסס על הספר "חולית") וחלקם על תסריט מקורי. בעשורים האחרונים סרטי מדע בדיוני רבים הם גם סרטי פעולה. נושאים האופייניים לסרטים אלו כוללים בין השאר מסעות בחלל, מפגשים עם חייזרים, רובוטים, קיבורגים, אנדרואידים ובינה מלאכותית, מסע בזמן, הנדסה גנטית, סרטי אסונות ואפוקליפסה, סרטי גיבורי-על וסרטי קומיקס.
היסטוריה עריכה
סרטי מדע בדיוני ראשונים הופיעו בתקופת הסרט האילם. בשנת 1902 יצא סרטו של במאי הקולנוע הצרפתי ז'ורז' מלייס, "מסע אל הירח", ששאב השראה מנובלות המדע הבדיוני של ז'ול ורן וה. ג'. ולס. ב-1910 עובד ספרה של מרי שלי, "פרנקנשטיין" לסרט, והיה הראשון ששילב בין ז'אנר המדע הבדיוני לז'אנר האימה, וב-1913 עובד לקולנוע ספרו של רוברט לואיס סטיבנסון, "ד"ר ג'קיל ומר הייד", אם כי היו בו יותר אלמנטים מז'אנר האימה. לקראת שנות ה-30 של המאה ה-20 ובמהלכן, יצאו מספר סרטי מדע בדיוני דוגמת "מטרופוליס" שיצא ב-1927, "קינג קונג" ו"האיש הבלתי נראה" ב-1933, וכן גרסאות קולנועיות מחודשות ל"פרנקנשטיין" ו"ד"ר ג'קיל ומר הייד".
הז'אנר היה בדעיכה מסוימת בשנות ה-40 של המאה ה-20, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, שבמהלכה התמקדה התעשייה בעיקר בסרטי תעמולה.[דרוש מקור] בשנות ה-50 זכה הז'אנר לתחייה מחודשת כאשר יצאו מספר סרטי מדע בדיוני וסרטי אימה דלי תקציב, המושפעים לרוב מז'אנר הספרות הזולה, דוגמת הסרטים "פלישת חוטפי הגופות", "מלחמת העולמות", "הפלנטה האסורה" (שהיה אחד ממקורות ההשראה של ג'ין רודנברי ליצירת סדרת "מסע בין כוכבים" מאוחר יותר), והסרט התיעודי "היעד: הירח", שנכתב לפי תסריט מאת רוברט היינליין.
בסוף שנות ה-60 ולקראת שנות ה-70 של המאה ה-20 קיבל ז'אנר זה דחיפה אל עבר הקונצנזוס ופריצה אל החלל, עם סרטי קולנוע כדוגמת "2001: אודיסיאה בחלל" (שארתור סי. קלארק עזר בכתיבתו), "סולאריס" (שזכה לעיבוד מחודש מאוחר יותר), "כוכב הקופים", "מפגשים מהסוג השלישי", "מלחמת הכוכבים - פרק 4: תקווה חדשה", "מסע בין כוכבים: הסרט" ו"הנוסע השמיני" (שלושת הסרטים האחרונים הובילו לסדרות סרטים מצליחות מאז). האחרון שילב מחדש בין תרבות האימה למדע הבדיוני כאשר הביא לתודעת הציבור את התוצאות ההרסניות שבגילוי עולמות חדשים.
את שנות ה-80 של המאה ה-20 פתח סרט המדע בדיוני "פלאש גורדון". אחריו יצאו סרטו של סטיבן ספילברג משנת 1982 "אי.טי. - חבר מכוכב אחר", המציג חייזר ידידותי לבני-אדם, "טרון" של דיסני, שמציג עולם וירטואלי בתוך המחשב באמצעות CGI, ו"בלייד ראנר", סרטו של רידלי סקוט מאותה שנה, שהציג עולם עתידני אפל וקודר בסגנון פילם נואר. בנוסף, עובדה גרסה קולנועית לספרו של פרנק הרברט, "חולית". בשנות השמונים התפתחה האנימה היפנית, שעסקה לרוב בעולמות עתידניים ופוסט-אפוקליפטיים. "אקירה" הוא מראשוני סרטי האנימה שהוקרנו בארצות הברית. אחריו הוצג העולם העתידני של "הרוח במעטפת", ששויך לתרבות הסייברפאנק.
מסוף שנות השמונים, דרך שנות ה-90 של המאה ה-20 ובמשך שנות ה-2000, גדל מספר סרטי הקולנוע העוסקים בז'אנר, בד בבד עם התקרבות האלף השלישי והתפתחות עידן המחשבים והאינטרנט. חקר החלל נזנח מעט לטובת העיסוק בהתפתחויות טכנולוגיות על כדור הארץ ("דו"ח מיוחד"), בהנדסה גנטית והשלכותיה ("אינטליגנציה מלאכותית", "פארק היורה"), ובתרבות הסייברפאנק. נוצרו סרטי מדע בדיוני המשלבים פעולה ואפקטים מיוחדים כגון "שליחות קטלנית", "רובוקופ", "זיכרון גורלי", ועיבוד קולנועי לספרו של רוברט היינליין, "גברים בחלל". הועלתה האפשרות כי החיים על פני כדור הארץ ייכחדו לאחר נפילת מטאורים (כפי שהוצג בסרטים "ארמגדון" ו"פגיעה קטלנית"), פלישה חייזרית ("היום השלישי" של רולנד אמריך והחידוש ל"מלחמת העולמות" של סטיבן ספילברג) ותואר קיומה של מציאות חלופית (כפי שהוצגה בסדרת סרטי ה"מטריקס", "הקומה השלוש עשרה" ו"סטארגייט"). ב-2004 יצא סרט הקולנוע "אני, רובוט" המבוסס באופן רופף על ספרו של אייזק אסימוב, ומתאר עתיד אוטופי שבו אנדרואידים משרתים נאמנה את אדוניהם, בני האדם. עתיד זה גם תואר באחד מהסרטונים הקצרים שנעשו על ה"מטריקס" ("אנימטריקס"), שנקרא "The Second Renaissance". הסרט השני המכניס ביותר בכל הזמנים הוא סרט מדע בדיוני, "אווטאר", שג'יימס קמרון כתב, ביים והפיק.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
