עגלה ערופה

עֶגְלָה עֲרוּפָה היא מצווה מהתורה לערוך טקס כפרה כאשר נמצא הרוג שלא ידוע מי או מה הרג אותו. הטקס כולל עריפת עגלה בנחל איתן, במעמד זקני העיר הקרובה ביותר למקום הימצאו של ההרוג, במעמד זה סומכים הזקנים של אותה העיר את ידיהם על העגלה בפני כהנים, תוך הצהרה על חפותם.

עגלה ערופה
(מקורות עיקריים)

מקרא	דברים, כ"א, א'–ט'
משנה	מסכת סוטה, פרק ט'
תלמוד בבלי	מסכת סוטה, דף מ"ד, עמוד ב'
משנה תורה	ספר נזקים, הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק ט'
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, עשה קפ"א, לאו ש"ט ספר החינוך, מצווה תק"ל, מצווה תקל"א

תיאור המצוה

דיני המצווה מובאים בספר דברים כ"א, א'–ט' בסיום פרשת שופטים. אם נמצא מת המוטל על הקרקע ולא ידוע מי הרגו, יוצאים שלושה דיינים (ויש אומרים: חמישה) מבית הדין הגדול שבירושלים (הסנהדרין), ומודדים את המרחק מהמת אל הערים הסמוכות, כדי לקבוע איזו עיר היא הקרובה ביותר. לאחר מכן קוברים את המת באותו מקום:

כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל בַּשָּׂדֶה לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ. וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ וּמָדְדוּ אֶל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹת הֶחָלָל. וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל. וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה אֶל נַחַל אֵיתָן אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל. וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם ה' וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע. וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא הַקְּרֹבִים אֶל הֶחָלָל יִרְחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל. וְעָנוּ וְאָמְרוּ יָדֵינוּ לֹא שפכה [שָׁפְכוּ] אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ. כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ ה' וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם. וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה'.

— דברים, כ"א, א'–ט'

מבית הדין של העיר הקרובה ביותר מביאים עֶגְלָה (פרה צעירה), שלא נעשתה בה עבודה מעולם, ומביאים אותה אל "נחל איתן". אז, עורפים את ראש העגלה בעזרת קופיץ (סכין גדולה) וקוברים אותה שם.

חכמי העיר הקרובה רוחצים את ידיהם ואומרים בפני הכהנים, בזמן שהם עומדים בנחל: ”יָדֵינוּ לֹא שפכה [שָׁפְכוּ] אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ”, והכהנים אומרים: ”כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ ה' וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל”.

הספורנו בדבריו על הפסוק: "וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם ה' וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע" כותב שהכהנים "בקיאים בדרכי בני אדם ומזגיהם כמו שראו הם ואבותיהם, ואולי יכירו מי נתלכלך בחטא זה בידיעת דרכיו ומעלליו, ויתגלה הדבר". דבר זה עולה בקנה אחד עם התזה במדע הקרימינולוגיה לפיה הרוצח נוטה לחזור לזירת הפשע.

חז"ל במשנה תמהים על הצהרת זקני העיר שלא שפכו את דמו של המת: ”וכי עלה על לבנו שבית דין שופכי דמים הן”, ולפיכך הם מסבירים שמשמעות הכרזה זו היא, שזקני העיר אומרים שלא נמנעו מללוותו ומלתת לו אוכל. חכמי בבל מסבירים את זה על פי הירושלמי על הנהרג שלא ליוו אותו ונתנו לו את המענה הכלכלי ולכן הלך מחוץ לעיר ונרצח ואילו חכמי ארץ ישראל מסבירים שמשמעות ההכרזה היא, שזקני העיר אומרים שלא 'עמעמו' את דינו של הרוצח.

לאחר טקס עריפת העגלה, קיים איסור לעבוד במקום עבודה חקלאית, הנעשית בגוף הקרקע, אך מותרת עבודה שאינה נעשית בגוף הקרקע, כגון סיתות אבנים.

אם לאחר עריפת העגלה נמצא הרוצח – הרי הוא נידון למוות ככל רוצח, ואין עריפת העגלה פוטרת אותו מן העונש.

הטקס בימינו

המשנה מציינת שמשרבו הרוצחים, בזמנו של אלעזר בן דינאי, הטקס בוטל, וזאת בשל ההרוגים הרבים שנעלמו הורגיהם. בתוספתא מוסבר שהמצווה בוטלה משום שהיא נעשית רק כאשר לא נודע מי הרוצח, ובתקופה זו היו רוצחים בגלוי. לפי פרשנות המנחת חינוך, המצווה נוהג בכל תוקפה בעת שבני ישראל יושבים על ארצם ואף כשאין בית המקדש בנוי ואין הסנהדרין יושבים בלשכת הגזית. כל זה רק בתנאי שבני ישראל על ארצם וגם קיימת מועצת הסנהדרין של שבעים זקנים.

דיני העגלה הערופה מפורטים בפרק ט' של מסכת סוטה.

רעיון המצווה

לדעת חכמים, "עגלה ערופה" נועדה להטמיע ולהבליט את ערכם של חיי אדם ואת האחריות שמוטלת על מנהיגי הציבור. המטרה שהרושם שייווצר בעקבות הטקס בקרב הציבור ומנהיגיו יגרום להתעוררות כולם לעשות את המקסימום כדי למנוע את הרצח הבא, וייתכן שגם תגיע בעקבות המעשה עדוּת שתסייע לתפוס את הרוצח או תתברר סיבת המוות של ההרוג הנוכחי.

כיום, מאחר שאין יכולת לקיים את המצווה בשלמותה, לומדים חכמים שראוי לציבור ולמנהיגיו לקבל השראה מהמצווה ולקבוע שלאחר מקרי רצח מזעזעים, יתאספו ראשי הציבור, האחראים על המשטרה ונציגים ממערכות החינוך לחשבון נפש כדי לבחון אם עשו את כל מה שביכולתם כדי למנוע את הרצח. ויחשבו על הדרכים למנוע תופעות חמורות שמובילות לרצח דומה בעתיד.

קישורים חיצוניים

• ידינו לא שפכו, אודיה צוריאלי על אחריות רוחנית נוכח גילויי אלימות, באתר כתבים
• הערך "עגלה ערופה", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• עגלה ערופה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• עגלה ערופה: על טקס תנכ"י לאחר רצח לא מפוענח אתר בית חב"ד
• הרב אליעזר מלמד הלכות עגלה ערופה באתר פניני הלכה.
• הערך "עגלה ערופה", באתר ויקישיבה
• מאמרים בנושא עגלה ערופה, באתר ספריית אסיף