פאלה רויאל

פאלה רויאל
Palais-Royal
מידע כללי
סוג	ארמון מלכותי
מיקום	פאלה רויאל
מדינה	צרפת
מפעיל	Centre des monuments nationaux
מבקרים בשנה	30 (נכון ל־2022)
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1628
תאריך פתיחה רשמי	1628
אדריכל	פייר-פרנסואה-לאונרד פונטיין
סגנון אדריכלי	אדריכלות קלאסית
קואורדינטות	48°51′48″N 2°20′13″E / 48.863333333333°N 2.3369444444444°E
	אתר רשמי
	(למפת פריז רגילה) פאלה רויאל

פָּאלֶה-רוֹיָאל (בצרפתית: Le Palais-Royal, "הארמון המלכותי") הוא ארמון ואתר היסטורי חשוב שנמצא ברובע הראשון של פריז, מצפון לארמון הלובר. בחצרו הראשית נמצאים מיצב "העמודים" (בצרפתית: Colonnes de Buren, נקראים גם Les Deux Plateaux) של האמן דניאל בורן, ופסל כדורים מאת פול בורי (Bury). בתחום הפאלה רויאל שוכן הקומדי פראנסז.

היסטוריה עריכה

גלריה בפאלה רויאל

לואי פיליפ יוצא מהפאלה רויאל, ה-31 ביולי 1830, ציור מאת הוראס ורנה, 1832

הפאלה רויאל נבנה בידי האדריכל ז'אק למרסייה (Lemercier) לבקשת הקרדינל רישלייה בשנת 1622. הארמון נבנה בחלקו במקום בו עמד לפני כן אוֹטֵל דֶה ראמְבּוּייה (hôtel de Rambouillet). באותה תקופה נקרא המקום "ארמון הקרדינל".
הקרדינל רישלייה ביקר בקביעות בסלון המפורסם של המרקיזה קתרין דה ראמבוייה, שהתקיים בארמונה.

הארמון נבנה כולו מחדש בסביבות שנת 1781, גלריות הוקמו סביב הגן ונמכרו לסוחרים. מהארמון המקורי נותרו רק "גלריית דה פּרוא" (galerie des Proues) בצד הדרום-מזרחי.

דיירים מלכותיים עריכה

עם מותו הוריש הקרדינל רישלייה את הארמון ללואי השלושה-עשר.
מאז 1643, לאחר מותו של לואי השלושה-עשר, המלכה אן מאוסטריה העתיקה את מגוריה, יחד עם בנה הצעיר, לואי הארבעה-עשר ויועצה הקרדינל מאזארן, מהלובר לארמון זה. מאז נקרא המקום "הארמון המלכותי" (היינו, פאלה רויאל).
בתקופת הפרונד, בשנת 1648, עלו ההמונים על הארמון כדי לוודא שהמלך הצעיר, לואי הארבעה-עשר, ואימו לא ימלטו. הם השתמשו בקלעים (פרונד בצרפתית) כדי לנפץ באבנים את חלונותיו (ומכאן השם שדבק במרידות אלה).
בשנת 1661 לואי הארבעה-עשר עבר להתגורר בלובר ואחיו, פיליפ, קיבל את הארמון מידיו.
ב-1692, העוצר פיליפ השני, דוכס אורליאן (בנו של פיליפ, אחיו של לואי הארבעה-עשר) ירש את הנכס. בתקופת עוצרותו התגורר בארמון וחי שם חיי הוללות.

מארמון למרכז מסחרי עריכה

לואי פיליפ השני, דוכס אורליאן (שכונה לימים "פיליפ אֶגָלִיטֶה", משום שצידד בדעות המהפכנים למרות שהיה בן-אצילים) בנה מחדש את הארמון בעקבות שרפה שפרצה בו בשנת 1773, ושיווה לו את צורתו הנוכחית. לואי-פיליפ מאורלאן הפך את המקום לאתר פריזאי נחשב ומיקם בו בוטיקים, תיאטראות, בתי קפה (קפה דה פואה café de Foy וקפה למבלן café Lamblin), פארק קטן ועוד. הארמון כונה בשל כך "ארמון המסחר" ולואי-פיליפ מאורלאן נקרא "ראש הסוחרים". הסיבה להפיכת המקום למקום מסחר הייתה החובות הגדולים אליהם נקלע בגין הקרקעות הרבות והארמונות שהיו ברשותו. הארמון נפתח מחדש בצורתו הנוכחית בשנת 1784 והפך להצלחה כלכלית אדירה. פאלה רויאל התפרסם לא רק בחנויות שלו, אלא גם בבתי הבושת שבתחומו שנודעו למרחוק. אחד המבקרים הידועים בפאלה רויאל שתיעד את ביקורו באחד מבתי הבושת בפאלה רויאל ב-1787 היה נפוליאון בביקורו הראשון בפריז^[1].

תקופת המהפכה הצרפתית עריכה

הדוכס מאורליאן איפשר לפילוסופים ולמתנגדי המשטר להתאסף בשטח ארמונו וכמו כן הוא מנע משוטרי המלך להיכנס למתחם הארמון וכתוצאה מכך העסקים שם שגשגו מהיעדר רגולציה ומיסוי מכביד. הדבר הפך אותו לפופולרי עוד טרם פרוץ המהפכה הצרפתית בשנת 1789. עם השנים הפך הארמון לאתר של חוסר-נחת ושל הוללות. במהלך המהפכה הצרפתית היה פאלה רויאל במוקד התסיסה ההמונית. דוברי המהפכה נאמו שם בפני ההמון: בין עמודיו עמד ב-13 ביולי 1789 קַמי דֶמוּלַן והוכיח את הקהל כשהוא עומד על שולחן בקפה פואה ומזמין את העוברים והשבים להצטרף. למחרת היום יצאו משם התוקפים שהסתערו על הבסטיליה. בכל פעם שראש כרות הסתובב ברחובות פריז, תחנתו הראשונה הייתה בפאלה רויאל, על חלון הנסיך. ראשיהם של פולון, ברטייה ושל מאדאם למבל הוצגו שם.

בשנת 1792 עשה לואי פיליפ צעד מרחיק נוסף והצביע בעד הוצאתו להורג של דודנו, המלך לואי ה-16. למרות זאת, בשנת 1793, איבד גם הוא את ראשו בגליוטינה בעת תקופת הטרור^[2].

תקופת הקיסרות עריכה

לאחר הפיכת 18 בברימר יועד המבנה לטריבון. הוא נקרא "ארמון הטריבון" עד 1807, מועד פיזור אספה זו.

Palais-Royal, Paris

מקום מגורי דוכסי אורלאן עריכה

הארמון חזר לידי בני שושלת אורלאן בשנת 1814; הוא נותר מקום משכנם של דוכסי אורלאן עד 1848. ב-24 בדצמבר 1814 מונה פייר-פרנסואה-לאונר פונטן לאדריכל בני אורלאן והכניס שינויים שימושיים וסגנוניים לארמון בתקופת הרסטורציה והמונרכיה של יולי.

הארמון נבזז בידי המהפכנים שהפילו את המונרכיה של יולי ב-22 בפברואר 1848.