פאולו מונטרו
פאולו רונלד מונטרו איגלסיאס (בספרדית: Paolo Rónald Montero Iglesias; נולד ב-3 בספטמבר 1971 במונטווידאו) הוא כדורגלן עבר אורוגוואי ששיחק בעמדת הבלם, וכיום מאמן קבוצת הנוער של יובנטוס.
 | ||||
| מונטרו, 2010 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
3 בספטמבר 1971 (בן 52) מונטווידאו שבאורוגוואי | |||
| שם מלא | פאולו רונלד מונטרו איגלסיאס | |||
| גובה | 1.79 מטר | |||
| עמדה | בלם | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
מונטרו שיחק לאורך רוב הקריירה באיטליה, במדי אטאלנטה ויובנטוס. עם יובנטוס זכה מונטרו ארבע פעמים באליפות איטליה, והשתתף שלוש פעמים בגמר ליגת האלופות. בנוסף, הוא החל וסיים את הקריירה בפניארול מעיר הולדתו מונטווידאו, ובתווך שיחק תקופה קצרה בסן לורנסו. מונטרו רשם 61 הופעות במדי נבחרת אורוגוואי, והוא ייצג אותה בין היתר במונדיאל 2002 ובקופה אמריקה 2004.
קריירת משחק עריכה
מונטרו החל את קריירת המשחק בקבוצת הנוער של פניארול, ממועדוני הפאר באורוגוואי הפועל בעיר הולדתו מונטווידאו. הוא עלה לקבוצה הבוגרת בעונת 1991 והשתלב היטב בהרכב הראשון. בשתי עונות במדי הקבוצה ערך מונטרו 34 הופעות וכבש שער בודד.
לאחר שתי עונות בלבד החל מונטרו את דרכו באירופה, כשחתם לקראת עונת 1992/1993 במדי אטאלנטה מהסרייה א', אותה אימן אז מרצ'לו ליפי. מונטרו השתלב במהרה בהרכב הפותח של הקבוצה, והפך לשחקן משמעותי בחוליית ההגנה של הקבוצה. לאחר עונה אחת, אותה סיימה אטלנטה במקום השמיני, עזב ליפי לטובת אימון נאפולי. בלעדיו, כשלו מונטרו ואטלנטה לשמור על מקומם בליגה הבכירה, ובסיום עונת 1993/1994 נשרו לסרייה ב'. בעונת 1994/1995 סייע מונטרו לקבוצתו להעפיל בחזרה, תוך עונה אחת, לליגה הבכירה. בעונתו הרביעית בקבוצה, והשלישית בליגה הבכירה, רשם מונטרו 23 הופעות בלבד, וזאת עקב פציעות שחווה במהלך העונה.
לאחר תקופה מרשימה של ארבע עונות באטלנטה, התאחד מונטרו בשנית עם ליפי שהחתים אותו במדי אלופת אירופה הטרייה, יובנטוס. כבר בעונת הבכורה שלו ביובנטוס הפגין מונטרו יכולת אישית משכנעת, שהצטרפה ליכולת הקבוצתית המרשימה של קבוצתו. הוא רשם 42 הופעות בכל המסגרות, 26 מתוכן בליגה, וזכה עם קבוצתו באליפות איטליה, בסופר קאפ האירופי לאחר ניצחון על פריז סן-ז'רמן, בגביע הביניבשתי לאחר ניצחון על ריבר פלייט ובסופר קאפ האיטלקי לאחר ניצחון על ויצ'נצה. בנוסף, העפיל עם קבוצתו לגמר ליגת האלופות מול בורוסיה דורטמונד, שם עלה בהרכב כבלם בהפסד 3-1 של קבוצתו.
בעונת 1997/1998 שמר עם יובנטוס על תואר האליפות, והעפיל עמה פעם נוספת לגמר ליגת האלופות. הוא פתח כבלם במערך שכלל שלושה בלמים, אך יובנטוס כשלה פעם שנייה ברציפות, הפעם כשהפסידה 1-0 לריאל מדריד. יובנטוס באותה התקופה נחשבה לאחת הקבוצות החזקות באירופה, ובמיוחד חוליית ההגנה שלה שנחשבה לאחת הטובות ביבשת. מונטרו העפיל עם יובנטוס בפעם השלישית לגמר ליגת האלופות 2003, לאחר שבמהלך העונה אף כבש בשלב רבע הגמר מול ברצלונה. במפגש הגמר מול מילאן נפרדו הקבוצות בשוויון 0-0 בתום הארכה, ויובנטוס הפסידה את התואר בדו-קרב בעיטות עונשין, בו החמיצו שלושה מחמשת בועטיה, כולל מונטרו שבעט את הפנדל הרביעי אותו עצר דידה.
בתקופה של תשע עונות במדי הקבוצה שיתף פעולה עם שחקני הגנה בינלאומיים מהטובים ביבשת, ובהם צ'ירו פרארה, מארק יוליאנו, ג'אנלוקה פסוטו, ליליאן תוראם, איגור טודור, ג'אנלוקה זמברוטה ופאביו קנבארו. מונטרו זכה עם יובנטוס בסך הכול בארבע אליפויות איטליה (ואליפות נוספת שנשללה מהקבוצה בעקבות פרשת הטיית המשחקים בסרייה א' 2006), בקרוב ל-300 הופעות במדי הקבוצה בכל המסגרות.
בעונת 2005/2006 חזר מונטרו לאמריקה הדרומית וחתם במדי סן לורנסו הארגנטינאית. תקופתו בקבוצה הייתה רצופת פציעות שהגבילו את כמות משחקיו ל-14 בלבד. לקראת עונת 2006/2007 חזר מונטרו למועדון נעוריו פניארול לעונת פרישה, על אף הצעות לחזור לאירופה, בין היתר מאולימפיאקוס היוונית ומהעולה החדשה לסרייה א' קטניה. הוא סיים עם הקבוצה במקום השני, לפני שפרש ממשחק פעיל בגיל 36.
נבחרת אורוגוואי עריכה
מונטרו זומן לראשונה לסגל נבחרת אורוגוואי על ידי המאמן לואיס קוביז'ה, עוד בטרם מלאו לו עשרים. הוא היה שותף לסדרה של ארבעה משחקי ידידות במאי 1991, הראשון שבהם כשעלה בהרכב נבחרתו בהפסד 1-0 לארצות הברית בדנוור. מונטרו פתח בהרכב הנבחרת בכל ארבעת המשחקים.
בשנים הבאות איבד מונטרו את מקומו בסגל, ובתוך שלוש וחצי שנים רשם הופעה אחת נוספת בלבד (תבוסה 5-0 לגרמניה באוקטובר 1993). טורניר מוקדמות מונדיאל 1998 היה הטורניר הראשון אליו היה שותף מונטרו כשחקן הרכב קבוע. הוא רשם 11 הופעות במהלך הטורניר, אך אורוגוואי כשלה להעפיל למונדיאל וסיימה במקום השביעי בלבד בבית. במהלך הטורניר כבש מונטרו את שער הבכורה שלו במדי אורוגוואי, בניצחון הביתי 2-0 על פרו ב-15 בדצמבר 1996.
מונטרו הוביל את סגל הנבחרת כקפטן בטורניר גביע הקונפדרציות 1997 בערב הסעודית, בו השתתפה אורוגוואי בזכות הזכייה בקופה אמריקה 1995, טורניר אליו לא זומן מונטרו. מונטרו רשם ארבע הופעות בטורניר גביע הקונפדרציות (החמיץ רק את משחקה האחרון של אורוגוואי בשלב הבתים), וסייע לנבחרתו לסיים את הטורניר במקום הרביעי. מונטרו היה קפטן הנבחרת גם בטורניר מוקדמות מונדיאל 2002. אורוגוואי הצליחה לסיים במקום החמישי ולשחק בפלייאוף מול אוסטרליה על המקום בטורניר הגמר. מונטרו פתח בהרכב בשני המשחקים, כאשר אורוגוואי הפכה הפסד חוץ 1-0 עם ניצחון 3-0 ביתי והעפילה על חשבונה של אוסטרליה.
מונטרו זומן כקפטן לסגל אורוגוואי לקראת מונדיאל 2002. אורוגוואי נחשבה לנבחרת מוכשרת שעשויה להתקדם לשלבים המאוחרים של הטורניר, אך היא סיימה את דרכה כבר בתום שלב הבתים. מונטרו פתח כקפטן ושיחק לאורך כל משחקי שלב הבתים, שנפתחו בהפסד 2-1 לדנמרק והמשיכו בשתי תוצאות תיקו, 0-0 מול צרפת ו-3-3 מול סנגל.
לאורך כל הקריירה הבינלאומית שלו, שותף מונטרו רק פעם אחת בטורניר האליפות היבשתית, כשזומן על ידי המאמן חורחה פוסאטי לסגל אורוגוואי לקופה אמריקה 2004. במשחק הראשון בטורניר, מול מקסיקו, כבש מונטרו את שער השוויון של אורוגוואי שקבע 2-2 שתי דקות לסיום. הוא שותף גם בניצחון 2-1 על אקוודור במשחק השני, אך לא שותף בהפסד 4-2 לארגנטינה בסיום שלב הבתים. אורוגוואי ומונטרו העפילו מרבע הגמר לאחר ניצחון 3-1 על פרגוואי, אך הודחו על ידי ברזיל בדו-קרב בעיטות עונשין בשלב חצי הגמר. מונטרו לא שותף בניצחון 2-1 על קולומביה, שהעניק לנבחרתו את המקום השלישי בטורניר.
הטורניר האחרון של מונטרו במדי אורוגוואי היה מוקדמות מונדיאל 2006. כפי שקרה באותו הטורניר ארבע שנים קודם לכן, העפילה אורוגוואי מהמקום החמישי לפלייאוף מול אוסטרליה. מונטרו הוביל כקפטן את אורוגוואי לניצחון 1-0 בבית, וארבעה ימים אחר כך שוב פתח כקפטן במשחק החוץ בו הפסידה אורוגוואי 1-0. בדקה ה-81 הוחלף מונטרו בגלל פציעה, וראה את התוצאה נותרת על כנה בהארכה, ואת נבחרתו מפסידה 4-2 בדו-קרב הפנדלים ונותרת מחוץ למונדיאל 2006. בתום המשחק פרש מונטרו מהנבחרת כשלזכותו 61 הופעות וחמישה שערים בינלאומיים.
קריירת אימון עריכה
לאחר שפרש ממשחק, פתח מונטרו בקריירה קצרה כסוכן שחקנים. בינואר 2014 חזר למועדון נעוריו פניארול, שם היה למאמן במחלקות הנוער של המועדון. ב-11 בנובמבר 2014 נקרא לתפקיד המאמן הזמני של פניארול, במקומו של חורחה פוסאטי שהתפטר. מונטרו היה למאמן הקבוצה כחודש וחצי, עד ל-23 בדצמבר של אותה השנה, אז מונה פבלו בנגואצ'אה לתפקיד המאמן הקבוע.
ב-10 במרץ 2016, לאחר שבעה מחזורים בליגת המשנה הארגנטינאית, התמנה מונטרו לתפקיד מאמן בוקה אונידוס. מונטרו רשם הצלחה יחסית עם הקבוצה, ולאחר שלושה חודשים בלבד, ביוני 2016, קיבל הצעה להצטרף לאתלטיקו קולון מהליגה הבכירה. מונטרו השלים את מעברו לקולון, שם אימן במהלך הסיבוב הראשון של עונת 2016/2017, והוביל את הקבוצה למקום ה-12 במהלך תקופה זו.
ב-22 בדצמבר, חצי שנה לאחר שהחל לאמן את קולון, התפטר מונטרו מתפקידו, כאשר נשיא המועדון אישר כי ההתפטרות הגיעה על רקע מקצועי, וכי בידיו של מונטרו הצעות מקבוצות אחרות. ב-3 בינואר 2017 הוצג מונטרו רשמית כמאמנה החדש של רוסאריו סנטראל מהליגה הבכירה בארגנטינה.
ב-6 ביוני 2019 חזר מונטרו לאיטליה והתמנה לתפקיד המאמן בסמבנדטסה מהליגה האיטלקית השלישית. הוא פוטר מתפקידו ב-27 באוקטובר 2020, לאחר שרשרת הפסדים בתחילתה של עונת 2020/2021, אך חזר לתפקיד המאמן הראשי ב-11 בפברואר 2021, בעקבות התפטרותו של מאורו זירונלי. ביוני 2021 חזר לארגנטינה כמאמנה של סן לורנסו, אך סיים את תפקידו בחלוף ארבעה חודשים בלבד.
ב-28 ביוני 2022 חזר מונטרו ליובנטוס, בה כיכב כשחקן, לתפקיד מאמן קבוצת הנוער של המועדון.
תארים עריכה
- אליפות איטליה (4): 1996/1997, 1997/1998, 2001/2002, 2002/2003
- הגביע הביניבשתי: 1996
- הסופר קאפ האירופי: 1996
- הסופר קאפ האיטלקי (3): 1997, 2002, 2003
- גביע האינטרטוטו: 1999
סטטיסטיקות עריכה
מועדונים עריכה
| עונה | קבוצה | ליגה | בליגה | בגביע | באירופה | אחר | סך הכול | |||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | |||
| 1991 | פניארול |  ליגת העל האורוגוואית |
14 | 0 | - | - | - | - | - | - | 14 | 0 |
| 1992 | 20 | 1 | - | - | - | - | - | - | 20 | 1 | ||
| 1992/1993 | אטאלנטה |  סרייה א' |
27 | 2 | 2 | 0 | - | - | - | - | 29 | 2 |
| 1993/1994 | 30 | 0 | 3 | 0 | - | - | - | - | 33 | 0 | ||
| 1994/1995 | סרייה ב' |
34 | 2 | 3 | 0 | - | - | - | - | 37 | 2 | |
| 1995/1996 | סרייה א' |
23 | 0 | 6 | 0 | - | - | - | - | 29 | 0 | |
| 1996/1997 | יובנטוס | סרייה א' |
26 | 0 | 3 | 1 | 11 | 1 | 2 | 0 | 42 | 2 |
| 1997/1998 | 26 | 0 | 5 | 0 | 7 | 0 | 1 | 0 | 39 | 0 | ||
| 1998/1999 | 22 | 0 | 2 | 0 | 9 | 0 | 1 | 0 | 34 | 0 | ||
| 1999/2000 | 28 | 0 | 2 | 0 | 10 | 0 | 0 | 0 | 40 | 0 | ||
| 2000/2001 | 23 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | 0 | 23 | 0 | ||
| 2001/2002 | 16 | 0 | 4 | 0 | 7 | 1 | 0 | 0 | 27 | 1 | ||
| 2002/2003 | 21 | 0 | 0 | 0 | 13 | 2 | 1 | 0 | 35 | 1 | ||
| 2003/2004 | 19 | 1 | 1 | 0 | 6 | 0 | 0 | 0 | 26 | 1 | ||
| 2004/2005 | 5 | 0 | 1 | 0 | 6 | 0 | 0 | 0 | 12 | 0 | ||
| 2005/2006 | סן לורנסו |  ליגת העל הארגנטינאית |
14 | 1 | - | - | - | - | - | - | 14 | 1 |
| 2006/2007 | פניארול | ליגת העל האורוגוואית |
21 | 1 | - | - | - | - | 1 | 0 | 22 | 1 |
| סה"כ בקריירה | 369 | 8 | 32 | 1 | 69 | 4 | 6 | 0 | 474 | 13 | ||
נבחרת לאומית עריכה
| נבחרת אורוגוואי | ||
|---|---|---|
| שנה | הופעות | שערים |
| 1991 | 4 | 0 |
| 1992 | 0 | 0 |
| 1993 | 1 | 0 |
| 1994 | 0 | 0 |
| 1995 | 4 | 0 |
| 1996 | 5 | 1 |
| 1997 | 10 | 1 |
| 1998 | 1 | 0 |
| 1999 | 4 | 0 |
| 2000 | 6 | 1 |
| 2001 | 9 | 0 |
| 2002 | 4 | 0 |
| 2003 | 0 | 0 |
| 2004 | 6 | 2 |
| 2005 | 7 | 0 |
| סה"כ | 61 | 5 |
קישורים חיצוניים עריכה
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר Soccerway
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר National Football Teams
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
- הופעות בינלאומיות באתר rsssf
| נבחרת אורוגוואי – מונדיאל 2002 | ||
|---|---|---|
|
1 קריני • 2 מנדס • 3 למבו • 4 מונטרו • 5 גרסיה • 6 רודריגס • 7 גיגו • 8 וארלה • 9 סילבה • 10 אוניל • 11 מגז'אנס • 12 מונואה • 13 אבראו • 14 סורונדו • 15 אוליברה • 16 רומרו • 17 רגיירו • 18 מוראלס • 19 ביסרה • 20 רקובה • 21 פורלאן • 22 דה לוס סנטוס • 23 אלדואז'ן • מאמן: פואה |
| |
| נבחרת אורוגוואי – קופה אמריקה 2004 (מקום שלישי) | ||
|---|---|---|
|
1 ויירה • 2 ביסרה • 3 ד.רודריגס • 4 מונטרו • 5 סוסה • 6 לאגו • 7 וארלה • 8 פואוסו • 9 סילבה • 10 פרודי • 11 כ.רודריגס • 12 ברבאט • 13 אסטויאנוף • 14 ג.רודריגס • 15 פרס • 16 דלגדו • 17 דיוגו • 18 מוראלס • 19 מרטינס • 20 בואנו • 21 פורלאן • 22 סאנצ'ס • מאמן: פוסאטי |
| |