פרנסס פרקינס
פרנסס קוראלי פרקינס (באנגלית: Frances Coralie Perkins; 10 באפריל 1882 – 14 במאי 1965) הייתה מזכירת העבודה של ארצות הברית בין השנים 1933–1945, האישה הראשונה בתולדות ארצות הברית שהייתה חברה בקבינט האמריקאי. היא נודעה כתומכת נאמנה של נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט, וסייעה לו רבות בקבלת תמיכתם של ארגוני העובדים בתוכנית הניו דיל שהוא ביקש להעביר. פרקינס, וכמוה גם מזכיר הפנים הרולד איקס, היו שני האנשים היחידים שהמשיכו להיות חברי קבינט לכל אורך תקופת כהונתו הארוכה של רוזוולט.
 | |||||
| לידה |
10 באפריל 1880 בוסטון, ארצות הברית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
14 במאי 1965 (בגיל 85) ניו יורק, ארצות הברית | ||||
| שם לידה |
Fannie Coralie Perkins | ||||
| מדינה |
ארצות הברית | ||||
| מקום קבורה |
Newcastle | ||||
| השכלה |
| ||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | ||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
  | |||||
ביוגרפיה עריכה
פרקינס נולדה בעיר בוסטון שבמדינת מסצ'וסטס לסוזן ולפרדריק פרקינס, בעל עסק של כלי כתיבה. פרקינס למדה בבית ספר לבנות "פרי הול" שבמדינת אילינוי. ב-1902 סיימה לימודי תואר ראשון במכללת מאונט הוליוק, וב-1910 סיימה לימודי תואר שני בסוציולוגיה באוניברסיטת קולומביה. באותה שנה זכתה פרקינס לראשונה בפרסום ארצי בעת ששימשה כראש איגוד הצרכנים של ניו יורק, ונאבקה בנחישות למען שיפור תנאיהם של העובדים. בשנה שלאחר מכן הייתה פרקינס עדה לאסון שרפה במפעל טריינגל שירטוייסט שאירע בעיר ניו יורק, וגבה את חייהם של 146 אנשים.
ב-1913 נישאה פרקינס לפאול קאדוול וילסון אך לא שינתה את שם משפחתה לשם משפחתו של בעלה, דבר שנחשב חריג באותה תקופה. בתקופה זו החזיקה פרקינס לסירוגין במספר תפקידים בממשל של ניו יורק. ב-1918 קיבלה פרקינס את הצעתו של אל סמית', מושל מדינת ניו יורק, להצטרף לוועדה התעשייתית של ניו יורק ובכך הפכה לאישה החברה הראשונה בהיסטוריה של הוועדה. ב-1926 עשתה פרקינס היסטוריה נוספת כאשר מונתה ליושבת ראש הוועדה.
ב-1929 מונתה פרקינס על ידי מושל ניו יורק החדש, פרנקלין דלאנו רוזוולט, לתפקיד נציבת התעשייה במדינה. בתקופת השפל הגדול הצליחה פרקינס להביא לשיתוף פעולה בין הפלגים הפוליטיים השונים, דבר שזיכה אותה בהערכה רבה. פרקינס הצליחה להציב את ניו יורק בראש המדינות שהעבירו רפורמות משמעותיות בניסיון להילחם במיתון שפשט במדינה. היא הגדילה את ההשקעה במפעלים, הקטינה את מספר שעות העבודה לנשים, ותמכה בחוקים שהבטיחו שכר מינימום והבטחת הכנסה.
ב-1933, לאחר היבחרו לנשיא, מינה רוזוולט את פרקינס למזכירת העבודה הרביעית של ארצות הברית. פרקינס החזיקה בתפקיד זה 12 שנה, והייתה האישה הראשונה בתולדות ארצות הברית שמונתה לשמש כחברת קבינט. רוזוולט תמך באופן קבוע בתוכניותיה של פרקינס דבר שנחשב חריג באותה עת, שכן ממשלו נודע בפשרנותו הרבה. פרקינס מצידה הייתה אחראית לרבות מחקיקות הניו דיל, והיה לה תפקיד משמעותי במיוחד בהעברת חוק הביטוח הלאומי בשנת 1935.
ב-1939 ספגה פרקינס ביקורת מצדם של מקצת חברי הקונגרס בעקבות חוסר נכונותה לתמוך בגירושו של הארי ברידג'ס, אחד ממנהיג ארגון העובדים הבולטים באותה תקופה, אשר נחשד כקומוניסט. ברידג'ס זוכה בסופו של דבר מכל אשמה על ידי בית המשפט העליון של ארצות הברית.
ב-1945 לאחר תום כהונתה כמזכירת העבודה, התבקשה פרקינס על ידי הנשיא החדש, הארי טרומן, לשמש כנציבת השירות הציבורי. פרקינס שימשה בתפקיד זה עד שנת 1952, אז היא התפטרה לאחר מות בעלה. בתקופה זו פרסמה פרקינס ספר זיכרונות מתקופת עבודתה תחת ממשלו של רוזוולט שנקרא בשם "הרוזוולט שהכרתי" (The Roosevelt I Knew) שהציג נקודת מבט אוהדת על הנשיא המנוח.
בשנותיה האחרונות עבדה פרקינס כמורה וכמרצה באוניברסיטת קורנל. היא נפטרה ב-14 במאי 1965 בגיל 83. לכבודה, קרוי על-שמה בניין מטה מחלקת העבודה של ארצות הברית הנמצא בוושינגטון די. סי..
קישורים חיצוניים עריכה
פרנסס פרקינס, ברשת החברתית Goodreads- פרנסס פרקינס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- פרנסס פרקינס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
