פעולות התגמול

פעולות התגמול הוא השם שניתן בישראל בשנות החמישים והשישים לפעולות נקמה והרתעה של צה"ל, שנעשו בעקבות פעולות טרור נגד תושבי ישראל ופעולות הטרדה של צבאות המדינות הגובלות בישראל.

המדיניות מאחורי פעולות התגמול

תקיפת תחנת המשטרה הירדנית בקלקיליה, 1956

המובילים של מדיניות פעולות התגמול היו ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, והרמטכ"ל דאז, משה דיין. ביסוד מדיניות זו הייתה גישה של "יד חזקה" כלפי הערבים, תוך הבהרה שכל פעולת חבלה או לחימה תזכה לעונש הולם, משום שדם יהודי אינו הפקר. פעולות התגמול התבצעו כתגובה על פעולות הטרור של ההסתננות.

ב-1959 הגדיר משה דיין את פעולות התגמול:

	לא היה בידינו להבטיח כל צינור מים מפיצוץ וכל עץ מעקירה. לא היה בידינו למנוע רצח עובדים בפרדס ומשפחות בשנתן. אך היה בכוחנו לקבוע מחיר גבוה לדמינו, מחיר יקר מכדי שכדאי יהיה לישוב הערבי, לצבא הערבי, לממשלות הערביות לשלמו. משמעות פעולת התגמול היא כי ישראל רואה בהסתננות כפעולת איבה בלתי נסבלת והיא מורה את כוחותיה לעבור את הגבול ולפגוע בארץ הערבים. הפגיעה אינה פעולת נקם. זו פעולת עונש והתראה שאם אותה ממשלה לא תשתלט על תושביה ולא תמנע את פגיעותיהם בישראל יעשו הכוחות הישראלים שמות בארצה.
– מיכה בר, קווים אדומים באסטרטגיית ההרתעה הישראלית, מערכות, 1990, עמ' 92.

את טיב האיזון שבין הדרג המדיני לדרג הצבאי בקביעת פעולות התגמול תיאר מאוחר יותר אריאל שרון, שהופקד על ביצוען של פעולות התגמול, תחילה כמפקדה של יחידה 101, שהוקמה במיוחד למטרה זו, ולאחר מכן כמפקדו של גדוד 890 של חטיבת הצנחנים, שיחידה 101 מוזגה לתוכה:

	אפשר לומר שהאידאולוגיה של פעולות התגמול התגבשה במידה רבה ביחידות הצנחנים. חשוב לציין, שאת רוב היעדים שביצענו הצענו אנו למטה הכללי, וזאת בגלל היכרותנו המלאה את האזורים השונים ואת השטח והיעדים שמעבר לגבול, שבהם סיירנו ללא הפסקה. הביטחון והיכולת לבצע זרמו מלמטה למעלה. תפקידנו כלוחמים היה לרקוע ברגליים - מוכנים לקרב. הדרג המדיני בדרך כלל הוא זה שצריך למתן. הוא רואה את השיקולים כולם - שיקולים מדיניים ואחרים. מלמטה צריכה תמיד להיות רקיעה ברגליים, ואנחנו רקענו.

גישה זו הייתה הגישה הדומיננטית, אך לא היחידה. משה שרת, שכיהן אף הוא כראש ממשלה בתקופת פעולות התגמול התנגד לגישה זו, ולאחר טבח מעלה עקרבים כתב ביומנו: "מעשה תגובה על מרחץ דמים זה רק יטשטש את רשמו המחריד, ויעמיד אותנו בדרגה שווה עם המרצחים מהצד שכנגד. מוטב לנו לעשות מעניין מעלה עקרבים מנוף להתקפה מדינית על המעצמות, למען יפעילו לחץ על ירדן שכמוהו עוד לא היה."

פעולות תגמול עיקריות

אפריל 1951 - אוקטובר 1956

התקיפה באל-חמה: בעקבות תקרית אל-חמה, שהתרחשה ב-4 באפריל 1951 ובה נהרגו שבעה חיילים ישראלים שניסו לממש את ריבונותה של ישראל באזור המפורז שכלל את מובלעת אל-חמה - חמת גדר, נערכה למחרת פעולת התגמול הראשונה לאחר חתימת הסכמי שביתת הנשק. בשונה מהבאות אחריה, פעולת תגמול זו נערכה על ידי חיל האוויר, וכללה תקיפה באמצעות שתי רביעיות מטוסים: האחת של מטוסי מוסטנג, והשנייה של מטוסי ספיטפייר. הפגיעות היו חלקיות בלבד‏^[1].
מבצע שושנה: (פעולת קיביה) ב-14 באוקטובר 1953, בעקבות פיגוע שבו נרצחו אם ושני ילדיה, פעל כוח של יחידה 101 כנגד הכפר קיביה וכפרים נוספים סביבו, בגדה המערבית שבשליטת ירדן. בפעולה נהרגו 69 אזרחים ירדנים.
מבצע כפפות משי: ב-21 בדצמבר 1953, הוביל מאיר הר-ציון כוח קטן בפשיטה רגלית, מרחק של ארבעים ושניים קילומטרים הלוך ושוב בציר הררי ללב העיר חברון בכדי להשמיד בית של מחבל מבוקש, בליל שלג קר ורטוב בדצמבר 1953, פשיטה שנחשבה לאחת הקשות והמסובכות בתולדות צה"ל.
מבצע חץ שחור: נערך ברצועת עזה (שבשליטת מצרים) ב-28 בפברואר עד 1 במרץ 1955, וכוון כנגד הצבא המצרי. למצרים נהרגו 38 חיילים, וכשלושים נפצעו. צה"ל איבד שמונה לוחמים, ושלושה עשר נפצעו. לטענת נשיא מצרים, גמאל עבדול נאצר, הפעולה הייתה המניע המרכזי לעסקת הנשק הצ'כוסלובקית-מצרית.
מבצע אלקיים: ב-31 באוגוסט 1955 פעל צה"ל נגד משטרת חאן-יונס, שבה ישבו כוחות שפעלו נגד ישראל. למצרים היו 72 הרוגים, ובעקבותיה הוזרמו כוחות צבא מצריים לרצועת עזה.
מבצע אגד: ב-27 באוקטובר 1955, גדוד הצנחנים בפיקודו של אריאל שרון פשט על משטרת כונתילה בסיני. למצרים היו 12 הרוגים, ששה פצועים ו-29 שבויים. לצה"ל היו שני הרוגים ושני פצועים.
מבצע הר געש: בעקבות חדירה של כוחות מצריים לאזור ניצנה, תקף צה"ל באזור זה ב-2 בנובמבר 1955. 70 חיילים מצרים נהרגו ו-48 נשבו. לצה"ל היו 7 הרוגים.
מבצע שעיר: ב- 22 בדצמבר 1955 פשט כוח צה"ל על בית המכס שעל מורדות רמת הגולן, מערך מוצבים סורי.
מבצע עלי זית (מבצע כנרת): ב-11 בדצמבר 1955 פשט כוח של צה"ל על מוצבים סוריים בחופה המזרחי של הכנרת, בתגובה להתנכלויות סוריות לדייגים בכנרת. כ-50 חיילים סורים נהרגו וכ-30 נשבו. לצה"ל היו 6 הרוגים.
מבצע יהונתן: ב-10 בספטמבר 1956 ערכו חיילי הלגיון הערבי התקפה על חיילי צה"ל שהיו באימונים באזור בית גוברין. בהתקפה נרצחו 8 עתודאים, סטודנטים לרפואה. הירדנים גררו את גופותיהם אל מעבר לגבול והתעללו בהן. למחרת נשלחו חיילי הצנחנים לפעולת תגמול במשטרת א-רהווה הסמוכה לעיר דאהרייה שבנפת חברון. התחנה פוצצה ו-29 חיילים ירדנים נהרגו בפעולה. אבדות הצנחנים היו הרוג אחד ומספר פצועים.
מבצע גוליבר: ב-12 בספטמבר נרצחו בדקירות סכינים שלושה שומרים דרוזים ששמרו במחנה קידוח נפט עין עופרים שבערבה. עקבות הרוצחים הובילו אל מעבר גבול ירדן לתחנת המשטרה ע'רנדל, שהייתה בסיס של המשמר הלאומי הירדני ויחידת קומנדו רכובת גמלים של הלגיון הערבי. ב-13 בספטמבר תקפו חיילי הצנחנים את משטרת ע'רנדל, שהייתה מבנה מבוצר בן 3 קומות. בפעולה נהרגו 16 חיילים ירדנים. אבדות צה"ל היו הרוג אחד ו-12 פצועים. תחנת המשטרה נהרסה כליל. הפעולה נקראה "מבצע גוליבר" על שמו של יצחק בן מנחם שכינויו גוליבר, מלוחמי הצנחנים שנפל בקרב במבצע כנרת.
מבצע לולב: ב-23 בספטמבר 1956 הותקף, ביריות שנורו מעבר לגבול ירדן, קהל של חובבי ארכאולוגיה שנאסף לכנס לידיעת הארץ בקיבוץ רמת רחל. מהירי נהרגו 4 מבאי הכנס ו-16 נפצעו. בירדן השתררה בהלה וחרדה מפני פעולת תגמול ישראלית מסיבית. שלטונות ירדו מיהרו לפרסם הודעה כי הירי בוצע על ידי "חייל מטורף". ואכן צה"ל הגיב במבצע לולב. בליל הושענא רבה תשי"ז - 25 בספטמבר 1956, פשטו הצנחנים, בפיקודם של מרדכי גור ורפאל איתן, על משטרת חוסאן שבנפת בית לחם. לאחר קרב קשה פוצצה התחנה. לירדנים היו 39 הרוגים. לצה"ל היו 10 הרוגים, 5 מהם בהתפוצצות מטען חומר נפץ שהיה על אחד הג'יפים, ו-16 פצועים.

אנדרטה לחללי מבצע שומרון, מזרח כפר סבא

מבצע שומרון: נערך ב-10 באוקטובר נגד משטרת קלקיליה בתגובה לשני מעשי רצח בישראל שנעשו על ידי מחבלים שבאו מירדן. 18 לוחמי צה"ל נפלו במבצע ו-68 נפצעו. לירדנים היו כ-88 הרוגים ו-15 פצועים.

ינואר 1960 - נובמבר 1966

מלחמת סיני, שהחלה ב-29 באוקטובר 1956, סיימה את הפרק הראשון בפעולות התגמול. מדיניות התגמול נמשכה גם לאחר מבצע סיני, אך התמקדה בירדן ובסוריה, שהגבולות אתן היו פחות שקטים. בפעולות התגמול לאחר מלחמת סיני נכללו:

פעולת תאופיק: בליל ה-31 בינואר 1960, יצא כוח מחטיבת גולני לפעולת התגמול הראשונה מאז מלחמת סיני, כנגד הכפר הסורי תאופיק כתגובה על תקריות באזור תל קציר. תאופיק סומן כבסיס לפעולות סוריות באזור והריסתו היה חשוב מאוד. בפעולה, שנחשבה הצלחה, נכבש הכפר ונהרס תחת ארטילריה סורית ובמחיר שלושה חיילי צה"ל ושבעה פצועים, בצד הסורי נהרגו שישה חיילים.
מבצע סנונית (מבצע נוקייב): פעולה נוספת שבאה בעקבות התנכלות של הסורים לדייג בכנרת. ב-16 במרץ 1962 פשט כוח של חטיבת גולני על המוצבים הסוריים בנוקייב. לסורים נגרמו 30 הרוגים ולצה"ל - 7 הרוגים.
פעולת סמוע: ב-13 בנובמבר 1966 פשט צה"ל על הכפר סמוע שמדרום לחברון, בעקבות פעולות חבלה שנעשו נגד מטרות ישראליות. בפעולה פוצצו עשרות בתים. לירדנים נגרמו 18 הרוגים, ולצה"ל הרוג אחד - מפקד גדוד צנחנים, סא"ל יואב שחם. במקביל לפעולה הקרקעית נערך קרב אוויר בין כשמונה מטוסי הוקר האנטר של חיל האוויר הירדני לבין ארבעה מטוסי מיראז' של חיל האוויר הישראלי. במהלך קרב האוויר, הפיל רן פקר את אחד ממטוסי ההאנטר. טייסו של המטוס הירדני נטש את המטוס, אך הוא נהרג כאשר כיסא המפלט התנגש בדופן הוואדי. טייס המטוס היה מואפק סאלטי, מפקד טייסת ההאנטרים.

הנצחת פעולות התגמול

האתר המנציח את מורשת התגמול של הצנחנים ואת פעולות התגמול השונות נקרא אנדרטת "חץ שחור". אתר זה שוכן בנגב ליד בית שביתת הנשק (כביש 232 בין שדרות למפלסים).