פיאמה נירנשטיין

פיאמה נירנשטיין (באיטלקית: Fiamma Nirenstein; נולדה ב-18 בדצמבר 1945 בפירנצה), עיתונאית, בעלת טור, סופרת ופוליטיקאית יהודייה-איטלקייה. הייתה חברת הפרלמנט האיטלקי וסגנית יו"ר ועדת החוץ של הפרלמנט מטעם מפלגת הימין של סילביו ברלוסקוני. עמדה בראש הוועדה לחקר האנטישמיות של הפרלמנט האיטלקי. יו"ר המועצה הבינלאומית של חברי פרלמנט יהודים . העיתון "ג'רוזלם פוסט" הכתיר אותה ביוני 2011 כאחת מ-50 היהודים המשפיעים ביותר בעולם. עלתה לישראל במאי 2013.

פיאמה נירנשטיין
Fiamma Nirenstein

לידה	18 בדצמבר 1945 (בת 78) פירנצה, ממלכת איטליה
מדינה	ישראל, איטליה
השכלה	אוניברסיטת פירנצה
מפלגה	אנשי החירות
www.fiammanirenstein.com
חברת בית הנבחרים של הרפובליקה האיטלקית 22 באפריל 2008 – 14 במרץ 2013 (4 שנים ו־46 שבועות) חברת פרלמנט מחליפה במועצת אירופה 29 בספטמבר 2008 – 27 ביוני 2013 (4 שנים ו־38 שבועות)

ביוגרפיה ומשפחה

נירנשטיין נולדה בפירנצה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה להורים אינטלקטואלים קומוניסטים, פעילי שמאל אקטיביסטים. אביה, אהרון נירנשטיין, הגיע מישראל לאיטליה במהלך מלחמת העולם השנייה, כחייל בבריגדה היהודית והשתקע בפירנצה, שם פגש את אמה, עיתונאית, שלחמה אז כפרטיזנית נגד השלטון הפאשיסטי והנאצי. לאחר המלחמה היה במשך שנים כתב "על המשמר" ברומא. לזוג נולדו באיטליה שלוש בנות. אחת מאחיותיה של נירנשטיין, אף היא עיתונאית, פעילה באיטליה עד היום. פירוש שמה האיטלקי פיאמה - להבה.

בשנת 1998 יצא לאור ספר המתאר את קורות המשפחה.

נירנשטיין פגשה את בעלה, עופר, צלם עיתונות, לראשונה בירושלים. יש לה שני בנים, בנה הבכור משרת בשירותים החשאיים של איטליה.

קריירה

בשנות השישים של המאה ה-20 הייתה נירנשטיין פעילה בחוגי השמאל באיטליה. היא ביקרה בישראל בפעם הראשונה ב-1967, חודשיים לפני מלחמת ששת הימים, כששלחו אותה הוריה לקיבוץ נאות מרדכי, למרגלות רמת הגולן. שם היא חוותה את כל תקופת ההמתנה ואת המלחמה עצמה. החוויה הזו עצמה לא שינתה עדיין את השקפותיה, אולם כשחזרה לאיטליה לאחר המלחמה הותקפה מילולית על ידי חבריה הקומוניסטים, שכינוה "פשיסטית לא מודעת" וההסתכלות עליה כאחרת היא שגרמה לכך שגם היא החלה לראות עצמה ככזו והחלה במסעה הפוליטי ימינה ולכיוון הפרו ישראלי.

לאחר חזרתה לאיטליה למדה וסיימה תואר ראשון בהיסטוריה מודרנית באוניברסיטת פירנצה והיא עוסקת בעיתונאות מאז שנת 1977. את מרבית שנותיה כעיתונאית היא העבירה בסיקור הקונפליקט הישראלי-ערבי עבור עיתונים שונים באיטליה ופרסמה ספרים רבים בנושא.

בשנת 1993 עברה נירנשטיין להתגורר בישראל כנספחת דיפלומטית של השגרירות האיטלקית וניהלה במשך כשנתיים את המכון האיטלקי לתרבות בתל אביב. בהמשך, התגוררה בירושלים ושימשה ככתבת לענייני ישראל והמזרח-התיכון של העיתונים האיטלקיים La Stampa, Panorama ו-Il Giornale.

יום למחרת פיגועי 11 בספטמבר 2001 במגדלי התאומים בארצות הברית ציטט ה"וול סטריט ג'ורנל" באריכות רבה את מאמרה שפורסם ב"קומנטרי" על הטרור, כדי לנסות להסביר את מה שאירע.

בשנת 2005 הגישה בטלוויזיה האיטלקית תוכנית אקטואליה בינלאומית יומית ובמהלך שנת 2006 השתתפה שם בתוכנית הטלוויזיה "אוריינט אקספרס". לנירנשטיין פינה שבועית קבועה בתוכנית הרדיו של מאסימו בורדין בנושא המזרח התיכון והיא כתבה גם עבור העיתונים Paesa sera, L'Europeo, L'Espresso ו-Epoca באיטליה ועבור ה-ניו יורק סאן וה-קומנטרי האמריקאיים. בעלת טור קבוע, פוליטי, פרו ישראלי בעיתון "IL GIORNALE", הנקרא "אש ולהבה".

נירנשטיין מלמדת היסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת Luiss ברומא והיא חברה במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ובמכון הדסון בוושינגטון. היא פרסמה תשעה ספרים, רובם בנושאי ישראל, אנטישמיות והטרור האסלאמי.

במערכת הבחירות של שנת 2008 באיטליה נבחרה נירנשטיין לפרלמנט האיטלקי מטעם מפלגתו של סילביו ברלוסקוני Il popolo della Libertà ("מפלגת העם החופשי"), כמועמדת בעלת צביון פרו-ישראלי מובהק המטיפה לפעילות אקטיבית של מדיניות החוץ של איטליה בנושא. בעקבות בחירתה עזבה את שכונת גילה בירושלים, שם התגוררה, וחזרה לרומא.

הקריירה העיתונאית של נירנשטיין כוללת ראיונות עם רג'יב גנדי, דנג שיאופינג ודמויות ציבוריות רבות מהפוליטיקה המזרח-תיכונית כגון אריאל שרון, יאסר ערפאת ואחרים. תרגמה וערכה ספרים פרי עטם של ברנרד לואיס, נתן שרנסקי ורותי בלום.

נירנשטיין היא גם פעילה פמיניסטית. היא אף ייסדה בשעתו את הביטאון הפמיניסטי הראשון באיטליה.

ב-29 ביוני 2011 נבחרה נירנשטיין ליו"ר ארגון "המועצה הבינלאומית של פרלמנטרים יהודים בעולם" (ICJP).

במאי 2013 עלתה לישראל. באוגוסט 2015 נמסר שראש הממשלה בנימין נתניהו בתפקידו כשר החוץ ימנה אותה לתפקיד שגרירת ישראל באיטליה. ההודעה על מינויה הצפוי כשגרירה עוררה הסתייגות קשה בקהילה היהודית באיטליה בשל חשש מטענות על נאמנות כפולה של יהודי איטליה. במאי 2016, חודשים אחדים טרם הייתה אמורה לצאת לתפקידה באיטליה, החליטה נירנשטיין לוותר על התפקיד. לטענתה, עשתה זאת מסיבות אישיות.

פעילותה הפרו-ישראלית

נירנשטיין מתמחה בכתיבה בנושאי טרור, אנטישמיות והסכסוך הישראלי-ערבי. היא מרבה להדגיש את הקשר בין אנטי-ישראליות לאנטישמיות וכתבה ספרים רבים בנושא. בספרה "Israele Siamo Noi" ("ישראל היא אנחנו") טוענת נירנשטיין שכמדינה דמוקרטית המנהלת מלחמה יומיומית מול הטרור, משמשת למעשה ישראל כחיל החלוץ של העולם המערבי ומזהירה מפני פייסנות כלפי האסלאם הקיצוני. נירנשטיין מוצאת קשר הדוק בין הטרור האסלאמי העולמי והסכסוך הישראלי-פלסטיני ושוללת דיאלוג עם ארגוני טרור כדוגמת החמאס.

נירנשטיין פעילה בארגונים פרו-ישראליים רבים. היא חברה בפורום הבינלאומי נגד אנטישמיות מיסודו של נתן שרנסקי ומרבה לשאת דברים בכנסים בנושא האנטישמיות. היא חברה גם בארגון "ידידי ישראל באירופה" (EFI) ונמנית עם מייסדי "יוזמת ידידי ישראל" שהקים חוסה מריה אסנאר ב-2010. באפריל 2011 קיבלה בניו יורק, ביחד עם אסנאר וג'ון בולטון, את פרס "CAMERA", בגין פעילותה למען ישראל (Emet Award).

פעילותה האינטנסיבית למען ישראל וסגנונה הישיר והאגרסיבי בכיוון זה הקימו עליה מבקרים ומתנגדים רבים ברחבי אירופה והיא מרבה להתעמת בשידורי טלוויזיה ברשתות האיטלקיות והאירופיות עם פוליטיקאים ופובליציסטים מחוגי השמאל. שמה אף הופיע ב'רשימות שחורות' שפרסמו פעילים אנטי-ישראליים הקוראים להחרים את כתביה ופועלה.

ספריה

• Israele Siamo Noi (2007)
• La Sabbia di Gaza (2006)
• Terror: The New Anti-Semitism and the War Against the West (2005)
• Gli Antisemiti Progressisti (2004)
• Islam, la guerra e la speranza (2003)
• L'Abbandono, come l'Occidente ha tradito gli ebrei (2002)
• Un solo Dio, tre verità (2001)
• Come le cinque dita di una mano – una famiglia di ebrei da Firenze a Gerusalemme (1998)
• Israele: una pace in guerra (1996)
• Il Razzista Democratico (1990)

פרסים

• XIII Premio Internazionale di saggistica “Salvatore Valitutti”, 2006
• Premio Ischia Internazionale di Giornalismo – Premio Giornalista dell’Anno per la Carta Stampata, 2006
• Premio Firenze Donna, 2006
• Spilla d’Oro Wizo, 2003
• Diplome de Livre d’Or, Keren Kayemet le-Israel, 2003
• Premio Informazione Corretta, 2004
• Premio Irina Alberti – per il libro “L’Abbandono”, 2002
• Premio Fregene 24° ed. – Riconoscimento per il Giornalismo con il libro “L’Abbandono”, 2002
• Premio Ornella Geraldini, “Donne per il Giornalismo” – Premio alla Carriera, 2002
• Premio Letterario Casentino – Premio d’Onore al Giornalismo, 2002
• XXXVI Premio Iglesias – Saggistica, 2002
• Premio Capalbio – Politica Internazionale, 2002
• Premio Lau Silesu, 2002
• Premio Giornalistico Europa – Giornalista del Mese, La Stampa, 1995

ראו גם

• מאיר חביב

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פיאמה נירנשטיין בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של פיאמה נירנשטיין (באיטלקית ובאנגלית)
• מבחר מאמרים מאת נירנשטיין, באתר Algemeiner
• טלי פרקש, צ'או, איטליה: חברת הפרלמנט - בקרוב בישראל, באתר ynet, 17 באפריל 2013
• ראיון מצולם עם נירנשטיין בנושא החמאס והטרור האיסלאמי (באיטלקית)
• רשימת 50 היהודים המשפיעים בעולם באתר ג'רוזלם פוסט