סרט תיעודי מונפש
סרט תיעודי מונפש או אנימציה דוקומנטרית הוא סגנון קולנועי המשלב בין סרט תיעודי והנפשה.
הדוגמה המוכרת הראשונה לשימוש בסגנון זה, הוא סרטו בן 12 הדקות של וינדזור מקיי משנת 1918 "The Sinking of the Lusitania", המספר על הטבעת אוניית הנוסעים הבריטית "לוסיטניה" על ידי צוללת גרמנית במלחמת העולם הראשונה. לאירוע לא היה כל תיעוד מצולם ולכן היה צורך בהנפשה.
מאז שנות ה-20 של המאה ה-20, נעשה שימוש בטכניקת הנפשה בסרטי הדרכה חינוכיים, כגון סרט מונפש על תורת היחסות של איינשטיין (1923), ועל אבולוציה (1925) של דייב ומקס פליישר. אולפני דיסני השתמשו בסגנון בסרטים "ניצחון דרך האוויר" (1943), "איך מצטננים" (1951) ו"ידידנו האטום" (1957). סרטו המונפש של ג'ון הובלי "Of Stars and Men" משנת 1964 זכה בפרס בקטגוריית הסרט התיעודי בפסטיבל הסרטים של סן פרנסיסקו. בשנת 2004, זכה הסרט "ריאן", סרט תיעודי מונפש בבימויו של כריס לאנדרת', בתחרות האוסקר בקטגוריית סרט האנימציה הקצר.
פסטיבל הסרטים התיעודי הבינלאומי באמסטרדם לשנת 2007 עסק בסרטים המשלבים קטעי אנימציה.
הסרט התיעודי המונפש הראשון באורך מלא הוא סרטו של ארי פולמן, ואלס עם באשיר (2008), העוסק בטבח סברה ושתילה. הסרט זכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר ב-2009, והיה מועמד לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר לשנה זו.
קישורים חיצוניים עריכה
- Articles about the animated documentary in the March 2005 issue of fps magazine
