פרנסיס בייקון (צייר)
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
פרנסיס בייקון (באנגלית: Francis Bacon; 28 באוקטובר 1909 – 28 באפריל 1992) היה צייר בריטי יליד אירלנד, הידוע בציוריו האקספרסיבים, המתארים דמויות אנוש במצבים רגשיים שונים.
 | |
| פורטרט של בייקון משנת 1960, על ידי רג'ינלד גריי | |
| לידה |
28 באוקטובר 1909 דבלין, אירלנד |
|---|---|
| פטירה |
28 באפריל 1992 (בגיל 82) מדריד, ספרד |
| לאום | אירי-בריטי |
| מקום לימודים |
Dean Close School  |
| תקופת הפעילות |
1925–1992 (כ־67 שנים) |
| תחום יצירה | ציור |
| זרם באמנות |
סוריאליזם, קוביזם, אקספרסיוניזם, אמנות מודרנית |
| יצירות ידועות |
Triptych, 1976, Three Studies for Figures at the Base of a Crucifixion, Head IV |
| פרסים והוקרה |
פרס רובן (1967) |
| בן או בת זוג |
ג'ורג' דייר |
|
www | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
השנים הראשונות 1909-1926 עריכה
פרנסיס בייקון נולד בשנת 1909 ברחוב בגוט תחתון, מספר 63, דבלין, אירלנד. הוריו - אנתוני אדוורד בייקון (אדי) וכריסטינה וויניפרד פיתט' (וויני). אביו של בייקון היה יליד אוסטרליה שהשתתף כחייל במלחמת הבורים ולאחר מכן עבד כמאלף סוסי מרוץ. מקובל שאדוורד בייקון הוא צאצא ישיר של ניקולאס בייקון, אחיו למחצה הבוגר של פרנסיס בייקון, הפילוסוף ואיש הרוח האנגלי המפורסם. אימו של בייקון, שהייתה יורשת של מכרה ומפעל פלדה בעיר שפילד הייתה ידועה במזגה החם ובאופיה הפרוע, שהיה ניגוד למוצאה המכובד.
בייקון דיבר לעיתים רחוקות על המוצא האצילי שלו, והעדיף לתאר עצמו כמישהו שצריך לפלס את דרכו בעולם בעצמו.
בייקון הוא השני מבין חמשת ילדי המשפחה: אחיו הגדול - הארלי, שתי אחיות קטנות - לנת' וווינפריד, ואח קטן - אדוארד. את בייקון גידלה האומנת המשפחתית - ג'סי לייטפוט.
בייקון היה ילד חולני שסבל מאסתמה ומאלרגיה חמורה לכלבים וסוסים. פעמים רבות קיבל מורפיום כתרופה להקלת התקפות המחלה שלו. משפחתו עברה פעמים רבות בין אירלנד לאנגליה. בעקבות מצבו הבריאותי והמעברים התכופים של משפחתו בין ארצות, בייקון לא למד לימודים סדירים כמעט לחלוטין ושהה רוב הזמן בביתו. המעברים התכופים ובידודו עקב המצב הבריאותי תרמו רבות לתחושת חוסר ההתאמה בחברה שליוותה אותו במשך כל חייו.
יחסיו עם אביו היו מעורערים, בייחוד על רקע ביטויי המיניות הראשונים שהפגין, שכללו לבישת בגדי נשים.
בשנת 1926 גורש בייקון מבית אביו לאחר שזה מצא אותו עומד אל מול המראה ולבוש בלבניה של האם.
לונדון, ברלין ופריז 1926-1941 עריכה
לאחר שעזב את בית הוריו עבר בייקון ללונדון והתקיים מקצבה בסך שלושה פאונד שקיבל מירושת אימו. הוא בילה את זמנו בקריאת כתביו של הפילוסוף פרדריך ניטשה, ובעבודות שונות כגון טבחות, טלפנות ומכירה בחנות לבגדי נשים (עבודה שממנה פוטר עקב שליחת מכתב גס למנהל החנות).
בייקון גילה מהר מאוד שישנם גברים עשירים שמוצאים אותו מושך, עובדה שניצל לטובתו תוך כדי שהוא מפתח חיבה ל'חיים הטובים'. הוא היה מעורב בקשר מיני עם אחד מידידיו של אביו, שביקש ממנו 'לדאוג לבנו'. באביב 1927 נסעו השניים לברלין, שם שהו ביחד כחודש עד שנפרדו. בייקון סיפר מאוחר יותר: "כמובן שהוא התעייף ממני תוך זמן קצר ועזב עם אישה... לא ידעתי מה לעשות, אז חגגתי זמן מה ואז, מכיוון שהצלחתי לחסוך קצת כסף, החלטתי להמשיך לפריז". לאחר חודש נוסף בברלין נסע בייקון לצרפת ושהה פריז כשנה וחצי, כשהוא נחשף ליצירות אמנות קלאסית ומודרניות. בין השאר ביקר בהקרנת הבכורה של "נפוליאון" (1927) בבימויו של אבל גאנס.
בסוף שנת 1928 או בראשית שנת 1929 חזר בייקון לאנגליה. הוא עבד כמעצב פנים ופתח משרד במחסן באזור דרום קנזינגטון. הוא חלק את הקומה העליונה עם אריק אלדן, מי שיהפוך לאספן הראשון שלו, ועם ג'סי ליטפוט (Jessie Lightfoot) - האומנת שגידלה אותו בילדותו. באותה עת עבד כמרכזן במועדון. במקביל הוא פרסם מודעה בעיתון "הטיימס", ובה הציע את שירותיו כ"מלווה גברים" (gentleman's companion). בין הגברים שפנו אליו היה גם אספן האמנות דגלאס קופר (Douglas Cooper), שקידם את הקריירה של בייקון כמעצב רהיטים. אדם נוסף שהיה בקשר רומנטי עם בייקון היה אריק הול (Eric Hall), מנהל של חנות כלבו גדולה בלונדון, ששימש גם כמעין פטרון של בייקון.
בחורף 1929 הציג בייקון את תערוכתו הראשונה, שהוקדשה ברובה לעיצוב פנים. בין המוצגים היו גם "צבע מים" (1929), הציור המוקדם של בייקון ששרד, הקרוב בסגנונו לשטיחים שיצר בייקון בהשפעת המעצב ז'אן לורקט (Jean Lurçat). בכתבה שכותרתה "המראה של 1930 בעיצוב הבריטי" (The 1930 Look in British Decoration), שפורסמה במגזין "הסטודיו" (The Studio) הופיעו יצירותיו של בייקון לצד יצירתם של מעצבים ב"סגנון הבינלאומי" כגון מרסל ברוייר (Marcel Breuer), לה קורבוזייה ואחרים.
בשנת 1930 חזר בייקון לביקור בגרמניה. בעת ביקורו שם דגמן עבור הצלם השווייצרי-יהודי הלמר לרסקי. עבודתו של לרסקי כללה שימוש במראות ובמסכים לשם יצירת תצלומי דיוקן אקספרסיביים. באנגליה הוא הכיר את רוי דה מטר (Roy de Maistre), צייר אוסטרלי שהפך לידיד קרוב של בייקון. דרכו הכיר בייקון את הנרי מור, גרהם סטרלנד (Graham Sutherland) ופטריק וייט. בנובמבר של אותה שנה השתתף בייקון בתערוכה קבוצתית בלונדון. בייקון הציג ארבעה ציורים והדפס.
יצירה שנמכרה ב-2013 במחיר של 142 מיליון היא ציור שכולל שלושה ציורים שצייר לוסיאן פרויד ובאחד מהם צייר את חברו פרנסיס בייקון.
ההתמקדות בציור 1942-1963 עריכה
מותו של ג'ורג' דיאר עריכה
השנים האחרונות 1964-1992 עריכה
רעיונות ונושאים מרכזיים ביצירתו עריכה
הצליבה עריכה
מוטיב הפיות הצורחים עריכה
ההשראה למוטיבים חוזרים ונשנים של פיות צורחות בציורים רבים בייקון בסוף שנות הארבעים ובתחילת שנות החמישים נבעה ממספר מקורות, בהם ספרי לימוד רפואיים, עבודותיו של מתיאס גרינוואלד וצילומי סטילס סצנת "מדרגות אודסה" מתוך הסרט האילם אוניית הקרב פוטיומקין של סרגיי אייזנשטיין. בייקון ראה את הסרט ב-1935, וראה אותו לעיתים קרובות לאחר מכן. הוא שמר בסטודיו שלו צילום סטילס של הסצנה, מראה צילום מקרוב של ראשה של האחות צורח בבהלה ובאימה, עם משקפיים שבורים תלויים על פניה המוכתמות בדם. הוא התייחס לדימוי לאורך הקריירה שלו, תוך שימוש בו כמקור השראה.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של פרנסיס בייקון (באנגלית)- ראיונות עם פרנסיס בייקון, אתר הגארדיאן (באנגלית)
- פרנסיס בייקון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פרנסיס בייקון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
פרנסיס בייקון (1909-1992), דף שער בספרייה הלאומית
