פורמולה 1 עונת 1953

עונת 1953 היא העונה הרביעית בה התקיימה אליפות הפורמולה 1 שאורגנה על ידי הפדרציה הבינלאומית לרכב (FIA). מספר המרוצים בעונה גדל משמונה לתשעה - מרוץ בארגנטינה, מרוץ האינדינפוליס 500, שהתקיים בארצות הברית ושבעה מרוצי פורמולה ברחבי אירופה. בדומה לעונה הקודמת, גם בעונה זאת התקיימו המרוצים תחת הכללים של הפורמולה 2. אלברטו אסקרי ניצח חמישה מרוצים במהלך העונה וזכה באליפות בפעם השנייה ברציפות.

פורמולה 1 עונת 1953
אלברטו אסקרי, אליפות שנייה ברציפות
אלברטו אסקרי, אליפות שנייה ברציפות
סוג תחרות מרוץ מכוניות
תאריך התחלה 18 בינואר 1953
תאריך סיום 13 בספטמבר 1953
מספר עונה 4
מספר מרוצים בעונה 9
זוכה באליפות הנהגים אלברטו אסקרי
נקודות הנהג הזוכה 34.5 (46.5)

המרוצים בעונה עריכה

מרוץ תאריך פול פוזישן הקפה מהירה מנצח יצרן
1 ארגנטינה  גרנד פרי ארגנטינה 18 בינואר איטליה  אלברטו אסקרי איטליה  אלברטו אסקרי איטליה  אלברטו אסקרי איטליה  פרארי
2 ארצות הברית (48 כוכבים)  אינדינפוליס 500 30 במאי ארצות הברית (48 כוכבים)  ביל ווקוביץ' ארצות הברית (48 כוכבים)  ביל ווקוביץ' ארצות הברית (48 כוכבים)  ביל ווקוביץ' ארצות הברית (48 כוכבים)  אופנהאוזר-קרטיס קראפט
3 הולנד  גרנד פרי הולנד 7 ביוני איטליה  אלברטו אסקרי איטליה  לואיג'י וילורסי איטליה  אלברטו אסקרי איטליה  פרארי
4 בלגיה  גרנד פרי בלגיה 21 ביוני ארגנטינה  חואן מנואל פנג'יו ארגנטינה  חוסה פרוילאן גונזלס איטליה  אלברטו אסקרי איטליה  פרארי
5 צרפת  גרנד פרי צרפת 5 ביולי איטליה  אלברטו אסקרי ארגנטינה  חואן מנואל פנג'יו בריטניה  מייק הות'ורן איטליה  פרארי
6 בריטניה  גרנד פרי בריטניה 18 ביולי איטליה  אלברטו אסקרי איטליה  אלברטו אסקרי
ארגנטינה  חוסה פרוילאן גונזלס
איטליה  אלברטו אסקרי איטליה  פרארי
7 גרמניה המערבית  גרנד פרי גרמניה 2 באוגוסט איטליה  אלברטו אסקרי איטליה  אלברטו אסקרי איטליה  ג'וזפה פארינה איטליה  פרארי
8 שווייץ  גרנד פרי שווייץ 23 באוגוסט ארגנטינה  חואן מנואל פנג'יו איטליה  אלברטו אסקרי איטליה  אלברטו אסקרי איטליה  פרארי
9 איטליה  גרנד פרי איטליה 13 בספטמבר איטליה  אלברטו אסקרי ארגנטינה  חואן מנואל פנג'יו ארגנטינה  חואן מנואל פנג'יו איטליה  מזארטי

תקציר העונה עריכה

בדומה לעונה הקודמת, גם בעונה זאת הייתה פרארי הקבוצה הדומיננטית באליפות. נהגיה ניצחו בה מתוך תשעה מרוצים. אלברטו אסקרי ניצח חמישה מרוצים וזכה באליפות בפעם השנייה ברציפות. מייק הות'ורן וג'וזפה פארינה, חבריו לקבוצה, ניצחו מרוץ אחד כל אחד. חואן מנואל פנג'יו, ששב להתחרות באליפות עבור קבוצת מזארטי סיים את העונה במקום השני וניצח את המרוץ האחרון בעונה שהתקיים במונצה.

כל המרוצים התקיימו תחת הכללים של הפורמולה 2, למעט מרוץ האינדינפוליס, שהתקיים תחת הכללים של ה-AAACC. גרנד פרי ארגנטינה, מרוץ הפתיחה של העונה, לווה בתאונה קשה. חואן פרון, נשיא ארגנטינה, איפשר כניסה חופשית למרוץ שהתקיים במדינה. הדבר גרם לעומס כבד של צופים שעמדו ממש על קצות המסלול לכל אורכו. ילד צעיר התפרץ למסלול באחת הפניות בדיוק בעת שפארינה התקרב אליה במהירות. על מנת להימנע מפגיעה בילד ביצע תנועה חדה. כתוצאה מכך פגע עם רכבו בצופים שעמדו בקצה הפנייה. שבעה צופים נהרגו ועוד רבים נפצעו[1].

דירוג האליפות עריכה

שיטת הניקוד עריכה

הנקודות בכל מרוץ הוענקו לנהגים שסיימו באחד מחמשת המקומות הראשונים. הניקוד ניתן בהתאם למופיע בטבלה. בנוסף, ניתנה נקודת בונוס לנהג שקבע את זמן ההקפה המהירה בכל מרוץ. נהגים שחלקו רכב במהלך מרוץ, קיבלו מחצית מהנקודות, כל אחד. בחישוב נקודות האליפות הובאו בחשבון 4 התוצאות הטובות ביותר בלבד. הנקודות המופיעות בסוגריים כוללות את סך הנקודות שהושגו בעונה.

מיקום 1 2 3 4 5
נקודות 8 6 4 3 2

דירוג הנהגים עריכה

הטבלה כוללת רק נהגים שצברו נקודות במהלך העונה

מיקום נהג ארגנטינה  ארצות הברית (48 כוכבים)  הולנד  בלגיה  צרפת  בריטניה  גרמניה המערבית  שווייץ  איטליה  נקודות
1 איטליה  אלברטו אסקרי 1 1 (1) (4) 1 8† / (פרש)† 1 פרש 34.5 (46.5)
2 ארגנטינה  חואן מנואל פנג'יו פרש פרש פרש / פרש† 2 2 2 (4)† / פרש† 1 28 (29.5)
3 איטליה  ג'וזפה פארינה פרש 2 פרש (5) (3) 1 2 2 26 (32)
4 בריטניה  מייק הות'ורן 4 (4) 6 1 (5) 3 3 (4) 19 (27)
5 איטליה  לואיג'י וילורסי 2 פרש 2 6 פרש 8† / פרש† 6 3 17
6 ארגנטינה  חוסה פרוילאן גונזלס 3 3† (פרש) 3 4 13.5 (14.5)
7 ארצות הברית (48 כוכבים)  ביל ווקוביץ' 1 9
8 שווייץ  טולו דה גרפנרייד 5 4 7 פרש 5 פרש פרש 7
9 איטליה  פליסה בונטו פרש 3† פרש 6 4 4† / פרש† פרש 6.5
10 ארצות הברית (48 כוכבים)  ארט קרוס 2 6
11 ארגנטינה  אונפרה מרימון 3 9 פרש פרש פרש פרש 4
12 צרפת  מוריס טריטגננט 7† 6 5 פרש פרש פרש פרש 5 4
13 ארצות הברית (48 כוכבים)  סאם הנקס 3† 2
14 ארצות הברית (48 כוכבים)  דיון קרטר 3† 2
15 ארגנטינה  אוסקר אלפרדו גלווז 5 2
16 ארצות הברית (48 כוכבים)  ג'ק מקגרת' 5 2
17 גרמניה המערבית  הרמן לנג 5 2
18 ארצות הברית (48 כוכבים)  פרד אגבשיין 4† 1.5
19 ארצות הברית (48 כוכבים)  פול רוסו 4† 1.5
מיקום נהג ארגנטינה  ארצות הברית (48 כוכבים)  הולנד  בלגיה  צרפת  בריטניה  גרמניה המערבית  שווייץ  איטליה  נקודות

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא פורמולה 1 עונת 1953 בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Peron’s grand prix ends in carnage, F1fanatic.co.uk, 18 January 2013



הקודם:
אלברטו אסקרי
פורמולה 1 - אלוף העולם לנהגים 1953
אלברטו אסקרי
הבא:
חואן מנואל פנג'יו