עלי שריעתי

עַלִי שָׁרִיעָתִי (בפרסית: علی شريعتی, ‏23 בנובמבר 1933 - 19 ביוני 1977) היה מהפכן איראני, סוציולוג בהכשרתו שהתמחה בסוציולוגיה של הדת. הוא נמנה עם האינטלקטואלים החשובים ביותר במאה ה-20 וזכה לכינוי "אידאולוג המהפכה האיראנית". למרות זאת,רעיונותיו, לא שימשו לבסוף כבסיס רעיוני של הרפובליקה האסלאמית של איראן. שריעתי פעל במסגרת האופוזיציה לשלטון השאה מוחמד רזה פהלווי, והשקפותיו מילאו תפקיד חשוב בתסיסה העממית שקדמה למהפכה האיראנית בשנת 1978, אשר הובילה להדחת השאה. הוא ביקש לנסח אידאולוגיה אסלאמית שיעית בהשראת החשיבה המרקסיסטית בהשפעת פרנץ פאנון, שאת כתביו תרגם לשפה הפרסית. במסגרת לימודיו בפריס (משנת 1962) שריעתי נרשם לקורסים שלימדו חוקרי אסלאם וסוציולוגים כמו לואי מאסיניון, ז'אק ברק וז'ורז' גורביץ'. הוא אף התוודע בזמן שהותו שם לפילוסוף ז'אן-פול סארטר.

עלי שריעתי
علی شريعتی

צילום משנת 1972
לידה	23 בנובמבר 1933 Mazinan, איראן
פטירה	19 ביוני 1977 (בגיל 43) סאות'המפטון, הממלכה המאוחדת
מדינה	המדינה האימפריאלית של איראן
מקום קבורה	מסגד א-סיידה זיינב
השכלה	הפקולטה לאמנויות של פריז אוניברסיטת פירדוסי
תקופת הפעילות	מ-1952
מפלגה	מפלגת החופש של איראן
השקפה דתית	אסלאם
בן או בת זוג	Pouran Shariat-Razavi
מספר צאצאים	4
shariati.com

קורות חייו

עלי שריעתי נולד ב-1933 בכפר מאזינאן, פרבר של עיר סַבְּזוַאר, הנמצאת במחוז סבזואר בפרובינציה ראזאוי ח'וראסאן, כ-220 ק"מ מבירת הפרובינציה משהד בצפון-מזרח איראן.

השפעות מוקדמות

שריעתי היה צאצא למשפחה ידועה של אנשי דת ומלומדים פרסים. אביו, אקא מוחמד תקי שריעתי, היה מחנך ומלומד דתי שייסד במשהד "מרכז להפצת האמת של האסלאם" ב-1944. פורום זה היה בעל השפעה בתקופת התנועה להלאמת הנפט באיראן בשנות החמישים של המאה העשרים. גם הבן הפך לחבר פעיל בפורום זה והצטרף, יחד עם אביו, לקבוצה בעלת פרופיל אסלאמי חברתי שקראה לעצמה "התנועה של הסוציאליסטים בשליחות האל". בראש אותה תנועה עמד אבו אל-קאסם שאקיבניה, שטען כי את יסודות הסוציאליזם צריך לחפש בתורתו של הנביא מוחמד ובחברה שהוא הקים בימיו הראשונים של האסלאם בחצי האי ערב.

ימי מוסאדק - הדרך השלישית

עלי שריעתי למד במכללה למורים במשהד, ובתקופת לימודיו התוודע לספרים של מחברים מערביים בתחום הפילוסופיה וההגות הפוליטית. במאמרים שפרסם ביומון "ח'וראסאן" במשהד ועסקו במצב החברות האסלאמיות באותה תקופה, שיבץ שריעתי רעיונות הלקוחים מהוגים אסלאמים מודרניים כמו ג'מאל א-דין אל אפגאני ומוחמד אקבאל, כמו גם מתוך ספרים של הוגים מערביים כמו זיגמונד פרויד ואלקסיס קארל. אחרי סיום הלימודים במכללה, בשנת 1952 לימד שריעתי בבית ספר יסודי בכפר בקרבת משהד. באותה שנה גם הקים את "איגוד הסטודנטים המוסלמים" ונעצר בפעם הראשונה במהלך הפגנה. בימי הממשלה האנטי-קולוניאליסטית של מוחמד מוסאדק, נמנה שריעתי עם התומכים הפעילים בחזית הלאומית. בשנת 1953, שנת הדחת ממשלתו של מוחמד מוסאדק, התגייס שריעתי לשורות "החזית הלאומית האיראנית".

באותה תקופה סיים לתרגם את הספר של עבד-אל-חמיד ג'אוודאת אל זהר אבו זר: הסוציאליסט שעבד את אללה. גבור הספר, אבו זר, היה אחד מחסידי הנביא מוחמד שדרש צדק לעניים והוקיע את העשירים על נטישתם את האל למען אליל הממון. ספר זה השפיע מאוד על דרכו של שריעתי, כשאבו זר משמש בעיניו דמות מופת.

אחרי דצמבר 1950 פרסם אבו אל-קאסם שאקיבניה כמה ממאמריו של שריעתי, ביניהם אחד הדן במושג של וַסַט (מערבית -"אל-וַסַטייה", כמו הביטוי בקוראן -"אומה מאוזנת היטב") בספר שנקרא "אסכולת החציון של האסלאם" (מכתאבה וסטה אסלאם). שריעתי צרף למאמר מפה שבה שרטט את הארצות שהוא כינה "גוש הריפוי". גוש זה, כלל את ארצות ערב מצפון אפריקה ועד ערב הסעודית, טורקיה, איראן, פקיסטן, הרפובליקות בדרום ברית המועצות באסיה ואפגניסטן. בתקופה שבה העולם התפצל בין הגוש הקומוניסטי המזרחי ובין הגוש הקפיטליסטי המערבי, "גוש הריפוי" האסלאמי עשוי לייצג לשיטתו "דרך שלישית" - "נא שארקי, נא גארבי" - לא מזרח, ולא מערב. דרך זו היא דרך האסלאם: חומרנית פחות מהקפיטליזם והקומוניזם ומביאה גאולה וחיים רוחניים מספקים. גרסה של סיסמתו זו של שריעתי - "לא מזרח, ולא מערב" - אומצה על ידי המהפכה של ח'ומייני באיראן: נא שארקי, נא גארבי, ג'ומהוריית אסלאמי" - "לא מזרח, לא מערב, אלא רפובליקה אסלאמית".

החל מנובמבר 1954 פרסם שריעתי במשך עשרה שבועות, בעיתון "ח'וראסאן" סדרה ראשונה של מאמרים, תחת אותה כותרת "אסכולת החציון של האסלאם". גם שם צרף שריעתי מפה דומה לזו שפורסמה בספר של שאקביניה, אולם לא הזכיר את שמו של מחבר זה. בזכות מאמרים אלה, עלה שריעתי בבת אחת לכותרות. הרעיון של האסלאם כדרך שלישית, חלופית לחמרנות הגסה של הקומוניזם ולתאוות הבצע של הקפיטליזם, כבשה את דעת הקהל. בעזרת טיעוניו, האסלאם, שהוצג בפי רבים בעבר, כאידאולוגיה מפגרת וריאקציונית, קיבל לפתע פן מודרני.

בשנת 1955 נרשם עלי שריעתי ללימודי ספרות איראנית באוניברסיטת פרדוסי במשהד, שאביו והמחנה השמרני התנגדו בשנת 1949 להקמתה בגלל העדר ההפרדה בין גברים ונשים באולמות ההרצאות. את שריעתי הצעיר, לא הרתיעה עובדה זו. במקביל ללימודיו ולעבודתו כמורה, התמיד שריעתי בפעילותו הפוליטית המחתרתית. פעילות זו גרמה למעצרו בשנת 1957 יחד עם עוד 16 חברי התנועה ההתנגדות הלאומית.

לימודיו ופעילותו בצרפת

בתום לימודיו באוניברסיטת משהד, קיבל שריעתי מלגה ללימודים אקדמיים בצרפת ונרשם בשנת 1959 לאוניברסיטת סורבון. בפריז הוכיח עצמו כסטודנט מצטיין בסוציולוגיה ובלימודים אסלאמיים. בצרפת התגייס שריעתי לפעילויות פוליטיות על ידם של גולים איראנים פעילים באופוזיציה המוסלמית, כמו מהדי באזרגאן ואבולחסן בני-סדר. בשנת 1959 יצר קשריו הראשונים עם החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה "אפ.אל.אן", התוודע לכתביו של פרנץ פאנון ותרגם אנטולוגיה מתוכם לפרסית. מצא לנכון להפיץ את הרעיונותיו של פאנון בקרב הגולים המהפכנים האיראנים. גם בפריז נעצר פעם אחת, ב-17 בינואר 1961, בעת הפגנת מחאה ביום רציחתו של פטריס לומומבה. באותה שנה הצטרף לאברהים יזדי, מוסטפא שמראן וזאדק קוטבזאדה בהקמתה בגלות של "תנועת החופש של איראן". בשנת 1962 המשיך בלימודי סוציולוגיה והיסטוריה של הדתות ושמע את ההרצאות של המזרחנים לואי מאסיניון וז'אק ברק, כמו כן של הסוציולוג ז'ורז' גורביץ'. באותה שנה הכיר גם את ז'אן-פול סארטר שהשקפותיו עוררו בו עניין, אם כי דחה את הגישה האנטי-דתית שבהן. להערכתו, רק זהות תרבותית המבוססת על הדת המוסלמית תוכל להושיע את המדינות הנחשלות מצפורני האימפריאליזם המערבי. אלו היו הימים שבהם שריעתי הוציא לאור באיראן את ספרו, המשמעותי לגביו, של ג'לאל אלא-אחמד, "גארבזאדגי" ,שהוקיע את ה "מערבת" Occidentosis - ה"הרעלה" או ה"מחלה" של אלו במזרח ההולכים שבי אחרי תרבות המערב. בשנת 1964 סיים את עבודת הדוקטורט בסוציולוגיה בסורבון.

פעילותו אחרי החזרה לאיראן

המכון "חוסייניה ארשאד" בצפון טהראן, על יד השדרות הנקראות כיום "עלי שריעתי"

בשובו לאיראן ב-1964 נעצר שריעתי באשמת פעילות מחתרתית שניהל עוד בצרפת, אולם שוחרר כעבור שבועות אחדים. הוא ניסה לשווא לקבל משרה באוניברסיטת טהראן, אבל עבד בהוראה בבתי ספר תיכון, עד שב-1965 התקבל כמרצה להיסטוריה באוניברסיטת משהד. הרצאותיו שבהן פרש את תורת האסלאם בעזרת סימוכין הלקוחים מהעולם הסוציולוגיה ריתקו אל קהל הסטודנטים. חכמי הדת היו חלוקים בדעתם בנוגע לגישה זו. היו כאלה שגינו אותו כחסר ההסמכה המתאימה בנושאי הדת, והיו אחרים שאהדו את ניסיונות לתת עטיפה מודרנית למסורת המוסלמית ועזרו לו לתקן את השגיאות. באמצע שנות ה-1960 אנשי דת שיעים כמו אייתוללה חו'מייני, אייתוללה מחמוד טאלגאני (1979-1911), אייתוללה מורתזה מוטהרי (1979-1920) ואייתוללה ד"ר מוחמד בהשטי קידמו הפצת אידאולוגיה אסלאמית מהפכנית שביקשה למוטט את אושיות משטר השאה. במסגרת המאמצים לקדם רעיונות אלה בקרב בני המעמד הבינוני, הקימו ד"ר עלי שריעתי והאייתוללה מוטהרי הקימו בשנת 1965 בצפון טהראן מכון אסלאמי עם ספריה, שנקרא "חוסייניה ארשאד", שבו המאמינים יכלו לשבת על כיסאות ולא על הרצפה, ולשמוע דרשות ממטיף שפנה אליהם מקתדרה בגובה העיניים ולא ממעמד מוגבה. המכון הוקדש לאמאם חוסיין שהקריב את עצמו במאה השביעית במאבק נגד הח'ליפות מבית אומייה. עלי שריעתי, שסולק על ידי השלטונות מאוניברסיטת משהד, הפך החל משנת 1967 לרוח החיה של המכון "חוסייניה ארשאד".

המסר החברתי והפוליטי של האסלאם, לפי שריעתי

לפי שריעתי, הבריאה, כולל האדם, מתאפיינים באחדות - "תאווחיד": האדם הוא אחדות בין חומר ובין רוח והוא מסייע לאלהים - כ"ח'ליפה" - להביא לשלמות עלי אדמות. גם החברה זקוקה לאחדות. חוסר האחדות הוא מקור השחיתות ואי הצדק. עבודת האל, כפי שנכתבה על ידי האסלאם, משחררת את האדם, עוזרת לו להתגבר על האנוכיות, לכבוש את החמדנות, הקנאה והפחד.

עלי שריעתי הפיץ בקרב שומעיו את השקפתו, שלפיה קיימים שני סוגים של אסלאם שיעי: אחד "אדום" -של עלי -- טהור ואותנטי, והשני "מושחת", "שחור" - של הספווים ושל המעמד השליט, שהביא על נתיניו רק דיכוי וניצול. הוא דגל ב"אסלאם כסוציאליזם פרקטי" שבו שילב דוגמות דתיות וחילוניות. בהשראת המושג "פטיש" שהיה בשימושו של מרקס, תיאר את התרבות המערבית כ"עבודה זרה" לאליל הממון. בהרצאותיו הנלהבות, קרא שריעתי לשומעיו "ללכת בדרך היחידה, המובילה אל האמת והצדק", הדרך של השאהידים השיעים, "המוות האדום", צורת קיום נשגבת, שמשמעותה "לרצוח את הרודנים או למות". במקביל לרעיונות מהמסורת האסלאמית, נהג שריעתי לדבר במושגים של חופש ושוויון.

הבקורת על אנשי הדת

מהמנהיגים הרוחניים תבע שריעתי ללמוד את דוגמתו של מוחמד - לחנך את העם ולהביא לשיפור תנאי חייו. כפי שנמסר בקוראן, קול העם ("א-נאס" - האנשים) הוא תכופות, כמו קול האל. המנהיגים צריכים לשמוע אותו. לדעתו מאז מוחמד וחסידיו הראשונים חלה הידרדרות ברמת המנהיגות. אנשי הדת קופאים על שמריהם ונוהגים לפי דרך ה"חיקוי" (בערבית - "תקליד"), המסורת העיוורת, במקום דרך ההתחדשות היצירתית (ה"איג'תיהאד"). המנהיג הרוחני לא צריך להסתפק בידיעת הקוראן ותולדות האסלאם, אלא צריך, על סמך הידע הזה, ליישם את המסרים החברתיים הגלומים בהם. שריעתי דרש מאנשי הדת יישום יצירתי של עקרונות האסלאם בתנאים הספציפיים של החברה לצורך השגת התמורות הנחוצות. בגלל השקפותיו אלה הרחיק שריעתי מעצמו את ההנהגה הדתית. בשנת 1968, האיתוללה מוטהרי, שותפו להקמת ה"חוסייניה ארשאד" עזב בכעס את המכון בטריקת דלת. נגד שריעתי הוצאה פתווה, הואשם בנטייה והבית ובסטייה מהאמונה השיעית.

המאסר ומותו

בסופו של דבר, בשנת 1973 נאסרו דרשותיו של שריעתי, ספריו הוחרמו, והמכון "חוסייניה ארשד" נסגר. שריעתי עצמו נעצר והוחזק במאסר בתנאי בידוד במשך 18 חדשים. שוחרר ב-20 במרץ 1975, בעקבות מחאות רבות במדינה ובעולם. ביציאתו לחופשי מתארים אותו כשבר כלי. חירויותיו הוגבלו במשך שנתיים למרות שפרסם בכמה עיתונים מאמרים שגינו את המרקסיזם ושיבחו את שלטון השאה.

מאוחר יותר, ניסה שריעתי להצטדק על פרסום המאמרים ששיבחו את השלטון ולטעון כי לא נכתבו בכנות אלא כמחיר לשחרורו. אולם עמדה זו הרסה עוד יותר את תדמיתו בפני אנשי הדת והאופוזיציה הפוליטית. שריעתי לקה בדיכאון עמוק ושינה את שמו ל"עלי מזינאני", לפי ישוב לידתו. בשם החדש הוא עזב את איראן ב-16 במאי 1977 כדי להתחיל חיים חדשים בלונדון. אבל כעבור חודש בלבד, ב-19 ביוני 1977 נפטר שריעתי בבית חולים בסאות'המפטון מהתקף לב. האופוזיציה באיראן הציגה את מותו כרצח - פרי מזימה של השירותים החשאיים של השאה - והשתמשה בטענה זו ככלי ניגוח נוסף נגד שלטונו של מוחמד רזה פהלווי. במותו הפך שריעתי לשאהיד ברוח הטפותיו. ישנם גם הטוענים שנפל קרבן למזימה של קיצונים דתיים.

כתביו

שריעתי כתב מספר רב של מסות, הרצאות ופמפלטים פוליטיים. רבים ממאמריו פורסמו על ידי הקרן שריעתי בטהראן.

• חאג' - מהווה מבוא טוב להשקפותיו.
• על הסוציולוגיה של האסלאם (On the Sociology of Islam)
• Marxism and Other Western Fallacies : An Islamic Critique
•  ? Where Shall We Begin
• Mission of a Free Thinker[1]
• Martyrdom
• Ali
• A Visage of Prophet Muhammad[2]
• A Glance of Tomorrow’s History[3]
• Reflections of Humanity
• A Manifestation of Self-Reconstruction and Reformation
• Selection and/or Election
• Norouz, Declaration of Iranian’s Livelihood, Eternity
• Expectations from the Muslim Woman
• (Horr (Battle of Karbala
• Abu-Dahr
• Islamology
• Red Shi'ism vs. Black Shi'ism
• Jihad and Shahadat
• Reflections of a Concerned Muslim on the Plight of Oppressed People
• A Message to the Enlightened Thinkers
• Art Awaiting the Saviour
• Fatemeh is Fatemeh
• The Philosophy of Supplication
• Religion versus Religion
• Man and Islam — chapter «Modern Man and His Prisons»

לקריאה נוספת

• Abulaziz Sachedina

Ali Shariati: Ideologue of the Iranian Revolution," in "Voices of Resurgent Islam", edited by John L. Esposito (1983 (באנגלית)

• Silvia Kaweh, Ali Schariati interkulturell gelesen, Bautz, Nordhausen 2005, ISBN 3-88309-199-5

(סילביה קאווה - עלי שריעתי בקריאה בינתרבותית) (בגרמנית)

• Abbas Milani, Eminent Persians, Syracuse University, New York 2008, ISBN 978-0-8156-0907-0, S. 359–366.

(עבאס מילאני - פרסים מפורסמים)(באנגלית)

• Abdol Reza Navah, Der Gegensatz "islamisch-westlich" im Menschenbild zeitgenössischer schiitischer Beiträge im Iran, unter besonderer Berücksichtigung von Motahhari und Schariati, Phil. Diss. Kiel, 1987

(עבדו-ל- רזה נאווה - הניגוד "אסלאמי-מערבי" בהשקפה האנטרופוליוגית השיעית בת זמננו, תוך התמקדות מיוחדת בתרומות של מוטאחארי ושריעתי)(בגרמנית)

• Ali Rahnema, An Islamic Utopian. A Political Biography of Ali Shari'ati, ISBN 1-86064-118-0

(עלי ראהנמה - אוטופיסט אסלאמי. ביוגרפיה הפוליטית של עלי שריעתי)(באנגלית)

• Ian Buruma&Avishai Margalit - Occidentalism- The West in the eyes of its enemies, Penguin Books,NY 2004

(איאן בורומה, אבישי מרגלית - אוקסידנטליסם -המערב בעיני אויביו) (באנגלית)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא עלי שריעתי בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של עלי שריעתי
• art.Ali Shariati in Gale Encyclopedia of Biography, Thomson Gale 2004

מצוטט באתר Answers גישה ב-25 ביולי 2011 (באנגלית)

• חאג'
• עלי שריעתי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• עלי שריעתי, ברשת החברתית פייסבוק

(בגרמנית)

• אתר לזכרו