פרדיננד הילר

פרדיננד (פון) הילר (בגרמנית: Ferdinand (von) Hiller;‏ 24 באוקטובר 1811 – 11 במאי 1885) היה מלחין, מנצח, סופר ומנהל מוזיקלי יהודי-גרמני.

פרדיננד הילר
Ferdinand Hiller

לידה	24 באוקטובר 1811 פרנקפורט, הדוכסות הגדולה של פרנקפורט
פטירה	11 במאי 1885 (בגיל 73) קלן
מקום קבורה	בית הקברות מלאטן
מוקד פעילות	קלן
סוגה	אופרה
שפה מועדפת	גרמנית
כלי נגינה	פסנתר
צאצאים	פאול הילר, Tony Hiller
פרסים והוקרה	אות המסדר מקסימיליאן של בוואריה למדעים ואמנויות (1862)

ביוגרפיה

פרדיננד הילר נולד למשפחה יהודית עשירה בפרנקפורט-על-המיין. אביו, יוסטוס (במקור איזאק הילדסהיים) סחר באריגים אנגליים - עסק שעבר בהמשך לידי אחיו של פרדיננד, יוזף. כישרונו של הילר התגלה בגיל מוקדם והוא למד פסנתר אצל המוזיקאי הראשון במעלה בפרנקפורט, אלואיס שמיט; בגיל 10 ניגן קונצ'רטו לפסנתר של מוצרט בהופעה פומבית.

בשנת 1822 התוודע אל פליקס מנדלסון, אז בן 13. משפחת מנדלסון שהתה אז לזמן קצר בפרנקפורט, והילר הצעיר ביקר אצלם והתרשם לאין שיעור מנגינתו של פליקס (ועוד יותר מכך מזו של אחותו, פאני). היכרותם התחדשה בשנת 1825 ושני הנערים קשרו ביניהם ידידות אמיצה, שהאריכה ימים עד 1843. הילר מתאר בטקט את הנתק ביניהם כנובע מ"רגישויות חברתיות, לאו דווקא אישיות", אבל לאמיתו של דבר, נראה שהיה לכך קשר עם מינויו של הילר כמחליף למנדלסון בתזמורת הגוונדהאוס של לייפציג בשנת 1843.

משנת 1825 עד 1827 היה הילר תלמידו של יוהאן נפומוק הומל בוויימאר; בין השנים 1828 ל-1835 ביסס הילר את מעמדו בפריז ואחר שהה תקופת-מה באיטליה, בתקווה ששהותו שם תסייע לו לחבר אופרה מצליחה (תקווה שלא התגשמה). עם זאת, הודות לרצף של מינויים מוזיקליים בערי מחוז חשובות בגרמניה - לייפציג, דיסלדורף, דרזדן ולבסוף קלן, שם ייסד את ה"קונסרבטוריום למוזיקה של קלן" בשנת 1850 ונשאר כקאפלמייסטר משנת 1850 עד 1884 - תפס הילר מקום חשוב בחיי המוזיקה של ארצו.

ראש וראשון לתלמידיו של הילר, במהלך כהונתו הארוכה בקלן, שזיכתה אותו בתואר "פון" לפני שם משפחתו, היה מקס ברוך, מחבר האלגיה לצ'לו כל נדרי, לתפילת יום הכיפורים. ברוך היה ממוצא גרמני טהור, אף כי לא פעם חשבו אותו ליהודי; להכרת הנושא של "כל נדרי" הגיע הודות להילר, שהפגיש אותו עם החזן הברלינאי ליכטנשטיין. את שהותו של הילר בקלן ציין במידה רבה טעמו השמרני, שכדי לשמרו גם לאחר לכתו המליץ למנות כמחליפו בשנת 1884 את ברהמס או את ברוך. המינוי נמסר, מכל מקום, ל"מודרניסט" פרנץ וילנר, אשר, לדברי גרוב, "החל את כהונתו בקונצרטים של יצירות משל וגנר, ליסט וריכרד שטראוס, מלחינים שהילר הקפיד לעקוף."

אישיות

נועם הליכותיו של הילר היה מן הנכסים האיתנים ביותר שלו; הוא התיידד בקלות והתכתבותו הענפה עם כל המוזיקאים הראשונים במעלה באירופה, שרק חלק מהם זכו באותם ימים לפרסום, מהווה מקור חשוב לתולדות המוזיקה של תקופתו. נכס נוסף הייתה אשתו היפהפייה אנטונקה, זמרת במקצועה, שאותה נשא לאישה באיטליה בשנת 1840 ובזכותה היה ביתם אבן שואבת לחוגי האינטליגנציה בכל מקום שבו קבעו את משכנם.

הילר ווגנר

בדרזדן נפגש הילר לראשונה עם ריכרד וגנר, שהתמנה בשנת 1843 למשנה לקאפלמייסטר בעיר לאחר הצלחת הצגת הבכורה של ריאנצי (שהוצגה שם שנה קודם לכן). באוטוביוגרפיה שלו, שנכתבה בשנים 70–1865, כשווגנר יישב חשבונות, אמיתיים או מדומים, לאחר מותו של ג'אקומו מאיירבר, הוא מדבר על הילר בנימה מתנשאת וסלחנית, טיפוסית לו: התנהגותו של הילר, כך הוא אומר, "הייתה נעימה ומלבבת במיוחד באותם ימים." אנטונקה מתוארת כ"יהודיה פולניה יוצאת דופן, שארגנה לעצמה הטבלה לפרוטסטנטיות יחד עם בעלה"; בהמשך היא מוצגת כמי ש"מגייסת את תמיכתם של רבים מבני עמה [...] לאופרה של בעלה." (האופרה הייתה "קונראדין" של הילר).

הערותיו המזלזלות של וגנר על הילר לכל אורך האוטוביוגרפיה שלו, "חיי", ובביקורת שכתב בהמשך על האוטוביוגרפיה של הילר, אינן מייצגות את יחסיו עם הילר כפי שהם מתגלים במסמכים אחרים, בין השאר ביומניו של הילר, שם הוא מזכיר פגישות, שיחות ודיונים בנושאים שונים. הילר סייע בהפקת "טנהויזר" בדרזדן באוקטובר 1845. בנובמבר 1846 הלך הילר לצפות ב"טנהויזר" והוא מציין "מנדלסון יושב לפנינו" (אבל אין אזכור לשיחה ביניהם). ב-1847 הוא דן עם וגנר בטיוטה לשל "קונרדין".

יצירתו

מכלול המוזיקה העצום של הילר נידון, פחות או יותר, לשכחה. הוא הכיל יצירות בכל סוגה אפשרית, למעשה, ווקאלית, כוראלית, קאמרית ותזמורתית. מבחינה מוזיקלית הוא זכור ביותר, מן הסתם, כמי ששומאן הקדיש לו את הקונצ'רטו לפסנתר שלו. גם שופן הקדיש לו את שלושת הנוקטורנים שלו אופוס 15.

בין השאר חיבר שש אופרות בשנים 1839 ו-19865 וקונצ'רטו לכינור.

יצירותיו הקאמריות הרבות כוללות כמה רביעיות לכלי מיתר עם וללא פסנתר, החל ברביעיית הפסנתר אופוס 1 בסי מינור, שיצאה לאור בהוצאת הסלינגר מווינה בשנות ה-30' של המאה ה-19, ולפחות שלוש רביעיות מיתרים, שלישיית מיתרים, אופוס 207, שיצאה לאור בשנת 1886 בשם Nachgelassenes Werk מס' 2 בהוצאת ריטר-בידרמן מלייפציג, סונאטות לפסנתר סולו (אופוס 47, יצאה לאור בשנת 1852 בהוצאת שוברת מהמבורג ואופוס 59 וכן סונאטות לפסנתר וצ'לו (לפחות שתיים - אופוס 22, שיצאה לאור בהוצאת זימרוק ואופוס 174, בהוצאת קראנץ), חמישיית פסנתר (אופוס 156) ועוד. הרביעית בין שלישיות הפסנתר שלו הוקלטה יחד עם שלישיית הפסנתר המוקדמת של מקס ברוך.

הילר כתב לפחות שתי סימפוניות; Im Freien בסול מז'ור, שהושמעה לראשונה בלונדון ב-1852 וסימפוניה במי מינור, שיצאה לאור בהוצאת שוט כאופוס 67 של הילר, בשנת 1865 במיינץ.

לקריאה נוספת

• מילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרדיננד הילר בוויקישיתוף

• פרדיננד הילר, באתר ספוטיפיי
• פרדיננד הילר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• פרדיננד הילר, באתר Discogs (באנגלית)
• פרדיננד הילר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי פרדיננד הילר בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• פרדיננד הילר (1811-1885), דף שער בספרייה הלאומית