פימוזיס

מצב שבו לא ניתן להפשיל את העורלה מעבר לעטרה (פין)

פִימוֹזִיס (Phimosis) מתאר מצב שבו לא ניתן להפשיל את העורלה מעבר לעטרה. ישנם שני סוגים של פימוזיס: פימוזיס פיזיולוגי המאפיין פעוטות וכן פימוזיס פתולוגי המתפתח לרוב בבגרות. בעוד שפימוזיס פיזיולוגי אינו מצריך טיפול פימוזיס פתולוגי מחייב לרוב התערבות רפואית.

פימוזיס
Phimosis
תצלום פין שסובל מפימוזיס, בעת זקפה
הגדלה
תחום אורולוגיה
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 777539 עריכת הנתון בוויקינתונים
MeSH D010688
סיווגים
ICD-10 N47
ICD-11 GB05.2 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פימוזיס פיזיולוגי עריכה

מרבית הבנים נולדים כאשר העורלה מחוברת לעטרה באמצעות קרום ולכן היא אינה ניתנת להפשלה. במהלך השנים הראשונות לחיים הקרום המחבר בין העורלה לעטרה נעלם עד אשר ניתן להפשיל את העורלה מעבר לכל העטרה. פימוזיס פיזיולוגי אינו מצריך התייחסות רפואית. הפשלה כפויה של העורלה יכולה להזיק לפין היילוד ולהוביל לכאב ובמקרים קשים לפימוזיס פתולוגי. יש הסוברים שתפקיד הפימוזיס הפיזיולוגי להגן על פין התינוק ופתח השופכה במהלך ההיריון ובילדות. ילדים נימולים סובלים משכיחות גבוהה יותר של היצרות השופכה וייתכן שזו קשורה למניעת המצב הטבעי של פימוזיס פיזיולוגי.

פימוזיס פתולוגי עריכה

פימוזיס פתולוגי קורה על פי רוב במבוגרים או בילדים שאצלם העורלה צרה או הדוקה מדי ואינה ניתנת להפשלה. בפימוזיס העורלה יוצרת טבעת סביב הפין, ולא מאפשרת את נסיגת העורלה שהכרחית ליציאת הפין לצורך זקפה מלאה וכן לשם שמירה על היגיינה של הפין. לחלופין, במידה ונוצרת זקפה, עלול הפין שיצא מהעורלה להילחץ על ידה, ובמקרים קיצוניים לגרום ליצירת נמק. פימוזיס עשוי להיות תופעה טבעית או להתפתח באופן משני למחלות עור, דלקות או כתוצאה מהצטלקות ולייפת, למשל בעקבות הפשלה כפויה של העורלה ביילוד. רוב מקרי הפימוזיס ניתנים לריפוי באמצעות טיפול תומך ותרופות או באמצעות ניתוח העורלה. מקרים קיצוניים של פימוזיס שלא נפתרים בטיפול שמרני מחייבים התערבות של מילה כירורגית.

מקור המונח פימוזיס מיוונית (φῑμός - phimos - חסם).

טיפול עריכה

  1. המתנה עד גיל ההתבגרות. לעיתים ההיפרדות של העורלה מהעטרה נשלמת רק בגיל זה.
  2. טיפול במשחה כגון betamethasone. משחה זו מכילה סטרואידים ומשווקת בישראל בשמות מסחריים שונים, במרשם רופא בלבד. המשחה נוסתה רבות ולא ידוע על תופעות לוואי מיוחדות. הצלחת הטיפול נעה בין 70%-90% במחקרים שונים.
  3. טיפול במשחת אסטרוגן עד אשר ניתן למשוך את העורלה לאחור ולחשוף את העטרה. הניסיון בטיפול זה קטן יותר, ושיעור ההצלחה כ-87%, אך תועדה תופעת לוואי של הגדלת שדיים.
  4. קיימים גם מספר סוגים של ניתוחים משמרי עורלה. מדובר בחתכים קטנים מאוד המרחיבים את פתח העורלה מבלי לפגוע בתפקודה.
  5. ניתוח מילה.

מסופר על המלך הצרפתי לואי ה-16 שגם הוא סבל מפימוזיס, שגרם לאין-אונות, ושכתוצאה מכך לא יכול היה לממש את נישואיו למארי אנטואנט במשך שבע שנים, עד שאזר אומץ וביצע את הניתוח.

קישורים חיצוניים עריכה

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.