פליקס בלוך
פליקס בלוך (באנגלית: Felix Bloch; 23 באוקטובר 1905 - 10 בספטמבר 1983) היה פיזיקאי יהודי אמריקאי יליד שווייץ, חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1952.
 | |
| לידה |
23 באוקטובר 1905 ציריך, שווייץ  |
|---|---|
| פטירה |
10 בספטמבר 1983 (בגיל 77) ציריך, שווייץ |
| ענף מדעי | פיזיקה |
| מקום מגורים | שווייץ, ארצות הברית |
| מקום לימודים | |
| מנחה לדוקטורט |
ורנר הייזנברג, פטר דביי |
| מוסדות |
|
| תלמידי דוקטורט |
Carson D. Jeffries, Michael Schick |
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
Clara Gertrud Leonore Misch |
| צאצאים |
Ruth H. Bloch |
| הערות | יהודי |
| תרומות עיקריות | |
| פיתוח השיטות למדידה מדויקת של המגנטיות הגרעינית והתגליות שנעשו בעזרת שיטות אלה | |
  | |
קורות חייו עריכה
בלוך נולד בציריך[1] והחל ללמוד הנדסה במכון הטכנולוגי של ציריך. לאחר שנת לימודים אחת עבר ללמוד מתמטיקה ופיזיקה. למד אצל ארווין שרדינגר, שלימד באותה עת במכון זה. בשנת 1927, לאחר ששרדינגר עזב את המכון, עבר בלוך ללמוד באוניברסיטת לייפציג תחת ורנר הייזנברג. שם הוא הוסמך לתואר דוקטור לפיזיקה בשנת 1928.
עבודת המחקר שלו הייתה בחלקה על מכניקת הקוונטים של אלקטרונים בגבישים ובחלקה על גילוי תיאורית ההולכה במתכות. בתקופה זו הייתה לבלוך ההזדמנות לעבוד עם כמה מחשובי הפיזיקאים כמו וולפגנג פאולי, ורנר הייזנברג, נילס בוהר ואנריקו פרמי. בלוך החל לעבוד כמרצה באוניברסיטת לייפציג[2].
עם עליית הנאצים לשלטון בשנת 1933, עזב בלוך את גרמניה ועבר לארצות הברית שם החל לעבוד באוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה.
בשנת 1934, בעת עבודתו בסטנפורד, הגה את הרעיון בדבר קיומה של שיטה לקיטוב נייטרונים (באופן חלקי להפריד בין כיווני סיבוביהם החיוביים והשליליים). בשנת 1939, תוך שימוש בשיטה זו, הוא ולואי אלווארז (חתן פרס נובל לפיזיקה 1968) הצליחו למדוד את המומנט המגנטי של הנייטרון (תכונה של השדה המגנטי שלו). בתקופת מלחמת העולם השנייה, בלוך היה שותף בפרויקט מנהטן ועבד גם על אמצעי נגד למכ"ם[3].
עם תום המלחמה שב לאוניברסיטת סטנפורד והמשיך בעבודתו שהובילה אותו, ביחד עם הנסן ופאקרד, לגילוי העיקרון של ההשראה הגרעינית (המוכרת בשם תהודה מגנטית גרעינית - NMR). היה זה גילוי חשוב ביותר, שכן הוא עזר לבסס את הקשר בין שדה מגנטי גרעיני, גבישים ותכונות מגנטיות של חומרים שונים.
מאוחר יותר, ההשראה הגרעינית הפכה שימושית בקביעת ההרכב והמבנה של מולקולות, והפכה לשימושית באבחון הרפואי בבתי החולים.
בעבור פיתוח השיטות למדידה מדויקת של מגנטיות גרעינית ועל התגליות שנעשו בעזרת שיטות אלה, זכה בלוך, במשותף עם אדוארד מילס פרסל, בפרס נובל לפיזיקה לשנת 1952.
בשנת 1954 מונה בלוך למנהל CERN שהוקם אז[4].
בלוך נפטר בשווייץ בספטמבר 1983[5].
קשריו עם ישראל עריכה
בתחילת 1954 נענה בלוך להזמנה לכהן בחבר הנאמנים של מכון ויצמן למדע[6], ובשנת 1955 הוא הגיע לביקור בישראל[7]. במאי 1958 הוא השתתף בחנוכת המכון הגרעיני של מכון ויצמן[8]. בתחילת 1960 הוא הגיע כמרצה אורח לסמסטר באוניברסיטה העברית[3]. בפברואר 1962 הוא הוכתר בתואר ד"ר לשם כבוד על ידי האוניברסיטה העברית[9].
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- פליקס בלוך, באתר פרס נובל (באנגלית)
- פליקס בלוך, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
- פליקס בלוך, אנשי סגולה - יהודים זוכי פרס נובל, באתר בית התפוצות.
- פליקס בלוך, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ מאיר פרבר, שווייצריה ויהודיה וישראל, הַבֹּקֶר, 8 בדצמבר 1957
- ^ ד"ר פנחס אביבי, שני בעלי פרס נובל, למרחב, 23 במאי 1958
- ^ 1 2 ט. מרים, האיש שהשתתף בפיתוח פצצת האטום הראשונה, הַבֹּקֶר, 5 בפברואר 1960
- ^ מרכז בינלאומי למחקר אטומי מוקם בשוויץ, הצופה, 16 בנובמבר 1954
- ^ יוסף אלפרן, איננו, דבר, 15 בספטמבר 1983
- ^ חתני פרס נובל - נאמני מכון וייצמן, חרות, 1 במרץ 1954
- ^ ציבור ויחיד, למרחב, 29 במרץ 1955
- ^ מכון לפיסיקה גרעינית ייחנך היום ברחובות, למרחב, 20 במאי 1958
- ^ תואר ד"ר כבוד לפרופ' פליקס בלוך, חרות, 28 בפברואר 1962