עלי הכהן

עֵלי הכהן הוא דמות מקראית, נחשב לאחרון הכהנים הגדולים במשכן שילה. שימש כשופט ומנהיג של עם ישראל במשך ארבעים שנה. גידל וחינך במשכן בשילה את שמואל הנביא. מת לאחר ששמע על מות שני בניו במלחמה ונפילת ארון הברית בשבי הפלשתים.

עֵלי הכהן

עלי ושמואל. ציור מעשה ידי ג'ון סינגלטון קופלי משנת 1780
מקום קבורה	שילה
פטירה	משכן שילה
שושלת בית עלי
צאצאים חפני ופינחס מספר צאצאים 2
שופט ישראל ה־13 משבט לוי → שמשון שמואל ←
הכהן גדול ה־7 → עזי בן בקי אחיטוב (נכד עלי) ←

חייו

עלי חי במאה הי"א לפני הספירה. לפי המניין העברי, בין השנים ב'תשע"ג - ב'תתע"א. על פי ספר דברי הימים, היה מצאצאי איתמר בן אהרן הכהן. בתקופתו התחוללו שלושה אירועים חשובים בעם ישראל:

• עלי נתבשר בידי נביא על לקיחת הכהונה הגדולה מידי משפחתו, בית איתמר.
• משכן שילה נחרב במלחמה עם הפלשתים, מיד אחרי מותו של עלי.
• ארון הברית נפל בשבי הפלשתים.

בניו

ערך מורחב – חפני ופינחס

ספר שמואל מספר כי לעלי היו שני בנים - חפני ופנחס. חפני ופנחס פעלו ככוהנים בפועל במקום עלי בהזדקנו, וחטאו כאשר ניצלו את כוחם לרעה, בלקיחת החלק הטוב של בשר הקורבנות לעצמם, ובהטרדתן של נשים שהגיעו למשכן.

לעלי נודע על מעשיהם הרעים של בניו חפני ופנחס, והוא מנסה לדבר על ליבם: ”לָמָּה תַעֲשׂוּן כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ אֶת דִּבְרֵיכֶם רָעִים מֵאֵת כָּל הָעָם אֵלֶּה. אַל בָּנָי כִּי לוֹא טוֹבָה הַשְּׁמֻעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ מַעֲבִרִים עַם יְהוָה” (ספר שמואל א', פרק ב', פסוק כ"ג). אך הם מזלזלים בדבריו: ”וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקוֹל אֲבִיהֶם”. כך נכשל עלי במשימתו להחזיר את בניו לדרך הישר. לאחר כישלונו של עלי להניא את בניו מדרך הרוע, הגיע לשילה "איש אלוהים", וניבא עליהם נבואת פורענות, שלפיה יילקח הכבוד ממשפחת עלי, חפני ופניחס ימותו ביום אחד, וכל צאצאיו של עלי יחיו בעוני ולא יזכו לשיבה טובה.

הנבואה על בני עלי לא נתגשמה מיד - צאצאי עלי המשיכו לשמש בכהונה הגדולה אחרי מות עלי וגם בתקופת שאול ובתקופת דוד. הכוהנים הגדולים פעלו מעיר הכוהנים נוב (אחרי ששילה נהרסה בידי הפלשתים) ונשאו את האפוד עם האורים והתומים עד היעלמותם בתקופת אביתר. הכוהנים היו: איכבוד (בן פנחס בן עלי), אחיו, אחיטוב, אחימלך בן אחיטוב (גם: אחיה), ואביתר בנו של אחימלך. הנבואה התגשמה רק בדורות הבאים, בתקופת שלמה: רוב צאצאי עלי נרצחו בפקודת שאול המלך, בנוב. אביתר, הפליט היחיד מאותו טבח, סולק על ידי שלמה מלשרת בכהונה בבית המקדש שבנה שלמה בירושלים, לאחר שהצטרף לתומכים בהמלכתו של אדוניהו בן חגית כמלך במקום דוד, ותפקיד הכהונה הגדולה ניתן מאז ואילך למשפחת צדוק.

עלי ושמואל

בספר שמואל א' מתואר הקשר בינו לבין שמואל. על פי הכתוב, עלי הבחין באמו לעתיד של שמואל, חנה, מתפללת לבן. מכיוון שבתפילתה שפתיה נעו אך קולה לא נשמע, האשים אותה עלי שהיא שיכורה. לאחר שהבין כי טעה, הוא ברך אותה שתפילתה תיענה. לאחר הולדת שמואל קיימה חנה את הנדר שנדרה להביא את שמואל לעלי במשכן, על מנת שיהיה נזיר לאלוהים. שמואל גדל ועלי מלמדו לקבל נבואה, ונבואתו הראשונה, שזרעו של עלי לא יזכה לחיים טובים, חזקה את דברי איש האלוהים לעלי.

ישנם ניגודים לא מעטים בין דמותו של עלי לבין דמותו של שמואל בתנ"ך. עלי היה שופט רם מעלה שמדיניותו הייתה להשאיר את הסמכויות אצל משפחתו ובמשכן, מה שבסופו של דבר יצר ניתוק בין העם לעלי ובניו, ואף גרם לעם להתרחק מהמשכן ולא לקיים את מצוות עלייה לרגל, כמתואר בדברי חז"ל. לעומתו שמואל הסתובב בין ערי ישראל, חינך את העם וקירבם, הקשיב לרצון העם כאשר ביקשו מלך ושפט בעצמו בין איש לחברו. ביטוי להבדל זה ניתן למצוא כבר בילדותו של שמואל על פי מדרש חז"ל, כאשר שמואל רצה להתיר את השחיטה על ידי זר (ישראלי שאינו כהן), כלומר תמך בביזור הסמכויות כפי דין התורה המקורי, ועלי התנגד לכך בכל תוקף מטעמים שאינם הלכתיים גרידא ורצה להרוג את שמואל כדין מורה הלכה בפני רבו.

למרות ההבדלים הללו, אלקנה וחנה, הוריו של שמואל שהיו דומים לו בתכונתם המקרבת, בחרו להפקיד את חינוך ילדם דווקא בידי עלי הכהן, מפני שהוא היה המנהיג בדור ואצלו למד שמואל את דרכי ההנהגה. בסופו של דבר נוצר קשר אמיץ ורגיש בין עלי לבין שמואל הנער, כאשר עלי הנחה אותו ברגישות איך להתייחס אל הנבואה שקיבל, ולחץ עליו להגיד לו את כל דברי נבואת הפורענות שניבא שמואל על עלי ועל זרעו.

מותו

שער תל שילה - המקום בו נפטר עלי הכהן

בסוף ימיו של עלי הכריזו הפלשתים מלחמה על ישראל. הפלשתים, שלהם היה צבא חזק ומיומן, ניצחו את ישראל ניצחון מוחץ. בניו של עלי, חפני ופנחס, מתו במלחמה בגיל צעיר כפי שניבא איש האלוהים. ארון האלוהים, הקדוש שבנכסי ישראל, נפל בידי פלשתים.

מסופר כי כאשר בא השליח וסיפר לעלי על תבוסת בני ישראל, הוא מסר את החדשות הרעות בהדרגה, וכך התחיל בספרו על ההפסד של ישראל לפלשתים, המשיך בידיעת המגפה שפרצה בעם, הודיע על מותם של שני בניו האהובים של עלי, חפני ופנחס, ולבסוף דיווח על הנורא מכל: ארון הברית נלקח בידי פלשתים. לשמע בשורה זו האחרונה, נפל עלי מכיסאו ושבר את מפרקתו. ספר שמואל מתאר את מות עלי, אחרי שנודע לו על שביית ארון הברית בידי הפלשתים, וגורל משפחתו:

וַיְהִי כְּהַזְכִּירוֹ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיִּפֹּל מֵעַל הַכִּסֵּא אֲחֹרַנִּית בְּעַד יַד הַשַּׁעַר וַתִּשָּׁבֵר מַפְרַקְתּוֹ וַיָּמֹת כִּי זָקֵן הָאִישׁ וְכָבֵד; וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה. יט וְכַלָּתוֹ אֵשֶׁת פִּינְחָס הָרָה לָלַת, וַתִּשְׁמַע אֶת הַשְּׁמוּעָה אֶל הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וּמֵת חָמִיהָ וְאִישָׁהּ; וַתִּכְרַע וַתֵּלֶד כִּי נֶהֶפְכוּ עָלֶיהָ צִרֶיהָ. כ וּכְעֵת מוּתָהּ וַתְּדַבֵּרְנָה הַנִּצָּבוֹת עָלֶיהָ אַל תִּירְאִי כִּי בֵן יָלָדְתְּ; וְלֹא עָנְתָה וְלֹא שָׁתָה לִבָּהּ. כא וַתִּקְרָא לַנַּעַר אִיכָבוֹד לֵאמֹר גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל; אֶל הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְאֶל חָמִיהָ וְאִישָׁהּ. כב וַתֹּאמֶר גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל כִּי נִלְקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים.

— ספר שמואל א', פרק ד', פסוקים י"ח–כ"ב

ציוּן קבורת עלי הכהן בשילה

הסיפור מדגיש שעל-אף אהבתו לבניו, נפילתו של ארון האלוהים בשבי הייתה עבורו אסון משמעותי יותר.

לאחר תבוסת ישראל ומותם של חפני ופנחס הכהנים, הגליית ארון הברית על ידי הפלשתים ולבסוף מות עלי הכהן, משכן שילה כנראה איבד מחשיבותו והמשכן הועבר לנוב עיר הכהנים, וגם ארון הברית כבר לא חזר לשם.

מקורות מאוחרים קובעים את פטירת עלי הכהן בי' באייר ב'תתע"א. אבל, מסמך מהגניזה הקהירית מעיד שהיישוב הקדום בארץ ישראל נהג לציין את יום פטירת עלי הכהן בכ"ד בסיוון.

בחיבור סימני הקברות מציין המחבר שעלי ושני בניו קבורים בשילה.

מצאצאי בית עלי

בתלמוד הבבלי מובא כי האמוראים אביי ורבה היו מבית עלי הכהן, ולכן נפטרו בטרם עת: רבה נפטר בגיל ארבעים שנה, ואביי בגיל שישים. גם בני משפחתם היו מבית עלי, ובהם רב ביבי בר אביי, רב חייא בר רבה, ורבא בריה דרבה. בשל מוצא המשפחה, כאשר חלקו לעיתים אמוראים על דברי רב ביבי בר אביי, היו שואלים אותו בלעג: ”משום דאתיתו ממולאי אמריתו מילי מוליתא?”, כלומר: וכי משום שממשפחה קטועה אתה (קטועת שנים), אומר אתה סברות מקוטעות?. בהקשר למותם המוקדם של אביי ורבה, דן התלמוד במסכת ראש השנה בקללה הרובצת על בית עלי, ומבאר:

'לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה'. אמר רבא: בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה; אביי אמר: בזבח ומנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים. רבה ואביי מדבית עלי קאתו, רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין, אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין. תנו רבנן: משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתיה מתין בני י"ח שנה. באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי, אמר להם: שמא ממשפחת עלי אתם דכתיב ביה 'וכל מרבית ביתך ימותו אנשים'? לכו ועסקו בתורה, וחיו. הלכו ועסקו בתורה וחיו, והיו קורין אותה 'משפחת רבן יוחנן' על שמו.

— תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ח, עמוד א'

.

קישורים חיצוניים

• הרב יעקב פלדמן "שמואל הנביא ותהליך הקמת ממלכת ישראל" לימודי הרוח והדת עמודים 2–4
  
• יעקב גיל סיפור עלי ושמואל בספר שמואל עמודים 3–5
  
• אנציקלופדיית גשר, ערך עלי, בני עלי עמוד 1.
• הרב חיים נבון לשבחו של עלי אתר 929
  
• צילום ישן, עליו כתוב "מצבת עלי" (בצרפתית), שילה, ישראל.
• עלי הכהן, דף שער בספרייה הלאומית