פטר סאגאן
פטר סאגאן (בסלובקית: Peter Sagan; נולד ב-26 בינואר 1990) הוא רוכב אופני כביש סלובקי, ואלוף העולם במרוץ הכביש לשנים 2015, 2016 ו-2017. נכון ל-2024 הוא רוכב בקבוצה הסלובקית RRK Group - Pierre Baguette - Benzinol, המצויה בדרג הקונטינטלי. סאגאן החל את הקריירה שלו כרוכב אופני הרים וניצח ב-2008 באליפות העולם באופני הרים (קרוס קאונטרי) עד גיל 18. לאחר מכן עבר לרכיבת כביש וכבר בגיל צעיר צבר ניצחונות רבים ומשמעותיים. אחד מהישגיו הבולטים הוא ניצחון בקטגוריית הנקודות בטור דה פראנס (החולצה הירוקה) ב-2012, 2013, 2014, 2015, 2016, 2018 וב-2019, תוך שהפגין עליונות בולטת על יריביו בקטגוריה זו. הוא מחזיק בשיא הזכיות בחולצה הירוקה - שבע פעמים. במהלך שנים אלו הוא גם ניצח ב-12 קטעים בטור דה פראנס. הישג בולט נוסף הוא ניצחונו במרוץ המונומנט רונדה ון פלנדרן ב-2016 ובמונומנט פריז -רובא ב-2018. סאגאן נחשב לרוכב רב-גוני ובעל יכולת גבוהה גם במרוצים המסתיימים בספרינט רב משתתפים וגם בקטעים גבעיים או הרריים נמוכים.
_(cropped).JPG) | ||||||||||||||||||||||||||
| פטר סאגאן ב-2019 | ||||||||||||||||||||||||||
| לידה |
26 בינואר 1990 (בן 34) סלובקיה | |||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| כינוי | טרמינטור | |||||||||||||||||||||||||
| גובה |
184 ס״מ  | |||||||||||||||||||||||||
| משקל |
78 ק"ג | |||||||||||||||||||||||||
| תחום | כביש | |||||||||||||||||||||||||
| התמחות | ספרינטר, רולר (Rouleur) | |||||||||||||||||||||||||
| קבוצה נוכחית | RRK Group - Pierre Baguette - Benzinol | |||||||||||||||||||||||||
| קבוצות עבר |
קנונדייל טינקוף בורה–הנסגרוהה טוטאל אנרז'י (אנ') | |||||||||||||||||||||||||
| הישגי שיא |
אליפות העולם באופני כביש: | |||||||||||||||||||||||||
|
www | ||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||||||||||
.jpg)
סאגאן נולד בז'לינה שבצפון סלובקיה. בגיל 9 החל לרכוב על אופני הרים וכבר בצעירותו החל לחפש מסלולים אתגריים.[1] הוא החל להתחרות במרוצי אופני הרים וסייקלו–קרוס. ב-2007 זכה במדליות הארד באליפות אירופה באופני הרים בקטגוריית ג'וניורס (עד גיל 18) ובאליפות המקבילה בסייקלוקרוס. ב-2008, ניצח באליפות העולם באופני הרים שנערכה בוואל די סול שבאיטליה בקטגוריית ג'וניורס ובאותה שנה זכה גם בתואר האירופי המקביל. סאגאן אף זכה ב-2008 במדליית הכסף באליפות העולם בסיילוקרוס.
ב-1 באוקטובר 2023 רכב סאגאן במרוץ הכביש האחרון בקריירה שלו כרוכב מקצועי. הוא סיים במקום התשיעי בטור דה ונדי (אנ') שנערך במערב צרפת, באזור שבו ממוקמת קבוצתו טוטאל אנרז'י (אנ').
קריירה מקצוענית עריכה
2010 עריכה
סאגאן, שרכב במקביל לאופני ההרים גם באופני כביש וסיים במקום השני במרוץ פריז - רובא לג'וניורס ב-2008, חתם ב-2010 על חוזה מקצועני כשהצטרף בגיל 20 לקבוצה האיטלקית הבכירה, ליקוויגאז. כבר במחנה האימון שקדם לעונת 2010 הדהימו תוצאות הבדיקות הרפואיות שלו את מנהלי ורופאי הקבוצה שטענו כי מעולם לא ראו נתונים כאלו אצל רוכב בן 19. הוא החל מיד לבלוט ובמרוץ פריז - ניס ב-2010 ניצח בשני קטעים ובקטגוריית הנקודות (החולצה הירוקה). הוא המשיך וזכה בשני ניצחונות נוספים בקטעים של הטור של קליפורניה ובספטמבר 2010 סיים במקום השני במרוץ החד-יומי הקשה, גרנד פרי מונטריאול, אחרי המנצח רוברט חסינק ולפני ריידר הייסדל. בסך הכל, צבר סאגאן 5 ניצחונות במהלך 2010.
2011 עריכה
ב-2011 ניצח סאגאן בטור של סרדיניה. לאחר שניצח ב-3 קטעים מתוך חמשת קטעי המרוץ ובקטגוריית הנקודות. במקומות 2–5 בדרוג הכללי במרוץ סיימו רוכבים הידועים כמצטיינים בטיפוס.[2] ניצחון זה הוכיח את יכולתו הגבוהה של סאגאן הן בסיומי קטעים שהסתיימו בספרינט רב משתתפים והן בקטעים בהם נדרשו יכולות טיפוס. הוא המשיך וניצח קטע בטור של קליפורניה וניצח בפעם השנייה ברציפות בקטגוריית הנקודות שבמרוץ זה. בטור דה סוויס שנערך ביוני הוא ניצח בקטגוריית הנקודות במרוץ ואף ניצח בקטע הררי לאחר שרדף אחרי דמיאנו קונגו במורד וניצח אותו בספרינט. בכך הדגים סאגאן את רב-גוניותו ואת יכולתו הגבוהה ברכיבה במורדות הרריים. בתחילת אוגוסט ניצח סאגאן בטור של פולין לאחר שניצח בשני קטעים במרוץ ובקטגוריית הנקודות. בוואלטה אספניה באותה שנה הוא ניצח בשלושה קטעים, אחד מהם, הקטע המסיים במדריד. בסך הכל, צבר סאגאן 14 ניצחונות במהלך 2011.
2012 עריכה
בסוף 2011 האריך סאגאן את חוזהו עם ליקוויגאז בשנתיים. הוא ויתר על חלק מתנאיו הכספיים כדי שאחיו, יוראי, המבוגר ממנו בשנה, יוכל להצטרף גם הוא כרוכב לליקוויגז. בעונה זו בלט סאגאן גם במרוצים החד-יומיים הקלאסיים. אמנם הוא לא הצליח לנצח באף מרוץ אך השיג מקבץ של תוצאות נאות: מקום רביעי במילאנו - סן רמו, מקום שני בגנט - וולגם, מקום חמישי ברונדה ון פלנדרן ומקום שלישי במרוץ אמסטל גולד. גם במרוצי הקטעים של תחילת העונה הוא זכה להצלחה כשניצח בקטע אחד במרוצים הטור של עומן (ובקטגוריית הנקודות), טירנו - אדריאטיקו ושלושת הימים של ברוז'-דה פאנה. לשיאו הגיע בטור של קליפורניה כשניצח בחמישה קטעים מתוך שמונת קטעי המרוץ ובקטגוריית הנקודות. בשניים מהקטעים בהם ניצח הוא עשה זאת למרות תקלות ונפילות בהן היה מעורב בקילומטרים האחרונים של הקטע. לאחר הקטע השני במרוץ אמר עליו הרוכב האמריקאי הוותיק, כריס הורנר:
פטר סאגאן תמיד טוב. תמיד... לא יפתיע אותי אם ינצח חמישה קטעים בטור של קליפורניה. אני אפילו לא ידעתי שהיה לו נקר ב-10 הקילומטרים האחרונים. אבל ראיתי אותו בטירנו - אדריאטיקו כשנפלה לו השרשרת קילומטר אחד לסיום והוא הצליח להגיע קדימה. ראיתי אותו עושה דברים עוד יותר מרשימים מלקבל נקר ב-10 הקילומטרים האחרונים ולהגיע קדימה שוב. יש לילד הזה כישרון בכל התחומים ויש לו את זה לאורך כל השנה.
— כריס הורנר לאתר Velonews[3]
לפני הטור דה פראנס ערך סאגאן התערבות עם פאולו זאני, נשיא ליקוויגאז, ובה הבטיח זאני לקנות לסאגאן מכונית פורשה אם זה ינצח בקטגוריית הנקודות (החולצה הירוקה) ובשני קטעים במרוץ. סאגאן ניצח בקטע הראשון במרוץ לאחר שהיה הרוכב היחיד שהצליח להצמד לניסיון בריחת יחיד של פביאן קנצ'לארה לקראת הסיום וגבר עליו בספרינט הסיום. בהמשך ניצח סאגאן בשני קטעים נוספים: קטע 3 וקטע 6. כשחצה את קו הסיום בקטע 3 חיקה סאגאן את תנועת ידי פורסט גאמפ בעת ריצה ועורר בכך ביקורת על חוסר כבוד למתחריו. מצד שני היה מי שטען שהדבר מוסיף נופך בידורי למרוץ ואין בכך רע. סאגאן נטל את החולצה הירוקה כבר בקטע השני והיא נשארה על כתפיו לאורך כל המרוץ עד הסיום בפריז. הוא רכב במשך כל המרוץ בצורה אגרסיבית, הצטרף לבריחות בקטעים הרריים וכך הצליח לצבור נקודות רבות בתחרות הנקודות. הוא סיים את התחרות עם 421 נקודות והקדים את אנדרה גרייפל שסיים שני עם 280 נקודות. בסך הכל, צבר סאגאן 15 ניצחונות במהלך 2012.
2013 עריכה
ב-2013 החליפה קבוצתו של סאגאן את שמה לקנונדייל בעקבות כניסת מממן חדש לקבוצה. את ניצחונותיו הראשונים בעונה השיג סאגאן בטור של עומאן כשניצח בשני קטעים. ניצחונו הבא היה במירוץ החד-יומי האיטלקי Gran Premio Città di Camaiore. במרוץ היוקרתי סטראדה ביאנקה הוא סיים שני לאחר בן קבוצתו מורנו מוזר, שתקף מתוך קבוצת בריחה של שלושה רוכבים בה נכלל גם סאגאן. למילאנו-סן רמו הגיע כאחד מהמועמדים המובילים לניצחון אך נכנע במאוץ לקו הסיום למנצח ג'רלד צ'יולק. במרוץ גנט - וולגם תקף סאגאן את החבורה המובילה כשנותרו 4 ק"מ לסיום והצליח לפתוח פער של 23 שניות עד לניצחון בסיום. שבוע לאחר ניצחו זה, הגיע סאגאן לרונדה ון פלנדרן כאחד מהמועמדים לניצחון. הוא סיים שני לאחר שנכנע לפביאן קנצ'לארה שהפגין יכולת גבוהה ביותר. בטקס חלוקת הפרסים למנצחים עורר סאגאן שערורייה כשאחז במופגן בישבנה של אחת מנערות הפודיום בעת שזו נשקה למנצח. לאחר גינויים מקיר אל קיר למעשהו, התנצל סאגאן והגיש לנפגעת פרחים לאחר שלושה ימים, לפני הזינוק למרוץ חץ ברבנט. הוא ניצח במרוץ זה לאחר שהקדים את פיליפ ז'ילבר.
בשבוע הראשון בטור דה פראנס סיים סאגאן במספר קטעים במקום השני. אולם, אכזבה זו לא מנעה ממנו לקחת את החולצה הירוקה כבר בקטע השלישי. בקטע השביעי, שהסתיים באלבי לאחר תווי גבעי של המסלול, הצליח סאגאן לנצח לאחר שקבוצתו הצליחה בעבודה מאומצת להביא את הדבוקה המצומצמת שנותרה בראש למאוץ רב משתתפים. הוא המשיך להחזיק בחולצה הירוקה לאורך כל המרוץ עד פריז כשצבר בסיום 409 נקודות בקטגוריה זו והקדים את מרק קוונדיש שסיים שני עם 312 נקודות. לקראת אליפות העולם במרוץ הכביש השתתף סאגאן בשני מרוצים יוקרתיים בקנדה. בגרנד פרי קוויבק היה פעיל ודומיננטי אך נכנע בסיום. במרוץ השני, גרנד פרי מונטריאול, תקף את חבריו לחבורת החוד כ-5 ק"מ לסיום והצליח להחזיק בפער גדול עד הניצחון בסיום. לאליפות העולם בפירנצה הגיע סאגאן כמועמד המוביל. אולם, במרוץ המפרך שארך 272 ק"מ, הוא כשל וסיים רק במקום השישי. בסך הכל, צבר סאגאן 21 ניצחונות במהלך 2013.
2014 עריכה
בתחילת עונת 2014 סיים סאגאן שני במרוץ סטראדה ביאנקה (אחרי מיכל קוויאטקובסקי) ואחרי שניצח גם בשני קטעים ובחולצת הנקודות בטירנו - אדריאטיקו חיזק את היותו מועמד מוביל במרוץ מילאנו-סן רמו, אולם הוא סיים את המרוץ במקום השישי בלבד. לאחר שבוע, ניצח סאגאן במרוץ החד-יומי הקלאסי, E3 הארלבקה ואחרי שלושה ימים נוספים סיים במקום השלישי במרוץ גנט - וולגם, לאחר שנוצח במאוץ אל קו הסיום על ידי ג'ון דגנקולב וארנו דמאר. הוא נטל חלק במרוץ פריז - רובה וסיים במקום השישי. בטור דה פראנס השיג סאגאן מקבץ מרשים של מיקומים במיאוצים אל קו הסיום אך לא הצליח להשיג ניצחון באף קטע. עובדה זו לא מנעה ממנו להחזיק בחולצה הירוקה מהקטע ה-2 ועד הסיום בפריז. בכך השלים זכייה שלישית ברציפות בחולצה הירוקה בכל שלושת מרוצי הטור דה פראנס בהם נטל חלק והיה לרוכב השני בהיסטוריה (הראשון הוא פרדי מרטנס, הרוכב הבלגי שהיה פעיל בשנות ה-70) שהשיג הישג דומה.
לקראת סוף 2014, עם ההודעה על שילובה העתידי של קבוצת קנונדייל בקבוצת גרמין-שארפ, חתם סאגאן (יחד עם אחיו יוראי) בקבוצת טינקוף-סקסו בנק לשלוש שנים בהן הוא צפוי לקבל שכר שנתי של כ-3.5 מיליון אירו.
בסוף נובמבר 2014 נתן סאגאן את חסותו לקבוצת אופניים ישראלית חדשה בדרג הקונטיננטל - Cycling Academy. אירוע ההשקה של הקבוצה, הכוללת רוכבים ישראלים, סלובקים, צ'כים ופולנים, נערך בירושלים במעמד ראש העיר, ניר ברקת.[4]
2015 עריכה
בחלקה הראשון של שנת 2015 בקבוצתו החדשה, "טינקוף-סקסובנק", היו הישגיו של סאגאן מתחת למצופה ממנו. הוא אמנם סיים שני בסטראדה ביאנקה, אך במרוצי האביב הקלאסיים הוא לא הגיע לפודיום וסיים במקום הרביעי במרוץ מילאנו - סן רמו וברונדה ון פלנדרן.
הוא המשיך את מקבצי ההישגים שלו משהשנים הקודמות בטור של קליפורניה וב-2015 ניצח גם בשני קטעים וגם בדרוג הכללי של המרוץ.
בטור דה פראנס, נכשל סאגאן בהשגת ניצחונות בקטעים בודדים, וזאת, למרות הפגנת כושר מצוין ורכיבה התקפית במספר קטעים, שבחמישה מהם סיים במקום השני. בסיום המרוץ הוא זכה בחולצה הירוקה בפעם הרביעית ברציפות.
הוא זכה לניצחון בקטע מספר 3 בוואלטה אספניה, אך נאלץ לפרוש מהמרוץ לאחר שבקטע מספר 8 פגע בו אופנוע ליווי מטעם מארגני המרוץ.
סאגאן ניצח במרוץ הכביש באליפות העולם שנערכה בריצ'מונד שבארצות הברית. למרות נחיתות נבחרת סלובקיה, שכלל שלושה רוכבים בלבד (כולל פטר סאגאן), הצליח סאגאן להישאר במהלך רוב המרוץ האגרסיבי, סמוך לקדמת הדבוקה. הוא תקף בעלייה קצרה המרוחקת 3 קילומטרים מקו הסיום וניצל את הטכניקה המצוינת שלו ברכיבה במורד ובעקומות כביש חדות כדי ליצור פער, עליו הצליח לשמור עד לקו הסיום.
2016 עריכה
סאגאן סיים במקום השני בדירוג הכללי במרוץ טירנו - אדריאטיקו, אחרי גרג ואן אוורמאט, וזכה בקטגוריית הנקודות. במרוץ E3 הארלבקה שוב סיים סאגאן במקום השני לאחר שיצא לבריחה ביחד עם מיכל קוויאטקובסקי ב-30 הק"מ האחרונים, אך נכנע לו במאוץ אל קו הסיום. לאחר יומיים ניצח בשנית במרוץ גנט - וולגם, שהיה לניצחונו הראשון בתור אלוף עולם. סאגאן השיג את ניצחונו הראשון במרוץ מונומנט כשניצח ברונדה ון פלנדרן. הוא הפגין עליונות על שאר המתחרים, לאחר שברח בתחילה עם קוויאטקובסקי כ-32 ק"מ לסיום, ופעם השנייה במעלה הפטרברג כ-13 ק"מ לסיום. סאגאן רכב לבדו משם ועד לסיום והקדים את פביאן קנצ'לארה וספ ונמרקה. סאגאן השתתף אף במרוץ פריז - רובה, וסיים במקום ה-11. בטור של קליפורניה ניצח סאגאן בשני שלבים, וזכה בקטגוריית הנקודות, ובטור דה סוויס ניצח בשני שלבים, ובכך שבר את השיא הניצחונות לרוכב אחד במרוץ זה.
בטור דה פראנס ניצח סאגאן בשלב השני, וזכה ללבוש את החולצה הצהובה של מוביל המרוץ לראשונה בקריירה שלו. בשלב העשירי הוביל סאגאן קבוצת בריחה שכללה את חברו לקבוצה מאסיי בודנאר, את מוביל המרוץ כריסטופר פרום, ואת חברו לקבוצה של פרום, גאריינט תומאס. סאגאן הקדים את פרום במאוץ אל קו הסיום, וניצח בשלב השני שלו. ניצחונו השלישי במרוץ הגיע בשלב ה-16, כשהקדים את הנורווגי אלכסנדר קריסטוף במאוץ. סאגאן אף ניצח בקטגוריית הנקודותף וזכה בפרס הרוכב ההתקפי ביותר במרוץ.[5]
סאגאן השתתף במרוץ אופני ההרים באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו, אך בשל תקר בגלגל סיים במקום ה-35 בלבד.[6] עם סיום עונת אופני הכביש סיים סאגאן במקום בראשון בדירוג הכללי של הסבב העולמי של איגוד האופניים הבינלאומי.[7]
באליפות העולם שנערכה בדוחה קטר ניצח סאגאן במרוץ אופני הכביש למרות נחיתות נבחרת סלובקיה, שכלל שלושה רוכבים בלבד (כולל סאגאן). במהלך המרוץ יצרו מספר נבחרות חזקות פיצול בדבוקה בעזרת רוחות צד ערות, אך סאגאן ובן ארצו קולר הצליחו להישאר בקבוצה הקדמית, ובמאוץ הסיום גבר סאגאן על מרק קוונדיש ועל טום בונן, וזכה באליפות העולם לשנת 2016. הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריית אליפות העולם באופני כביש בה כל העומדים על הפודיום היו אלופי עולם לשעבר.[8] בסיום השנה הוא זכה בתואר אופני הזהב.
2017 עריכה
בתחילת 2017 עבר לרכוב בשורות הקבוצה הגרמנית בורה-הנסגרוהה (Bora–Hansgrohe). עונת המרוצים הקלאסיים הייתה מאכזבת באופן יחסי עבורו ועבור קבוצתו. הוא אמנם ניצח במרוץ קורנה-בריסל-קורנה, אך לא הצליח לנצח במרוצים הקלאסיים החשובים. הוא סיים שני במילאנו-סן רמו, שני באומלופ הט ניוסבלד ושלישי בגנט - וולגם. לאחר שניצח מספר קטעים במרוצי קטעים, כולל בטור של קליפורניה ובטור של שווייץ, הוא הגיע לטור דה פראנס 2017 במטרה לנצח בפעם השישית הרצופה בתחרות על החולצה הירוקה. סאגאן ניצח בקטע השלישי במרוץ. במאוץ אל קו הסיום בקטע הרביעי, שהסתיים בוויטל, היה סאגאן מעורב בתקרית בה נפלו מרק קאוונדיש, ג'ון דגנקולב ובן סוויפט. שופטי המרוץ קבעו כי סאגאן רכב בצורה מסוכנת וגרם לנפילה ועל כן תוצאתו נפסלה ונגרעו נקודות ממאזנו בתחרות על החולצה הירוקה. מספר שעות לאחר מכן, הודיעה הנהלת המרוץ כי סאגאן מושעה מהמרוץ.[9]
ב-24 בספטמבר ניצח סאגאן בפעם השלישית ברציפות באליפות העולם לאופני כביש, שנערכה בעיר ברגן בנורווגיה. הוא אלוף העולם היחידי שניצח שלוש שנים ברציפות במרוץ הכביש. ניצחונו של סאגאן הוכרע בפוטו פיניש כשהקדים במאית השנייה את הנורווגי, אלכסנדר קריסטוף.[10]
2018 עריכה
בעונת 2018 ניצח סאגאן בגנט - וולגם בפעם השלישית ולראשונה ניצח בפריז - רובה.
2019 עריכה
סאגאן פתח את העונה עם ניצחון בקטע השלישי של טור דאון אנדר, הוא סיים רביעי במילאנו - סן רמו, וחמישי בפריז - רובה. הוא ניצח את הקטע הראשון של הטור של קליפורניה, ואת הקטע השלישי וקטגוריית המאיצים בטור דה סוויס. בטור דה פראנס, ניצח את הקטע החמישי וזכה בקטגוריית המאיצים בפעם השביעית. בסוף העונה, הודיע סאגאן שבעונת 2020 הוא יתחרה לראשונה בג'ירו ד'איטליה ויוותר על הטור של קליפורניה (שגם לא יתקיים בעונת 2020).
2020 עריכה
את עונת 2020 פתח סאגאן בוואלטה אה סאן חואן אך לא הצליח לנצח באף אחד מהקטעים, לאחר מכן המשיך להשתתפות ראשונה בקריירה בפריז - ניס וסיים שני בקטע השלישי אחרי איוואן גרסיה קורטינה, ושלישי בקטע החמישי אחרי ניקולו בונפאציו וקורטינה. הוא חזר מתום פגרת הקורונה לקלאסיקות האיטלקיות, בעוד הוא לא הצליח לסיים את סטראדה ביאנקה, הוא סיים רביעי גם במילאנו–טורינו ובמונומנט מילאנו - סן רמו, במרוץ הראשון זה היה ארנו דמאר שניצח בספרינט רב משתתפים, בעוד שבמילאנו - סן רמו ווט ואן ארט ניצח לאחר שהקדים את ז'וליאן אלאפיליפ בספרינט הסיום. בהמשך העונה הוא זינק לטור דה פראנס בפעם התשיעית, במטרה לנצח את קטגוריית הנקודות גם בפעם השמינית, בקטע הפתיחה סיים חמישי בספרינט רב משתתפים בניס כשאלכסנדר קריסטוף מנצח. בקטע השלישי סיים שוב חמישי, הפעם אחרי קיילב יואן המנצח, אך זה הספיק לו בשביל להוביל בקטגוריית הנקודות. אך הוא הפסיד את ההובלה בקטע החמישי לסם בנט שסיים שלישי את הקטע, בעוד סאגאן עצמו סיים רביעי. בקטע השביעי הכתיבה קבוצת בורה–הנסגרוהה של סאגאן קצב גבוה לאורך כל הקטע על מנת לפרק את בנט ולמנוע ממנו להשיג נקודות, הם הצליחו במשימה זו והפלוטון התפצל בשלבים מוקדמים וגם בזכות רוחות צד שפיצלו את הדבוקה מאוחר יותר, אך סאגאן עצמו איכזב וסיים רק במקום ה-13 את ספרינט הסיום, אך זה הספיק לו בשביל לשוב להובלה בקטגוריית הנקודות, אך הפסיד אותה שוב לסם בנט בקטע ה-10, אותו ניצח בנט, בעוד סאגאן עצמו סיים שלישי. בקטע ה-11 סאגאן סיים שני, אך נפסל לאחר ספרינט אגרסיבי ומסוכן מדי והתנגשות פיזית עם ווט ואן ארט, קיילב יואן ניצח את הקטע בעוד בנט שני, פסילתו של סאגאן מהקטע[11] ושלילת הנקודות שהשיג בספרינט הביניים במהלך הקטע, גרמו לאבד מעשית את הסיכויים לנצח בקטגוריה. סאגאן הספיק לסיים בשאר המרוץ במקום הרביעי בקטע ה-14, במקום התשיעי בקטע ה-19 והשלישי בקטע ה-21, אך זה לא הספיק לו לניצחון בקטגוריית הנקודות והיה ההפסד השני שלו סך הכל בקטגוריה בתשע השנים שבהן הוא מתחרה בטור, זה גם היה הטור הראשון בו לא ניצח אף קטע מאז 2015. לאחר הטור התחרה כאמור בג'ירו, שאיתו יצא שסאגאן התחרה ב-49 ימי מרוץ בחודשיים. הג'ירו התחיל עם קטע נגד השעון ב-15 ק"מ, בו סיים במקום ה-106, אך סאגאן היה עם הזמן השני בטיבו בנקודת מלך ההרים, שמי שרכב אותה הכי מהר, הוביל בקטגוריית ההרים, אך סאגאן סיים שני לריק צאבל. בקטע ה-2, הקטע הסתיים בעלייה מתונה וסאגאן ברח לפלוטון ביחד עם דייגו אוליסי ומיקל הונורה, אך בספרינט הסיום בין שלושתם אוליסי גבר על סאגאן כשהונורה שלישי, אך המיקום הספיק בשביל סאגאן להובלת קטגוריית ההרים ולבישת החולצה הכחולה בקטע ה-3 בלבד. הקטע ה-4 במרוץ הסתיים בספרינט רב משתתפים, סאגאן סיים שני לפני דווידה בלריני במקום השלישי כשארנו דמאר מנצח, בזכות התוצאה הזו עלה סאגאן למקום הראשון בקטגוריית הנקודות ולבש את החולצה הסגולה עד הקטע ה-6, בו דמאר ניצח ועקף את דמאר בהובלה בקטגוריה, כשסאגאן עצמו סיים רק שמיני את הקטע. הפער בין השניים גדל בקטע ה-7 למחרת, כשדמאר ניצח שוב וסאגאן סיים הפעם שני. בקטע ה-10 סאגאן ניסה להיכנס לקבוצת הבריחה המוקדמת של הקטע ביחד עם רוכבים נוספים, בשלב מסוים Groupama–FDJ של דמאר ויתרה על הרדיפה אליהם וקבוצת הבריחה התגבשה ופתחה פער מהפלוטון, השלב היה בתוואי גבעי, ובטיפוס האחרון של היום, קצת יותר מ-12 ק"מ לסיום, סאגאן יצא לבריחת סולו והמשיך כל הדרך עד לניצחון בקטע, מקדים ב-19 שניות את ברנדון מקנולטי וב-23 את הפלוטון שהובל בידי מוביל המרוץ ז'ואאו אלמיידה ב-23 שניות. הניצחון של סאגאן היה הראשון שלו מאז יולי 2019, אז ניצח בקטע החמישי של טור דה פראנס 2019. הוא צמצם את הפערים מדמאר בקטגוריית הנקודות, אך בקטע ה-11 דמאר השיג את הניצחון הרביעי שלו במרוץ, בעוד סאגאן שוב מסיים שני. לאחר הקטע הזה סאגאן לא השיג יותר נקודות במרוץ עד לסיומו, הוא סיים את הג'ירו ה-92 הכללי ובמקום השני בקטגוריית הנקודות, 184 לעומת 233 של דמאר.
שנים 2023-2021 עריכה
חיים אישיים עריכה
בנובמבר 2015 נישא סאגאן לחברתו קטרינה סמולקובה בחתונה שנערכה בטירה בדולני קובין שבסלובקיה. באוקטובר 2017 נולד להם בן. ביולי 2018 הודיע סאגאן על פרידתם. נכון ל-2018 הוא מתגורר במונקו. אחיו המבוגר ממנו בשנה, יוראי, אף הוא רוכב כביש מקצועי ושניהם רוכבים יחד באותן קבוצות לאורך הקריירה שלהם.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של פטר סאגאן (באנגלית)
.svg){kind=icon}
הערות שוליים עריכה
- ^ Jen See, Who Is Peter Sagan?, אתר Bicycling, 17 במאי 2012
- ^ 2-חוסה סרפה, 3-דמיאנו קונגו, 4-מיקלה סקרפוני, 5-אמנואלה סלה
- ^ Matthew Beaudin, Peter the Great shows class and adaptability in Amgen win, אתר Velonews, 13 במאי 2012
- ^ דני אסקרוב, סייקלינג אקדמי - התמונה הגדולה, באתר "בייק פאנל", 1 בדצמבר 2014
- ^ The Heroes of the 2016 Tour de France, אתר welovecycling.com, 25 ביולי 2016
- ^ Olympic Games: Puncture ends Sagan's bid for cross-country medal, אתר CyclingNews.com, 22 באוגוסט 2016.
- ^ Sagan, Movistar top final UCI WorldTour rankings, אתר CyclingNews.com, 1 באוקטובר 2016.
- ^ World Championships: Sagan beats Cavendish to defend elite men's world title in Doha, אתר CyclingNews.com, 16 באוקטובר 2016.
- ^ יניב שור ודני אסקרוב, עולם האופניים חצוי לשניים – האם היה נכון לפסול את פטר סאגן?, באתר "בייקפאנל", 5 ביולי 2017
- ^ מערכת ספורט היום, אופניים: פטר סאגאן אלוף העולם | ישראל היום, באתר ישראל היום, 24 בספטמבר 2017 18:47
- ^ הורדה למקום האחרון בפלוטון בקטע
| הקודם: מיכל קוויאטקובסקי |
אלוף העולם במרוצי כביש 2015, 2016, 2017 |
הבא: אלחנדרו ולוורדה |