עדה יונת

עדה יונת נולדה ב-1939
תרומות עיקריות
חקר הריבוזום וגילוי מבנהו
נתונים נוספים ענף מדעי ביוכימיה ארצות מגורים ישראל פרסים והנצחה פרס נובל לכימיה ופרסים נוספים

עדה יונת (נולדה ב-22 ביוני 1939) היא ביוכימאית ישראלית המתמחה בקריסטלוגרפיה של חלבונים. מחקריה עוסקים במבנהו ובפעולתו של הריבוזום. כלת פרס נובל לכימיה לשנת 2009.

קורות חיים

עדה יונת (לבית ליפשיץ) ^[1][2] נולדה בשנת 1939 בשכונת גאולה בירושלים, למשפחה דלת אמצעים. הוריה עלו בשנת 1933 מפולין, ואביה הרב ניהל יחד עם אמה חנות מכולת בשכונה. יונת למדה בבית הספר היסודי בשכונת בית הכרם ‏‏^[3]. היא התייתמה מאביה בגיל 11, ובשנת 1953, עברה עם אמהּ ואחותה לתל אביב, שם השלימה את לימודיה התיכוניים ב"תיכון חדש", תוך שנדרשה לעבוד כדי לסייע למשפחתה. היא קיבלה פטור משכר לימוד, ובתמורה נתנה שיעורים פרטיים במתמטיקה לעולים חדשים.

ב-1959, לאחר שירותה הצבאי, החלה בלימודים באוניברסיטה העברית בירושלים, ולמדה לתואר בוגר בכימיה ותואר מוסמך בביוכימיה, ולאחר מכן קיבלה תואר דוקטור בהצטיינות במכון ויצמן למדע. בעבודת הדוקטורט עסקה בחקר החלבון קולגן, באמצעות קריסטלוגרפיה בקרני רנטגן. עם סיום הדוקטורט, ב-1968, יצאה לפוסט-דוקטורט בארצות הברית, באוניברסיטת קרנגי מלון וב-MIT. לאחר שובה לישראל ב-1970 החלה לעבוד כחוקרת במכון ויצמן למדע, שם היא עובדת עד היום. באותה עת ייסדה את המעבדה הראשונה בישראל, והיחידה במשך עשור, לקריסטלוגרפיה של חלבונים. ב-1984 מונתה לפרופסור חבר במכון, במחלקה לביולוגיה מבנית, וב-1988 מונתה לפרופסור מן המניין. בשנים 2004-1988 עמדה בראש מרכז מזר לביולוגיה מבנית, ומשנת 1989 היא עומדת בראש מרכז קימלמן להיערכות ביומולקולרית.

במקביל, לימדה וחקרה כמדענית אורחת במוסדות אחרים בישראל ובעולם. בין 1986 ל-2004 עמדה בראש יחידת המחקר של מכון מקס פלאנק בהמבורג. חברה במועצה להשכלה גבוהה, באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, חברה זרה של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (נבחרה ב-2005) ובאקדמיה האירופית למדעים ולאמנויות.

יונת היא אם לבת, המשמשת רופאה במרכז הרפואי תל השומר.

חקר מבנה הריבוזום

עדה יונת התפרסמה בעבודתה פורצת הדרך בתחום פענוח המבנה המרחבי של הריבוזום על ידי קריסטלוגרפיה באמצעות קרני רנטגן. היא החלה במאמציה בדרך זו עוד בשנות ה-70 של המאה ה-20, ובמשך שנים רבות נחשבו מאמציה לחסרי תקווה, ותוצאותיה הראשונות התקבלו בספקנות.

קריסטלוגרפיה בקרני רנטגן היא טכניקה מקובלת לבחינת המבנה המרחבי של מולקולות ביולוגיות ומבנים מיקרוסקופיים אחרים: בשיטה זו יוצרים מן החומר גביש, מקרינים אותו בקרני X, ומתוך פיזור הקרינה מסיקים את מבנה המולקולה, המלמד על תפקודה. הפעלת השיטה על הריבוזומים נחשבה כקשה ואף בלתי אפשרית עקב גודלם, מורכבותם הפנימית, גמישותם וחוסר יציבותם, שהקשו על גיבושם לגביש ועל ביצוע המדידות הקריסטלוגרפיות. יונת לא נרתעה מן הקשיים. השראה למחקרה סיפקו הדובים, אשר נכנסים לתרדמת חורף, שבמהלכה הריבוזומים בתאיהם מתכנסים למבנה דמוי גביש ^[4].

כדי להתקדם, נדרשו לה ריבוזומים בכמות רבה. ב-1978 פגשה בכנס מדעי את הנס גינטר ויטמן, ממכון מקס פלאנק לגנטיקה מולקולרית בברלין, שסיפר לה כי במכון המחקר הצטברו כמויות גדולות של ריבוזומים מנוקים שהופקו מבצילוס. יונת החלה לעבוד בגרמניה בשיתוף פעולה עם הקבוצה, וכעבור שנתיים הצליחה לקבל תמונה ראשונה של התת-יחידה הגדולה בריבוזום.

חידושים במחקר

תוחלת החיים הקצרה של הגביש יצרה בעיה בהדמייתו: הקרינה החזקה הנדרשת כדי לפענח את המבנה המרחבי, פירקה את הגבישים כמעט מיד. כדי להתגבר על קושי זה, פיתחו יונת ומדענים נוספים במכון ויצמן שיטה להקפאה מהירה של הגבישים בטמפרטורה של כ-185 מעלות צלזיוס מתחת לאפס, כך שעמידותם לקרינה תעלה (טכניקה המכונה קריו-קריסטלוגרפיה, שנעשתה מאז לטכניקה יסודית בתחום). פיתוח נוסף היה השימוש בריבוזומים שמקורם בחיידק המצוי בים המלח, Haloarcula marismortui, שיציבותם נשמרה בריכוזי מלח גבוהים. בהמשך נעשה שימוש גם בחיידקים עמידים לטמפרטורות גבוהות, שחיים במעיינות חמים. פיתוח נוסף היה סימונן של "נקודות התייחסות" בגבישי הריבוזומים באמצעות צברים של אטומים כבדים. פיתוחים אלו אפשרו את גיבושם של הריבוזומים, הקרנתם והבנת שלבי הפעולה בתהליך הסינתזה של חלבונים, ומכאן נדרשה עבודה על שיפור ההפרדה (רזולוציה) של התמונות.

המירוץ לפענוח מבנה הריבוזום

ב-1995 הציגה יונת את ממצאיה בכנס של קריסטלוגרפיה בקנדה. בשלב זה היה ברור שפענוח מדויק של מבנה הריבוזום באמצעות קריסטלוגרפיה בקרני X הוא משימה אפשרית, ומדענים, שחלקם התייחסו בספקנות לממצאיה של יונת עשור קודם לכן, התחרו בה כעת על הבכורה בתחום. שורת מאמרים על המבנה של תת-יחידות ושל הריבוזום כולו, עם כושר הפרדה משתפר והולך, התפרסמו בשנים 1999 ו-2000 בכתבי העת החשובים.

המשך המחקר

הצטברות הידע על מבנה הריבוזום ואתרי הפעילות השונים שבו אפשרה הבנה טובה יותר של דרכי פעולתן של תרופות אנטיביוטיות קיימות, ופיתוחן של תרופות חדשות. קריסטלוגרפיה של קרני X על ריבוזומים שהוצאו מחיידקים, אשר טופלו קודם לכן בתרופות אנטיביוטיות שונות, אפשרה הבנה טובה יותר של מנגנון הפעולה של התרופות השונות ‏‏^[5].

ב-2006 עבדה קבוצת המחקר של יונת בשיתוף לואיס מסא וחתן פרס נובל לפיזיקה ג'רום קרלה, על הבנת הקשר שנוצר בין הtRNA לבין הריבוזום, בעת ייצור חלבונים בתא. על-פי יונת, "ההבנה שהשגנו באשר לדרך בנייתו של חלבון בריבוזום תאפשר פיתוח של תרופות אנטיביוטיות יעילות יותר, שיוכלו לפגוע גם בחיידקים שכבר פיתחו עמידות כנגד תרופות אנטיביוטיות קיימות" ‏‏^[6].

יונת אף שלחה מחקרים לחלל בחלליות ושיתפה פעולה עם כ-12 משלחות של נאס"א ^[7].

פרסים

ב-10 בדצמבר 2009 קיבלה את פרס נובל לכימיה על מחקרה פורץ הדרך בחקר הריבוזום, יונת חלקה את פרס נובל לכימיה לשנת 2009 עם תומאס סטייץ מאוניברסיטת ייל וונקטרמן רמאקרישנן מאוניברסיטת קיימברידג'.

בין שאר הפרסים שבהם זכתה עדה יונת בישראל ובחו"ל נמנים:

• פרס ישראל לשנת תשס"ב (2002)
• דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב בשנת 2002
• פרס הארווי, 2002
• נבחרה כחברה זרה של האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית, 2003
• פרס לואיזה גרוס הורוביץ, מטעם אוניברסיטת קולומביה, 2005 ^[8]
• פרס א.מ.ת, 2006
• פרס וולף, 2007
• פרס פאול ארליך-לודוויג דרמשטטר, הפרס הגבוה ביותר בתחום הרפואה בגרמניה, 2007 ^[9]
• פרס לוריאל-אונסק"ו לנשים במדע 2008 ‏‏^[10]
• דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אוקספורד בשנת 2008
• דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בשנת 2011

לקריאה נוספת

• אורית ראובני-גפן, "גם בשביל מזל צריך לעבוד קשה", ראיון עם עדה יונת, המגאזין "לאשה", 24 במרץ 2008

קישורים חיצוניים

• קבוצת המחקר של עדה יונת, באתר מכון ויצמן למדע
• עדה יונת, דוד וגולית: אנטיביוטיקות קטנטנות משתקות את הריבוזום הענק, באתר של אוניברסיטת תל אביב
• אשכול המוקדש לעדה יונת, באתר הידען
• דורית פרנס, דובי קוטב וריבוזומים שיכורים, סיינטיפיק אמריקן ישראל,
• מרית סלוין, המירוץ אחרי הריבוזומים, גליליאו, גיליון 43, ינואר-פברואר 2001
• איתן ישראלי, המירוץ אחרי הריבוזומים, "הרפואה", עתון ההסתדרות הרפואית בישראל, כרך 138, חוברת י"ב, 2000, עמודים 1038-1037
• קורות חיים באתר פרס ישראל
• נימוקי השופטים באתר פרס ישראל
• עדה יונת באתר פרס א.מ.ת
• עדה יונת באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
• רועי מזרחי, יונית שלום, פרופ' עדה יונת לאחר הזכייה: "זה מחקר שראוי לנובל", 7.10.2009, באתר "רשת"
• החוקרת הישראלית עדה יונת זכתה בפרס נובל לכימיה, 7.10.2009, באתר nrg מעריב
• מצגת Microsoft PowerPoint המסבירה על מה קיבלה יונת את פרס הנובל, באתר מוזיאון המדע בירושלים
• עדה יונת, דוד וגולית: אנטיביוטיקות קטנטנות משתקות את הריבוזום הענק, הרצאה בסדרת "בכור המהפכה"
• עדה יונת, מה קדם למה: הצופן הגנטי או מוצריו?, הרצאה בסדרת הרצאות 'מדוע'

זוכי פרס נובל ישראלים
כימיה	אברהם הרשקו (2004) • אהרן צ'חנובר (2004) • עדה יונת (2009) • דן שכטמן (2011)
כלכלה	דניאל כהנמן (2002) • ישראל אומן (2005)
ספרות	שמואל יוסף עגנון (1966)
שלום	מנחם בגין (1978) • שמעון פרס (1994) • יצחק רבין (1994)

הקודם: אוסאמו שימומורה מרטין צ'לפי רוג'ר טסיין

פרס נובל לכימיה 2009 ביחד עם ונקטרמן רמאקרישנן ותומאס סטייץ

הבא: ריצ'רד הק אי איצ'י נגישי אקירה סוזוקי

הערות שוליים

1. ^
   István Hargittai, Magdolna Hargittai, Candid science 6: Interview with Ada Yonath (p. 390)
2. ^ משה רונן ויחזקאל אדירם, הבורר, מתוך המוסף "24 שעות" של ידיעות אחרונות, 18.11.2009 (בעמודה השנייה)
3. ^ ‏Judy Siegel-Itzkovich, Former 'village fool' takes the prize, Jerusalem Post, 8.3.2008‏
4. ^ ‏מרית סלוין, המירוץ אחרי הריבוזומים, גליליאו, גיליון 43, ינואר-פברואר 2001‏
5. ^ ‏איך תרופה פועלת, "המכון" 26 - מרץ 2002‏
6. ^ ‏פרופ' עדה יונת, מסתרי הקשר הפפטידי, 27.11.2006, באתר "המכון" - חדשות מדע בשפה ידידותית, מכון ויצמן למדע‏
7. ^ ‏עפרי אילני, החוקרת הישראלית עדה יונת זכתה בפרס נובל לכימיה, 7.10.2009, באתר הארץ‏
8. ^ Louisa Gross Horwitz Prize - 2005‏‏
9. ^ ‏‏Paul Ehrlich and Ludwig Darmstaedter Prize 2007
10. ^ ‏‏פרס מפעל חיים לעדה יונת