סשה גיטרי

סשה גיטרי, בשמו המלא אלכסנדר-פייר ז'ורז' גיטרי (בצרפתית: Sacha Guitry או Alexandre-Pierre Georges Guitry;‏ 21 בפברואר 1885 – 24 ביולי 1957), שחקן תיאטרון וקולנוע ומחזאי צרפתי.

סשה גיטרי
Sacha Guitry

לידה	21 בפברואר 1885 סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית
פטירה	24 ביולי 1957 (בגיל 72) פריז, צרפת
מקום קבורה	בית הקברות של מונמארטר
שם במה	Jacques Lorcey
שם לידה	Alexandre-Georges-Pierre Guitry
מדינה	צרפת
מקום לימודים	תיכון ז'אנסון-דה-סאי
בן או בת זוג	Jacqueline Delubac (21 בפברואר 1935–5 באפריל 1939) Yvonne Printemps (10 באפריל 1919–7 בנובמבר 1934) Charlotte Lysès (14 באוגוסט 1907–17 ביולי 1918) Geneviève Guitry (4 ביולי 1939–25 ביולי 1949) Lana Marconi (25 בנובמבר 1949–24 ביולי 1957)
פרסים והוקרה	אביר בלגיון הכבוד (1 באוקטובר 1923) מפקד בלגיון הכבוד (31 ביולי 1936) מפקד במסדר שארל הקדוש (16 במאי 1940) קצין בלגיון הכבוד (13 בינואר 1931) קצין במסדר לאופולד קצין החינוך הציבורי מפקד במסדר התהילה התוניסאי מפקד במסדר פולוניה רסטיטוטה
פרופיל ב-IMDb
חתימה

סשה גיטרי בשנת 1931

ביוגרפיה

גיטרי נולד בסנקט פטרבורג, בירת האימפריה הרוסית, לזוג שחקנים צרפתים: לוסיין גיטרי (1860–1925), שחקן תיאטרון מפורסם ששיחק תשע שנים בתיאטרון מיכאילובסקי שבבירת רוסיה דאז, ורנה דלמאס דה פון-ז'סט, שנודעה גם כ"רנה דה פונטרי". סאשה, שזכה להיות בן סנדקות של הצאר אלכסנדר השלישי היה השלישי מבין שלושה בנים. בהיותו בן חמש שנים בלבד הופיע עם אביו כשחקן, לרבות הופעה בפני המשפחה המלכותית הרוסית. אחרי גירושי הוריו בעקבות הפרשיות הרומנטיות המרובות של לוסיין, הילד עבר לזמן מה לחזקת אמו. אולם האב חטף אותו באוקטובר 1889 ולקח אותו איתו לרוסיה. עד גיל 17 הוא הספיק לכתוב כ־120 מחזות. החל משנת 1918 מחזותיו הוצגו בפריז וזכו להצלחה רבה. בין מחזותיו "נונו" (1905), "דבירו" (1918) ו"ז'אן דה לה פונטן" (1922).

גיטרי נודע בחוגים החברתיים של פריז. הוא נישא לזמרת איבון פרנטאן, והם הופיעו יחד במסע הצגות בצפון אמריקה (ניו יורק, בוסטון, מונטריאול) והציגו בין היתר את מחזהו "מוצרט". גיטרי כתב תסריטים לקולנוע, והיה במאי ושחקן קולנוע. הוא ביים כ־30 סרטים ובהם: "מזל טוב" (1935) "סיפורו של נוכל" (1937), "פניני הכתר" (1938) ו"אירוע ממלכתי בורסאיי" (1953).

ב־1931 העניקה לו ממשלת צרפת את התואר "אביר לגיון הכבוד". בשנות כיבוש צרפת על ידי הנאצים המשיך גיטרי להיות פעיל בתיאטרון, תחת חסותם, ואף פרסם מעין שיר הלל למארשאל פטן. עם שחרור צרפת נעצר והואשם בשיתוף-פעולה. גיטרי הצליח להחלץ בעור שיניו, אך שמו הוכתם.

גיטרי נפטר ב־1957 ונקבר בבית הקברות של מונמארטר, במונמארטר שבצפון פריז.

קישורים חיצוניים

• סשה גיטרי, ברשת החברתית Goodreads
• סשה גיטרי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• סשה גיטרי, באתר AllMovie (באנגלית)
• סשה גיטרי, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• סשה גיטרי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• סשה גיטרי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• סשה גיטרי, באתר Discogs (באנגלית)
• סשה גיטרי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• סשה גיטרי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)