פלנקטון
פְּלַנְקְטוֹן או צֶפֶת[1] הוא השם שניתן לצבר של אורגניזמים השוכנים במימי האוקיינוסים והימים, וכן במאגרי מים מתוקים שונים, המאופיינים בכך שהם נעים בעיקר עם זרם המים ואינם מסוגלים לנוע נגדו. השם בא מהמונח היווני πλανκτος - פלנקטוס - שמשמעותו "נסחף" (drift) או "נודד" (wander). לפלנקטון חשיבות אקולוגית רבה, שכן הוא נמצא בבסיס מארג המזון הימי. לאצות הכחוליות, המהוות חלק מהפלנקטון, תרומה חשובה ביותר לייצור חמצן לאטמוספירה.
הפלנקטון מתאפיין בכך שהוא נסחף בזרם, ובעל יכולת תנועה מוגבלת. בעוד שסוגים מסוימים של פלנקטון יכולים לנוע מאות מטרים מעלה ביום (התנהגות המכונה "נדידה יומית אנכית"), מיקומם האופקי נקבע בעיקר על ידי תנועות הים והזרמים בגוף המים אותו הם מאכלסים. אורגניזמים גדולים יותר, כגון דיונונים, דגים ויונקים ימיים היכולים לנוע גם בצורה אופקית ולשחות נגד זרמי המים בסביבתם נקראים "נקטון". חקר הפלנקטון נקרא "פלנקטולוגיה".
את הפלנקטון מחלקים לפי קטגוריות גודל:
- מגהפלנקטון - מעל 20 סנטימטר (מדוזה, מסרקניות, סלפיים, פירוסומה, סילוניות, שטצדאים ועוד)
- מאקרופלנקטון - 2–20 סנטימטר (קרילאים, פירוסומה, סילוניות, שטצדאים ועוד)
- מזופלנקטון - 0.2–20 מילימטר (שטרגליים, צדפונאים, מיתרני זנב, פרוטוזואה ועוד)
- מיקרופלנקטון - 20–200 מיקרומטר (חוריריות, פרוטיסטים, צורניות קטנות ועוד)
- ננופלנקטון - 2–20 מיקרומטר (ירוקיות, צהוביות ועוד)
- פיקופלנקטון - 0.2–2 מיקרומטר (איקריוטים קטנים כגון: פרוטיסטים, חיידקים ועוד)
- פמטופלנקטון - קטן מ-0.2 מיקרומטר (וירוסים ימיים)
פלנקטון מתחלק לקבוצות פונקציונליות רחבות:
- פיטופלנקטון (מהמילה היוונית "פיטו" או "צמח") – אצות שחיות קרוב לפני המים, שם יש די אור כדי לאפשר פוטוסינתזה.
- זואופלנקטון (מהמילה היוונית "זואו" או "בעל חיים") – חד-תאיים קטנים, סרטנאים, שטרֶגֶלאים, חסילונים, קריל וכו', שניזונים מפיטופלנקטון או מזואופלנקטון; כן נכללים בקבוצה זו ביצים ופגיות (לרוות) של בעלי חיים ימיים אחרים (בעיקר דגים, רכיכות, סרטנים, ותולעים שונות).
הפלנקטון מתקיים באוקיינוסים, ימים, אגמים ובריכות. ריכוז הפלנקטון ופיזורו רגיש לשינויים כימיים ופיזיים במים בו הוא שוכן. השפע המקומי של הפלנקטון משתנה בעומקים שונים, מקומות שונים ובעונות שונות. גורמים מרכזיים לשונות זו הם הזמינות של אור וריכוז נוטריינטים. באזורים מסוימים באוקיינוסים, הידועים כאזורי HNLC, גדל מעט יחסית פלנקטון, חרף הימצאות ריכוז גבוה של נוטריינטים, תופעה המוסברת על ידי חוסר בברזל שזמין לצריכה ביולוגית.
בשנים האחרונות הוקמו ברחבי העולם חוות ימיות לשימור ולהשבחת הפלנקטון באוקיינוסים, למען בעלי חיים ימיים.
בעקבות פרסום מקרי ריפוי של בני אדם, הפך הפלנקטון הימי בתחילת המאה ה-21 למזון בריאות, הן בצורתו הטבעית והן בצורה של תוספי מזון.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- פלנקטון - מצגת, באתר של בית הספר "משותף חוף הכרמל"
- מאי שדה, הנדידה הגדולה של הפלנקטון ומשבר האקלים, באתר ynet, 28 בנובמבר 2021
פלנקטון, דף שער בספרייה הלאומית
