עכן בן כרמי
עָכָן בֶּן-כַּרְמִי, על פי המקרא, היה איש ממשפחת הזרחי משבט יהודה, שחי בתקופת כניסת בני ישראל לארץ ישראל בספר יהושע.
סקילת עכן, ציור מעשה ידי גוסטב דורהוַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ יַעְכָּרְךָ ה' בַּיּוֹם הַזֶּה, וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל-יִשְׂרָאֵל אֶבֶן, וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם בָּאֵשׁ, וַיִּסְקְלוּ אֹתָם בָּאֲבָנִים. וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל-אֲבָנִים גָּדוֹל עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וַיָּשָׁב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ, עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא עֵמֶק עָכוֹר עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
משמעות שמו של עכן אינה ברורה. חז"ל דרשו את השם מן עכנה, שמשמעו נחש (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מ"ד, עמוד ב'), אך מילה זו היא יוונית עתיקה במקורה.[1] בספר דברי הימים א', פרק ב', פסוק ז' נקרא שמו עכר, ככל הנראה בעקבות מעשה המעילה בחרם ומותו בעמק עכור. רד"ק מפרש את שמו על דרך בעל ספר דברי הימים: ”נראה שקראו 'עכר' שיפול יותר על לשון 'עוכר'.”
מעשה המעילה בחרם עריכה
כמתואר בספר יהושע, פרק ז', בעת נפילת חומות יריחו בשעת הכיבוש, הקצה יהושע את כל רכוש העיר עבור המשכן, על ידי החרמתו. עכן, שעל פי המדרש[2] הסתמך על הפסוק ”וְאָכַלְתָּ אֶת-שְׁלַל אֹיְבֶיךָ”,[3] לקח לעצמו ”אַדֶּרֶת שִׁנְעָר אַחַת טוֹבָה וּמָאתַיִם שְׁקָלִים כֶּסֶף, וּלְשׁוֹן זָהָב אֶחָד חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים”[4] וטמן אותם באוהלו. בעקבות כך נכשלו בני ישראל בכיבוש העי.
בעזרת האורים ותומים הגריל יהושע גורלות והגיע לשבט יהודה. לאחר מכן הפיל יהושע גורל וכך הגיע אל עכן אשר הודה במעילתו בחרם. כעונש על מעילה זו, לקח יהושע את עכן, את רכושו ואת משפחתו לעמק עכור, ודן אותו בסקילה ואת רכושו בשריפה, לרוב הדעות משפחתו הובלה לשם כדי לחזות בבזיונו, אך יש שאומרים[5] שגם משפחתו נידונה. מפרשי המקרא נחלקו האם עכן נהרג בגלל הגורל או בגלל הודאתו. לפני מיתתו התוודה עכן, והמשנה (מסכת סנהדרין, פרק ו', משנה ב') אומרת שבזכות וידויו התכפר חטאו של עכן, ומכאן למדו חז"ל שכל חייבי מיתות צריכים להתוודות קודם מיתתם כדי שיתכפר חטאם.
לפני הסקילה אמר יהושע: ”מֶה עֲכַרְתָּנוּ, יַעְכָּרְךָ ה' בַּיּוֹם הַזֶּה” (ספר יהושע, פרק ז', פסוק כ"ה). מאז נקרא שם המקום ההוא עמק עכור.
בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מ"ג, עמוד ב' נאמר שעכן מעל בחרמים נוספים בימי משה, אמנם רק לאחר כניסת ישראל לארץ חל דין ערבות גם על העבירות שנעשות בסתר, ולכן רק אז נענשו ישראל ונכשלו במלחמה. עוד נאמר בתלמוד, שעכן חטא בחטאים נוספים - עבר על חמישה חומשי תורה, מושך בערלתו ובא על נערה מאורסה.
על-פי המדרש[2], כל אנשי שבט יהודה התנגדו להסגרתו בידי יהושע, ורק לאחר הפצרות רבות של יהושע כלפי זקני השבט, הסגיר עצמו עכן.
אזכורים עריכה
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- חיים חיון, ותצא דינה: קריאה בסיפור המקראי ועיון בזיקותיו, ירושלים: הוצאת מאגנס, 2011. בתוך פרק רביעי מעשה דינה וסיפורי יהושע ושופטים:חרם עכן:יהושע ז' עמ' 86–88.
- זאב ויסמן,עם ומלך במשפט המקראי, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1991. פרק תשיעי: מקומו של העם בביצוע גזרי דין מוות: משפטו של עכן עמ' 178–181.
- יחזקאל קויפמן, ספר יהושע, ירושלים, קריית ספר, 1963, עמ' 116–121.
קישורים חיצוניים עריכה
- אבי ורשבסקי, אביבה לוטן, רוני מגידוב, אילה פז, מהו חרם, באתר מקראנט.
- עכן בן כרמי, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
עכן (אישיות מקראית), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
