עלילת הדם בקודן (1698)

בשנת 1698 הואשמו יהודים ברצח נער נוצרי בעיירה קודן שהשתייכה באותם ימים לדוכסות הגדולה של ליטא.

עלילת הדם

בתאריך 7 במאי 1698, לאחר שהתקיימה תהלוכה נוצרית בעיירה קודן, נעלם ילד נוצרי בן 3 בשם מאצ'יק טימושוויץ', בנם של טימוש לוקשביץ' וקטרזינה יחימובה. הוריו של הילד האשימו את היהודים שחטפו את בנם.

המושל המקומי אנדז'יי סטפן רזשיקי עצר את זקני הכפר היהודים, בזמן שכמה מהיהודים נמלטו מהעיר. יהודי תושב הכפר בשם שלמה מיסאנוביץ' העיד כנגד היהודים במשפט שנערך ושימש כנציג הראשי של התביעה. בעדותו הוא מסר כי שבוע לאחר שהילד נעלם, בעודו עומד ליד בית הכנסת ובית הרב, הביא יהודי בשם לייב, תושב הכפר, את גופת הילד והסתיר אותו בביתו של יהודי אחר בשם פרוים (אפרים).

מיסאנוביץ' התוודה כי יחד עם יהודי בשם בורוך (ברוך) הם לקחו את גופת הילד לשדות שמחוץ לכפר, ושם ב-19 במאי מצאו אותה רועי הצאן. הילד נקבר בכנסיית סנט אנה בקודן.

תוצאות עלילת הדם

האציל סאפיה, בעל הזכויות בקרקעות קודן, התבשר על המקרה והסכים לבקשת השופטים להורות על הרס מוחלט של בית הכנסת היהודי תוך שעה אחת, כך ש'אפילו היסודות לא יישארו באדמה'. הוא גם הורה על הרס מוחלט של בית הקברות היהודי.

שני היהודים, לייב ופרוים, הוכרזו כאשמים, ועל פי החוק, נגזר דינם בעונש מוות.

התיק נדון בבית המשפט העירוני בקודן, שנוספו לו ארבעה אצילים נוספים שמונו על ידי בעל הזכויות בקרקע. העד מיסאנוביץ' אישר בשנית את עדותו הקודמת.

הנאשמים היהודים עונו על המתלה שלוש פעמים ונשרפו בלהבות. אף על פי כן, נכתב בדוח בית המשפט כי 'בעקשנותם' הם לא הודו ברצח הילד. לאחר מכן פסק בית המשפט בשנית על עינויים נוספים, אך גם זה לא גרם לנאשמים להודות. הם רק בכו ואמרו: 'אפילו אם הייתם גוזרים לשרוף אותנו עד כלות ולחתוך אותנו לחתיכות, לא היינו אומרים כלום, כי אנחנו לא יודעים כלום'. בסופו של דבר גזר בית המשפט את שניהם למוות בעריפת ראשים.

ההוצאה להורג התרחשה ב-28 במאי 1698

ראו גם

• עלילת דם

לקריאה נוספת

• Zenon Guldon and Jacek Wijaczka, The Accusation of Ritual Murder in Poland 1500-1800, Polin: Studies in Polish Jewry Volume 10: Jews in Early Modern Poland, Liverpool University Press, 1997, עמ' 99–140