פרנצ'סקו לאנדיני

פרנצ'סקו לאנדיני או לאנדינואיטלקית: Francesco Landini; סביבות 13252 בספטמבר 1397) היה מלחין, נגן עוגב, זמר, משורר ובונה כלי נגינה איטלקי. לאנדיני היה מן המפורסמים והנערצים ביותר במלחיני המחצית השנייה של המאה ה-14, וללא ספק המלחין המפורסם ביותר באיטליה.

פרנצ'סקו לאנדיני
Francesco Landini
לאנדיני מנגן בעוגב פורטטיב. מיניאטורה מתוך קודקס סקווארצ'אלופי
לאנדיני מנגן בעוגב פורטטיב. מיניאטורה מתוך קודקס סקווארצ'אלופי
לידה 1335
פייזולה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 בספטמבר 1397 (בגיל 62 בערך)
פירנצה, רפובליקת פירנצה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בזיליקת סן לורנצו עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות רפובליקת פירנצה עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ארס נובה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת איטלקית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה עוגב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

הפרטים על חייו מעטים ומקוטעים, אבל יש מספר עובדות שאפשר לבסס בוודאות. מידע זה החל להתגבש ככל שנצבר חומר מחקרי, בייחוד מתוך הרשומות של פירנצה. רוב הנתונים הביוגרפיים המקוריים על לאנדיני באים מספר משנת 1385 על אזרחים פלורנטיניים מפורסמים, פרי עטו של מנהל הרשומות פיליפו וילאני, שגם הוא נולד בסביבות 1325.

סביר מאוד שלאנדיני נולד בפירנצה, אם כי נין-אחיו, ההומניסט כריסטופורו לאנדינו, קבע את מקום הולדתו בפייזולה. אביו, יאקופו דל קאזנטינו, היה צייר נודע באסכולת ג'וטו. לאנדיני, שהתעוור בילדותו (כתוצאה ממחלת אבעבועות שחורות), התמסר למוזיקה בגיל צעיר וקנה מיומנות בכלים רבים, ביניהם הלאוטה, בד בבד עם אמנות הזימרה, כתיבת שירה והלחנה. וילאני קובע ברשומותיו שלאנדיני היה גם ממציא כלי נגינה, ביניהם כלי מיתרים בשם "סירנה סירנארום", ששילב מאפיינים של לאוטה וכינור עתיק (פסאלטריום) ומקובל לראות בו את אבי הבאנדורה.

לדברי וילאני, לאנדיני קיבל נזר עלי דפנה ממלך קפריסין, שבא לוונציה לפרקי זמן אחדים במהלך שנות ה-60 של המאה ה-14. קרוב לוודאי, שלאנדיני בילה זמן מה בצפון איטליה לפני 1370. במוזיקה שלו יש ראיות לכך: הוא הקדיש מוטט אחד לאנדריאה קונטאריני, שהיה הדוג'ה של ונציה משנת 1368 עד 1382; נוסף לכך, ליצירותיו יש יצוג נכבד במקורות צפון-איטלקיים.

הוא הועסק כנגן עוגב במנזר "השילוש הקדוש" (סנטה טריניטה) הפלורנטיני בשנת 1361 ובכנסיית סן לורנצו משנת 1365 ואילך. הייתה לו מעורבות משמעותית במחלוקות הפוליטיות והדתיות של ימיו, לפי וילאני, אבל נראה שלא איבד מחינו בעיני השלטונות הפלורנטיניים. לאנדיני הכיר רבים משאר המלחינים האיטלקיים של הטרצ'נטו, ביניהם לורנצו דה פירנצה, שאתו עמד בקשרים בסנטה טריניטה, כמו גם עם אנדריאס דה פלורנציה, שאותו הכיר בשנות ה-70' של המאה ה-14. בסביבות 1375 או זמן קצר אחר כך, שכר אותו אנדריאס כיועץ לבניית עוגב בפירנצה. בין הרשומות ששרדו יש מתכונים ליין, ששתו השניים במשך שלושת הימים שנדרשו לכיוון הכלי. לאנדיני עזר גם לבנות את העוגב החדש בכנסיית הבשורה (אנונציאטה) בשנת 1379 ובשנת 1387 לקח חלק בעוד מיזם לבניית עוגב, הפעם בקתדרלה של פירנצה.

כותבים רבים בני זמנו מעידים על פרסומו לא רק כמלחין, אלא גם כזמר, משורר, נגן עוגב ואזרח מסור ונאמן של פירנצה. המוניטין שיצאו ליכולתו להפעים קהל במוזיקה שלו היו איתנים כל כך, שסופרים ציינו כי "מתיקות המלודיות שלו הייתה כה רבה, שלבבות פרצו את סגור חזם."

לאנדיני נקבר בכנסיית סן לורנצו בפירנצה. המצבה שלו, שהתגלתה מחדש במאה ה-19 ומוצגת כיום בכנסייה, מכילה תיאור שלו עם עוגב פורטטיב (מיטלטל), דומה לזה שבתמונה.

מוזיקה והשפעה עריכה

לאנדיני היה הפרשן הראשון במעלה לסגנון הטרצ'נטו האיטלקי, המכונה לפעמים גם "ארס נובה איטלקית". מכלול יצירתו היה חילוני כמעט לחלוטין. אם כי יש רשומות המעידות לכך, שחיבר מוזיקת קודש, לא נותר לה זכר. יצירותיו ששרדו מקיפות 89 בלדות לשני קולות, 42 באלאדות לשלושה קולות ועוד תשע, הקיימות הן בגרסה של שני קולות והן של שלושה קולות. נוסף לבאלאדות, נותר לפליטה מספר קטן יותר של מדריגלים. מניחים, שלאנדיני חיבר בעצמו את הטקסטים לרבות מיצירותיו. תפוקת יצירתו מייצגת קרוב לרבע מכלל המוזיקה האיטלקית ששרדה מן המאה ה-14.

לאנדיני נתן את שמו לקדנצת לאנדיני (או הסקסטה של לאנדיני), נוסחת קדנצה שבה משובצת הסקסטה של הסולם בין הצליל המוביל לפתרונו על הטוניקה. אלא שלא הוא המציא קדנצה זו, שגם אינה ייחודית למוזיקה שלו; אפשר למצוא אותה בהרבה יצירות פוליפוניות של התקופה וגם אחריה, הרבה אל תוך המאה ה-15 (למשל, השירים של ז'יל בנשואה. גרארדלו דה פירנצה הוא המלחין המוקדם ביותר, מאלה שהשתמשו בקדנצה זו, שיצירותיו שרדו. עם זאת, לאנדיני השתמש בנוסחה בעקביות במוזיקה שלו, כך שכינויה על שמו - נוהג שהחל אחרי ימי הביניים - מוצדק.

באחד המדריגלים שלו כתב את המילים הבאות: "אני הנני מוזיקה, ומזיל אני דמעות צער בראותי אנשי בינה זונחים את צלילי הערבים והמושלמים למען מוזיקת רחוב."

מראי מקום וקריאה נוספת עריכה

  • Richard H. Hoppin, Medieval Music. New York, W.W. Norton & Co., 1978. ISBN 0-393-09090-6
  • Kurt von Fischer, Gianluca D'Agostino: "Francesco Landini", Grove Music Online ed. L. Macy (Accessed November 16, 2005), (subscription access)

ראו גם עריכה

  • בוויקיפדיה האנגלית Music of the trecento

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא פרנצ'סקו לאנדיני בוויקישיתוף