פטוניה
פטוניה (שם מדעי: Petunia) הוא סוג צמח עשבוני ממשפחת הסולניים. מוצאו באמריקה הדרומית ומיניו השונים שימשו לפיתוח עשרות רבות של זני מכלוא תרבותיים בגדלים וצבעים שונים. בזכות פריחתו השופעת וקלות גידולו נפוץ הצמח כצמח נוי בגינון ברחבי העולם.
 פטוניה
| |
|---|---|
פטוניה בגוון כחול-סגול
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | סולנאים |
| משפחה: | סולניים |
| סוג: | פטוניה |
| שם מדעי | |
 Petuniaז'יסייה, 1803 | |
תיאור הצמח עריכה
הפטוניה היא עשב חד-שנתי או דו-שנתי, בעל עלים רחבים ודביקים. גבעוליו רכים ולרוב אינם מגיעים לגובה של יותר מ-20–30 ס"מ, אלא משתרעים על פני הקרקע ויוצרים מעין "כריות" או כיסוי שטח צפוף. הפריחה שופעת ונמשכת זמן רב, מתחילת האביב עד סוף הקיץ. הפרחים קטיפתיים, דמויי משפך, בגודל 3–8 ס"מ ובשלל צבעים, דוגמת לבן וקרם, גוני אדום, ורוד, כחול, סגול וארגמן. לפרחיהם של זנים מסוימים שני צבעים או יותר, בדוגמת פסים לאורך הפרח או בשוליו, כאלה שעורקיהם בצבע מנוגד לצבע הרקע, ודוגמאות גיוון נוספות.
מקור הצמח עריכה
ההשערה הרווחת באקדמיה היא שזני הפטוניה הנפוצים בגינות הן תוצרת של הכלאה בין פטוניה אקסילריס - בעלת תפרחת לבנה ועמוסה, פרחיה גדולים ושטוחים, עם גביע ארוך וצר, והמפיצה ריח בשעות הלילה, לבין פטוניה אינטגריפוליה - בעלת פרחים סגולים קטנים, ונטיה להתפשטות גבעולית תת-קרקעית. פרחים מסוג פטוניה נשלחו לראשונה מאמריקה הדרומית לפריז בשנת 1823. הפטוניה איטנגריפוליה נתגלתה על ידי חוקר הארצות ג'יימס טווידי ונשלחה לגנים הבוטניים של גלאזגו בשנת 1831. קיים מגוון גדול של צבעים, גדלים, ריחות וצורות לפרח זה, הן בצמחים המתורבתים והן בתצורות הבר בארצות המקור.
שימוש גנני עריכה
בגינון משמשים מיני הפטוניה כצמחים עונתיים לכיסוי שטחים בערוגות בשולי כבישים, רחובות וכיכרות עירוניות, בשל צמיחתם המהירה ופריחתם הצבעונית והממושכת. באירופה ובאמריקה הצפונית נהוג לשתול פטוניות גם בעציצים וסלים תלויים, יחד עם מיני צמחים פורחים נוספים. בסוף עונת הפריחה הצמחים מתייבשים ויש לעוקרם.
לפטוניה זרעים זעירים המייצרים ספיח רב, כך שניתן למצוא בגינות פרטים רבים שצמחו מזרעים, גם בעונות שבהן לא נשתלו שתילים חדשים.
שימוש בחקלאות אורגנית עריכה
בחקלאות אורגנית, בייחוד בגידול של עגבניות וצמחים ממשפחת הסולניים כמו חציל וטבק, משתמשים בצמחי הפטוניה בגידול משולב, על מנת למשוך את נתר עלי הסלק המעביר העיקרי בעולם של וירוס צהבון האמיר, ולשמש כצמח מלכודת גם לרחפניים ולעש הטבק המעבירים גם הם את המחלה. וירוס זה גורם לעלי הצמח לכמוש ולהתגלגל כלפי מעלה ופירות הצמח בשלים מהר מדי בשמש ונרקבים בעודם קטנים.
גלריה עריכה
-
פרחי פטוניה במכון ויצמן למדע -
פטוניה לבנה עם עורקים ורודים -
פטוניות ורודות -
תקריב על פטוניה ורודה-סגולה -
עציץ פטוניה -
פטוניה שחורה. הצמח הוא תוצר מלאכותי של השבחה, עד לקבלת גוון סגול-עמוק שנראה כשחור
