פרשת שמיני

פסוקים	ויקרא, ט', א' - י"א, מ"ז
מספר פסוקים	91
מספר תיבות	1238
תוכן	חנוכת המשכן, חטא נדב ואביהוא, דיני סימני הכשרות ומקצת דיני טומאה וטהרה
	מצוות בפרשה על פי ספר החינוך
בדיקת סימני בהמה וחיה, בדיקת סימני דגים, בדיקת סימני חגבים, דיני טומאת שרץ, דיני טומאת אוכלים, דיני טומאת נבלה	איסור עבודה במקדש בראש פרוע, איסור עבודה במקדש בבגדים קרועים, יציאת כהן מהמקדש בשעת העבודה, איסור על שתוי לעבוד במקדש ולהורות הלכה, אכילת בהמה וחיה טמאים או דג טמא או עוף טמא או שרץ הארץ או שרצי זרעים ופירות או כל שרץ שהוא או שרץ העיפוש
	הפטרה
ספרדים	שמואל ב', ו', א'–י"ט
תימנים ואיטלקים	שמואל ב', ו', א' - ז', ג'
אשכנזים	שמואל ב', ו', א' - ז', י"ז

פָּרָשַׁת שְׁמִינִי היא פרשת השבוע השלישית בספר ויקרא. לפי החלוקה לפרקים היא מתחילה בתחילת פרק ט' ומסתיימת בסופו של פרק י"א (3 פרקים שלמים).

החלק הראשון של הפרשה עוסק באירועי היום השמיני שלאחר שבעת ימי המילואים, שהוא למעשה יום חנוכת המשכן. בחלק זה מתוארים הקרבנות המיוחדים שהקריבו אהרון ובניו הכוהנים, וכן מתואר מותם של נדב ואביהוא, בניו של אהרון לאחר שהקריבו אש זרה. כן יש בחלק זה פרשיה הלכתית קצרה בדין שתויי יין. בחלק השני של פרשת שמיני מופיעים דיני מאכלות אסורות ופרשיה העוסקת דיני טומאה וטהרה.

בשנים הפשוטות נקראת פרשת שמיני בשבת שאחרי חג הפסח, בשנים אלו מתחילים בשבת זו לקרוא את פרקי אבות לאחר תפילת מנחה בשבת. בשנים המעוברות מסוג בחה, זשה וזחג קוראים עם פרשת שמיני את פרשת החודש. בשנים מסוג השג, החא, בשז וגכז קוראים את פרשת שמיני עם פרשת פרה וההפטרה שלה.

תוכן הפרשה עריכה

חנוכת המשכן עריכה

ערך מורחב – חנוכת המשכן

בפרשת צו, סופר על שבעת ימי המילואים, בהם הקריב משה במשכן את הקרבנות עליהם הצטווה, והכשיר את הכוהנים לעבודת הקודש. פרשת שמיני מתרחשת ביום השמיני, בו קורא משה אהרן ולזקני ישראל. הוא מצוה על אהרון להביא קרבנות מיוחדים - עגל לחטאת ואיל לעולה, ועל הזקנים הוא מצוה להביא קורבנות עבור העם - שעיר חטאת, עגל וכבש לעולה, ושור ואיל לשלמים. כל אלו מלבד קורבנות התמיד הנוהגים בכל יום. את הקרבנות מקריבים אהרון בניו וזו העבודה הראשונה שנעשית על ידם במשכן. לדעת פרשנים רבים יום זה הוא ראש חודש ניסן, והוא גם היום הראשון להקרבת קרבנות הנשיאים. לדעת רש"י הזמנת זקני ישראל נועדה גם על מנת שיראו שהצבת הכהנים בעבודה נעשית על פי דבר ה'^[1].בסיום עבודתו, נושא אהרן את כפיו ומברך לראשונה את בני ישראל. לפי רש"י הוא מברך אותם בברכת כהנים^[2].

משה ואהרן נכנסים יחדיו למשכן. לפי חז"ל, משה מלמד את אהרן את סדר הקטרת הקטורת^[3], ושניהם מבקשים מה' שישרה שכינתו על המשכן. בצאתם הם מברכים את העם (לפי חז"ל במילים: "ויהי נועם ה' אלוקינו עלינו, יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידכם"^[4]). כבוד ה' נגלה אל כל העם ואש אוכלת את הקרבנות, כנאמר בסוף הפרק: "וירא כבוד ה' אל כל העם. ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים, וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם".

חטא נדב ואביהוא עריכה

ערך מורחב – נדב ואביהוא

לאחר שהאש יורדת ואוכלת את הקרבנות, חורגים נדב ואביהוא בני אהרן מן הציווי, לוקחים איש מחתתו, שמים עליהן קטורת, ומקריבים אש זרה לפני ה'. אש יוצאת מלפני ה', אוכלת אותם, והם מתים לפני ה'. אהרן, ובניו הנותרים אלעזר ואיתמר, מקבלים הוראות מיוחדות כיצד להתנהג במצב זה, ונאסר עליהם להתאבל. סדר היום ממשיך להתנהל, אך חלה בו אי-הבנה נוספת בין משה ובין אהרן ובניו בעניין אכילת שעיר החטאת. אהרון מחליט לשרוף אותו, משה כועס על כך, אך אהרון מסביר לו שהם לא יכולים לאכול אותו מכיוון שהם אוננים.

מיד לאחר מות אהרון מוזכרות ארבע מצוות לא תעשה העוסקות בעבודת הכהנים במקדש: איסור עבודה במקדש פרוע ראש, איסור עבודה במקדש לקרועי בגדים, שלא יצאו הכהנים מן המקדש בשעת עבודה והאיסור להיכנס למקדש או להורות הלכה לאחר שתיית יין.

מאכלות אסורות עריכה

החלק השני של הפרשה נפתח בדיני מאכלות אסורות, ומפורטים בו החיות, הבהמות, הדגים והשרצים המותרים באכילה וכן העופות האסורים באכילה.

בהקשר זה מוזכרות 10 מצוות: לבדוק סימני בהמה וחיה, לא לאכול בהמות וחיות טמאות, לבדוק סימני דגים, לא לאכול דג טמא, לא לאכול עוף טמא, לבדוק סימני חגבים, שלא לאכול שרץ הארץ, שלא לאכול מיני שרצים דקים הנולדים בזרעים ובפירות, לא לאכול שרץ המים ושלא לאכול מן השרצים המתהוים מן העפוש.

הלכות טומאה וטהרה עריכה

בסיום החלק השני של הפרשה מופיע הצבר הראשון של הלכות טומאה וטהרה, אשר ממשיכות בהרחבה גם בפרשות הבאות, תזריע ומצורע. בין היתר מובאים בהלכות טומאת נבלה, טומאת שרץ, ודיני טומאה בכלים, במשקים ובמאכלים. כאן מוזכרות 3 מצוות: לפסוק טומאת שרץ, לפסוק טומאת אוכלים, לפסוק טומאת נבלה.

תאריכי הקריאה עריכה

השבת בה קוראים את פרשת שמיני יכולה לחול בתשעה תאריכים שונים:

שנת השג - כ' באדר ב'
שנת החא - כ"ב באדר ב'
שנת גכז ושנת בשז - כ"ג באדר ב'
שנת בחה ושנת זשה - כ"ה באדר ב'
שנת זחג - כ"ז באדר ב'
שנת גכה ושנת בשה - כ"ד בניסן
שנת בחג ושנת זשג - כ"ו בניסן
שנת זחא ושנת השא - כ"ח בניסן
שנת הכז - בארץ ישראל כ"ב בניסן,(שבחוצה לארץ נחגג כשמיני של פסח), ובחוץ לארץ כ"ט בניסן. בשנה זו קוראים את הפרשה בחו"ל שמונה פעמים.^[5]

הפטרה עריכה

מפטירים בסיפור העלאת ארון הברית לירושלים בימי דוד המלך, שאף בו התרחש אסון דומה כאשר אחד הכהנים, עוזא, נגע בארון הברית ומת במקום. קוראים בספר שמואל ב', מפרק ו', פסוק א'. הספרדים (וכן נהגו בק"ק פוזנא) מסיימים בפסוק י"ט, האיטלקים והתימנים בפרק ז', פסוק ג', והאשכנזים (פרט לק"ק פוזנא) בפרק ז', פסוק י"ז.

וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִבַּעֲלֵי יְהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר-נִקְרָא שֵׁם שֵׁם ה' צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים עָלָיו. וַיַּרְכִּבוּ אֶת-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֶל-עֲגָלָה חֲדָשָׁה וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נֹהֲגִים אֶת-הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה. וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְאַחְיוֹ הֹלֵךְ לִפְנֵי הָאָרוֹן. וְדָוִד וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי ה' בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֱלִים. וַיָּבֹאוּ עַד-גֹּרֶן נָכוֹן וַיִּשְׁלַח עֻזָּה אֶל-אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֹּאחֶז בּוֹ כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר. וַיִּחַר-אַף ה' בְּעֻזָּה וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל-הַשַּׁל וַיָּמָת שָׁם עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים. וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ ה' פֶּרֶץ בְּעֻזָּה וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא פֶּרֶץ עֻזָּה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וַיִּרָא דָוִד אֶת-ה' בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר אֵיךְ יָבוֹא אֵלַי אֲרוֹן ה'.

— ספר שמואל ב', פרק ו', פסוקים ב'–ט'

בנוסח רומניא הפטירו ספר יחזקאל, פרק מ"ג, פסוק כ"ז עד פרק מ"ד, פסוק כ"א.

הפטרת שמיני נקראת רק בשנים פשוטות. בשנים המעוברות מסוג בחה, זשה וזחג קוראים עם פרשת שמיני את פרשת החודש ואת ההפטרה שלה. בשנים מסוג השג, החא, בשז וגכז קוראים את פרשת שמיני עם פרשת פרה וההפטרה שלה.

בנוסף, בחוץ לארץ, שנים פשוטות מסוג הכז, מפטירים במחר חודש.