פקסימתיה
פַּקְסִימַתיָה (ביוונית: παξιμάδια, מאוית גם paximadia), הוא לחם קשה ממוצא יווני, בדומה לצנים (ביסקוויט קשה ויבש או לחם שנאפה פעמיים), שמכינים מחיטה מלאה, חימצה או קמח שעורה.[1][2][3] היא דומה מעט לביסקוטי או לסוג של ביסקוטי.[4] פקסימתיה הוא מאכל נפוץ ביוון ומאפיות יווניות רבות מוכרות את הלחם הזה, המוגש לעיתים קרובות כאוכל לארוחת בוקר עם ריבה או גבינה.[1][5] פקסימתיה נמכרת גם בחנויות מתמחות יווניות באזורים רבים גם מחוץ ליוון.[5]
 | |
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג |
rusk  |
| מוצא |
יוון |
  | |
אטימולוגיה עריכה
השם פקסימתיה מגיע מהמונח היווני paximadion (ביוונית: παξιμάδιον), שמקורו בפקסמוס, סופר יווני מהמאה ה-1 שכתב, בין הרבה דברים, ספר בישול מקיף.[6] המילה מופיעה לראשונה במתכון לביסקוויטים נגד שלשולים שחיבר הרופא היווני קלאודיוס גלנוס.[7]
היסטוריה עריכה
פקסימתיה נצרכת באופן מסורתי על ידי חקלאים יוונים,[5] וכן בזמנו על ידי הצבא הביזנטי וכמרים חסכנים.[8] חקלאים יוונים היו אוכלים פקסימתיה בשדותיהם לאחר השרייתה במים ובשמן זית, מה שריכך אותה.[1][5] לפעמים היא הייתה מלווה במאכלים כמו גבינה תוצרת בית וכמה זיתים, לעיתים קרובות כמאכל יחיד.[5] פעם נהגו לאפות אותה בתנורים חיצוניים בערך כל עשרה עד חמישה עשר ימים, ולאחר מכן היו פורסים את הלחם לפרוסות עבותות ומכניסים חזרה לתנורים לייבוש לשימורה.[1][5] פקסימתיה הייתה מזון בסיסי עבור תושבי כרתים.[3]
הכנה עריכה
פקסימתיה מוכנה עם קמח חיטה מלאה, חומוס או שעורה.[1] מרכיבים אחרים המשמשים להכנתה עשויים לכלול ביצים, שמן צמחי, קינמון, ציפורן וגרידת תפוז.[9] בתקופות עכשוויות, פקסימתיה נאפית בדרך כלל במשך הלילה בתנורים כבויים של אופים, לפיהם הלחם נאפה מהחום שנותר.[5] שיטה זו אופה את הלחם למצב יבש מבלי ליצור שבירות שעלולה לגרום להתפוררות לא רצויה.[5] פקסימתיה נשברת לפעמים לחתיכות ומוגשת בסלטים לאחר הרטבה.[5]
סוגים עריכה
פקסימתיה מהווה את הבסיס למזה דאקוס של כרתים. בכרתים, יש מגוון של פקסימתיה הנקראים Koulouri (סימיט), שהם בצורת טבעת, מוכנים מיובשים, מוגשים מטופטפים בשמן זית ובתוספת אורגנו ועגבנייה מגוררת.[1]
יש גם לחם או פקסימתיה שהוכן עם חימצה המכונה eptazymo או eftazymo.[5]
ראו גם עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 6 Kochilas, Stenos & Pittas 1999, pp. 15–16.
- ^ Hoffman & Wise 2004, "Twice-Baked Toasts: Paximadia", pp. 128–129.
- ^ 1 2 Kremezi 1997, p. 209.
- ^ Wisconsin Bed & Breakfast Association 2001, "Paximathia (Biscotti)", p. 125.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Kochilas 1993, "Paximathia", p. 50.
- ^ Dalby 1996, pp. 164–165: "Paxamus was a man of wide interests, according to a Byzantine lexicon: 'Paxamus, author. Cookery in alphabetical order. Boeotica in 2 books. The Twelvefold Art: this is about sexual postures. Dyeing, 2 [books]. Farming 2 [books]' (Suda, s.v.)...Paxamus is in a sense still remembered: a barley biscuit, first recorded in the second century and well known in Byzantine and modern Greece, is supposed to have taken its name paxamâs, paximádion from him."
- ^ Dalby 1996, Endnote #48, p. 257: "The word first occurs in Galen, Handy Remedies 3 [14.537], a recipe for laxative biscuits..."
- ^ Dalby 1996, p. 196: "The basic food of the Byzantine army was cereal, in several convenient forms. Of great importance was the barley biscuit that was possibly named after the late Hellenistic cook Paxamus (Chapter 7, p. 165). It was probably the food that the future Emperor Justin II, uncle of Justinian, carried in his knapsack, the food that kept him alive on his long walk from Illyria to Constantinople; it was certainly food for soldiers and for frugal priests as well."
- ^ Quintner 2005.